לקודש הקודשים היה הכהן נכנס ביום הכיפורים בלבד, המראה המתגלה לנגד עיניו היה ארון הברית כאשר מעל הכפורת היו הכרובים שהיו עשויים נקשה אחת זהב ופניהם איש אל אחיו, כנפיהם היו סוככים על הכפורת ,הקול היה נשמע מבין הכרובים מעל הכפורת, בימים של השראת שכינה בעם ישראל מתגברת אף הנבואה והדיבור האלוקי הולך ומתגבר בין הקב"ה ובין עם ישראל, כך הם פני הדברים גם בקשר שבין איש לאשתו ככל שהם יותר רעננים בקשר והחיבה מצויה ביניהם , הם מדברים יותר מפני שרק כך הם משתתפים יותר בקשר אכן הצורך לשתף יותר נובע מכוח הרעננות והחיבה של הקשר אולם כפי שידוע לכולנו, ככל שהקשר חלילה הולך ונישחק מתמעטת השיחה בין בני הזוג ולא רק כמות השיחה מתמעטת ,כי אם אף איכותה מתמעטת השיחה נעשית יותר פורמלית ויותר קשורה לעניינים טכניים ומנהלתיים כך שהשיתוף ביניהם הולך וקטן מפני שהצורך לשתף הולך וקטן .כאשר השיתוף גדול והולך בני הזוג יודעים זה על זה פרטים רבים יותר וכל יום נוסף האהבה הולכת וגדלה, הם יודעים טוב יותר מה הם הצרכים האמיתיים של בן הזוג מפני שיש להם עניין לדעת על מנת לתת ולמלא את חסרונו של בן הזוג ורצונם האמיתי ולא מתוך חוסר ברירה כמו אילוף או כפיה, לזה מרמזים הכרובים הפונים זה לזה ופניהם איש אל אחיו המסמל את הרצון האמיתי של בני הזוג לתת ללא שום צד אילוף או כפיה שאף היא פעמים חיובית על כל פנים יש בה חיסרון היא איננה נתינה במאור פנים, על כך נוכל ללמוד מתוך עבודת השם היום יומית של העובדים בבית השם.
אם אנו לומדים תורה אולם הלימוד הוא איננו לשמה אם תכליתו של הלימוד היא להגיע ללשמה הרי שהלימוד אפילו אם איננו לשמה תוביל את הלומדים בסופו של תהליך אל המטרה היעודה של הלשמה , ולעינינו מאור פנים כלפי בן הזוג אף בנתינה זו וכדי שנגיע ללשמה וההיו הכרובים פורסי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו על הכפורת היו פני הכרובים.
אומרת הגמרא במסכת:" יומא אומר רב קטינה בשעה שהיו ישראל עולים לרגל היו מגלגלים להם את הכפורת ומראים להם את הכרובים שהיו מאורים זה בזה ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה, היה קשר עין ישיר משער המזרח דרך שער ניקנור מעל המדרגות מעל המזבח דרך שער ההיכל עד קודש הקודשים ובתוכו היו כרובים שהיו אוחזים זה בזה אומר רש"י מעורים זה בזה כזכר החובק את הנקבה . המשנה בתענית פרק ד' שככל שאהבת גבר לאשתו גדולה יותר במעשיהם הם מביאים לגאולת עם ישראל, מובא בשער האותיות בשל"ה הקדוש מי שמבין מה זה ואהבת לרעך כמוך מבין מה זה ואהבת את השם אלוקיך השלב המרכזי ביותר זה שלב של הזוגיות וגם זה מדין ואהבת לרעך כמוך, זה מובא בגמרא בקידושין בהתחלת האיש מקדש בו ובשלוחו שהגמרא אומרת שאסור לאדם לקדש אישה עד שהיראנה שמא תיתגנה עליו , התורה אמרה ואהבת לרעך כמוך שכל סוד חיי הזוגיות טמון באהבת לרעך כמוך כי זה מביא אותנו למטרה של ואהבת את ד' אלוקיך .
מחמאות הינן בסיס למערכת ברית הנישואין התקינה, כולנו יודעים זאת, המחמאה נוטעת בליבנו את התחושה שהמחמיא אוהב אותנו באמת שהרי הוא מוצא בנו מעלות כל אדם מבין כי העידוד והערכה שבני הזוג מקבלים זה מזה הם הדבק של חיי הנישואין ואולי ניתן לומר שהם חומר הגלם ממנו בנויה מערכת זוגיות מוצלחת ופורייה.
מצאתי לנכון להביא סיפור קצר להמחשת הדברים:
זלדה סיפור הצלחה:
כל אדם באזור הכיר את זלדה לא כל אחד זוכה להתברך באישה שכמותה ילדיה הסתובבו ברחובות זבי חוטם ואת חיתולי התינוקות קשרה סביב הצוואר שתי ידיה השמאליות הצליחו להקדיח כל תבשיל,כאשר סוף סוף יצאה לשוק לערוך קניות, חזרה עם "מציאות" אשר אינן ראויות לכלום, וזאת במקרים בהם לא איבדה את כספה. בקיצור "אשת חייל". מעל הכל ,התברכה זלדה בפה מפיק מרגליות , כאשר הייתה פוערת את פייה לברך את בעלה.
כולם ידעו גם על כל "מעלותיו" של זלמן בעלה. החל מעסקיו "המוצלחים" וכלה בהרגליו הנחמדים לגרד את רגליו בקול רעש גדול ולהעירה משנתה כמובן שתיאורים אלה היו מלווים בחרופים וקללות בקיצור,תאווה לאוזניים. זלמן מסכן בקושי הסתדר עם פרנסתו ולכן אינו מתגרש וסובל בדומיה והרי מי בכלל תרצה להסתכל עליו כגרוש אילולא תנחומיו ועידודו של לייבל הליצן היה נופל לדיכאון מיזמן. יום אחד זה קרה זלמן הצליח בעסקיו וסוף סוף עלה על דרך המלך חלפה שנה וזלמן הסתדר מבחינה כלכלית והפך לאיש מצליח וזלדה ממשיכה למרר את חייו עד שהחליט להתגרש בצורה שתכאב לזלדה שהכאיבה לו כה רבות במהלך חייו .
מוצאי חג הפסח נפגש עם לייבל הליצן ושטח בפניו את מסכת המרורות שמאכילה אותו אשתו בכל חייו . בלהט הדברים שטח בקשתו לגירושין עם נקמה שלא תשכח אותי בחייה. לייבל חשב בדעתו ולאחר רגעי שתיקה העלה חיוך ערמומי על פניו ופנה אל זלמן מה אתה מוכן לעשות על מנת ללמדה לקח, זלמן ענה הכל, תאמין לי הכל כדי שלא תשכח בחיים. לשם כך אתה מוכן להתאזר בסבלנות כשנה ? עונה זלמן:כן משנענה לייבל בחיוב החל לטוות את תוכניתו: מעכשיו אתה משנה את התנהגותך לחלוטין אתה מתחיל לפנק את זלדה כמו מלכה כן אתה מתנהג אליה כאילו הייתה מלכה, בדרך הביתה אתה קונה לה זר פרחים ועל שאריות מאכליה השרופים שבסיר תתייחס כאילו היו אלה מעדני מלך. מה שואל זלמן השתגעת?! לפנק את הבהמה הזאת?! ולייבל אינו שומע אלא ממשיך בדבריו אתה תחמיא לה, תפנק אותה,תעשה הכל כדי שהיא תהייה מאושרת ותיתן לה תחושה שהיא החשובה לך מכל דבר בעולם. ואז המשיך לייבל אחרי שהיא תתרגל לכך לשנה של מלכות אז תעזבה ביום בהיר ותלך לגור בבית חדש , חיים חדשים וכך תלמדה לכך שלא תשכח לעולם.
האור חזר לנשמתו של זלמן חיכך ידיו ועיניו ברקו באור נקם זה רעיון נפלא נאנח בהנאה. זלמן רקד בדרכו לביתו זר פרחים בידו האחת סל קניות ביד שניה מגיע לביתו שמח וטוב לבב במענה לשטף הקללות של זלדה אהובתו פרץ בשיר הלל על חכמתה ועל תבשיליה הנפלאים, זלמן קד קלות לפני המלכה הגיש את זר הפרחים ולשאלתה מה זה? ענה זלמן אחרי שבוע של חג פסח כה נפלא לצידך אני פשוט אוהב אותך עד מעל האוזניים, זלדה המשיכה לקטר וזלמן חיפש תחת האדמה מה להחמיא לרעייתו. בלילה הרטיבה את הכר בבכי, כך חלפה לה שנה אחרי פסח נפגש זלמן בלייבל הליצן ואומר לו כעת לשלב המרכזי ,אתה מטפל בזלדה ומעיף אותה מחייך! זלמן מביט בלייבל כאילו מביט במטורף, מלכה יש לי בבית ואתה רוצה שהעיף אותה?! אתה יודע איזה אישה טובה יש לי?.
]