לעבדה ולשמרה: שיטת לשימור וחיזוק הזוגיות | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

לעבדה ולשמרה: שיטת לשימור וחיזוק הזוגיות

כניסה למשתמשים 18/06/2024 י"ב סיון תשפ"ד

שרית יורב

לעבדה ולשמרה: שיטת לשימור וחיזוק הזוגיות

14.05.2012

 

כאשר הקב"ה מונה את עם ישראל הוא מונה אותם לבית אבותם שכן הבית היהודי הוא התא החברתי הראשוני והבסיסי המהווה את קיומו של עם ישראל. כאשר ישכון השלום בביתנו, ממילא יקרין ויוסיף ברכה לכל עם ישראל. על מנת לשמור על חיי נישואין יציבים ומועילים לאורך שנים יש ללמוד את יסודות העבודה המשותפת של בני הזוג. על ה"לעבדה ולשומרה" של מה שאמור להיות גן העדן הפרטי שלנו – במאמר הבא.

זוגות צעירים שזה עתה באו בברית הנישואין שואלים את עצמם לא אחת כיצד ניתן לשמר את התחושות המרוממות המאפיינות את ראשית הקשר ולבנות קשר איתן ויציב לאורך ימים ושנים. זאת מתוך ההבנה הטבעית והידועה כי ככל שעוברים הימים, לעיתים הקשר נשחק ולרוב מתרחבים מעגלי החיים של בני הזוג – עבודה, ילדים וכדומה. כיצד, אם כן, ניתן לבנות קשר של קיימא הן בשנה הראשונה לחיי הנישואין והן בשלבים המתקדמים יותר של החיים?

לפני שניגש ל"איך" ננסה להגדיר את ה"מה", כלומר, מהו דפוס הזוגיות שאליה אנו שואפים. מחקרים שבדקו זוגות מרוצים יותר ומרוצים פחות מטיב הקשר שביניהם, גילו שזוגיות נתפסת בעיני בני הזוג כמוצלחת היא כאשר בני הזוג שבעי רצון מההתנהגות של בן זוגם כלפיהם, הם מרגישים שחייהם יציבים וניתן להישען על בן הזוג ולסמוך עליו.  במצב זה מרגיש כל אחד מהשניים חוויה של אושר ונחת והוא יודע לייחס אותה לאופי הקשר שהתרקם בינו לבין בן זוגו.

על מנת לבחון כיצד ניתן להגיע לדפוס זוגיות שכזה, נערכו מחקרים שבדקו מהם המאפיינים של זוגות  מאושרים. כלומר, בדקו מתוך מספר מסוים של זוגות – מיהו זוג מאושר. נמצא מכנה משותף רחב במעשיהם ובהתנהגויותיהם של הזוגות המאושרים ונסכם אותם כאן בקצרה:

• התאחדות יומיומית מחדש: ישיבה נינוחה בסוף היום המוקדשת לשיתוף בחוויות היום שעבר לכל אחד מבני הזוג יוצרת אכפתיות וקרבה עמוקה. כל אחד מבני הזוג מספר לזולתו איך היה היום ומה אירע בו תוך התייחסות לחוויות הטובות והפחות טובות שהוא צבר. עצם השיתוף, אפילו בעניינים השוטפים של היום יום יוצר מעורבות ובסיס משותף לשני בני הזוג. 

• נשארים בקשר גם באמצע היום: בעידן הניידים והמסרונים של המציאות העכשווית, פשוט מתמיד לשגר גם באמצע היום משפטים קצרים המראים שחשבנו אחד על השנייה גם במהלך העיסוקים האחרים שלנו. משפטים קצרים כמו "איך היה המבחן?" או "איך את מרגישה?" או "תודה על הסנדוויביץ' המושקע" יכולים לעשות לבן הזוג את היום.

• יוצרים יחד פרויקט משותף: זוגות רבים שנמצאו מאושרים העידו על כך שמטרה משותפת מהווה את אחד הגורמים לכך. ניהול משותף של גמ"ח, פורום, פעילות למען אידיאל כגון קירוב רחוקים, סיוע למשפחות נזקקות וכדומה, כתיבה משותפת של מאמרים ועוד מהווים כעין מטרה מקודשת שמגייסת את שני בני הזוג ויוצרת תחושת אחדות מרוממת.  על מנת שהפרויקט לא יישאר בגדר מחשבה או רעיון מקורי ונחמד, יש לקבוע זמן  שיוקדש לפרויקט המשותף.

• הַבניית היומיום: כדי להרגיש יציבות עלינו להיות מתוכננים מראש, בפרט כאשר לתכנון שלנו יש השפעה על סדר היום של בן/בת הזוג שלנו. עדכון הדדי של זמני חזרה הביתה, של עיסוקים הדורשים היעדרות מהבית בשעות שמחוץ לשעות העבודה כגון מפגשים עם חברים, חוג, הרצאה וכדומה, מביעים אכפתיות ושותפות. עצם העדכון מכבד את בני הזוג ומביע "אני לא חי לבד. אני חלק משלם ולכן כל התנהלות שלי משפיעה על בן זוגי".
• הבעות חיבה – זוגות מאושרים העידו על כך שיש ביניהם הבעות חיבה לעיתים קרובות שבוודאי תורמים לקרבה הרגשית של השניים.

• שמירה על גבולות:  שמירה על גבולות באה לידי ביטוי על ידי בניית מרחב זוגי אליו שייכים רק בני הזוג. לא כל דבר שהבעל אמר, רצה, חשב או  הרגיש אשתו תספר לאמא, לשכנה או לחברה, וכן להיפך – לא כל פעולה של האישה מתועדת ומסופרת לחברים של הבעל. שמירה על גבולות שומרת את "סודות" בני הזוג בינם לבין עצמם ויוצרת תחושה של אמון, כבוד וצניעות שכן שותפים הם יחד בני הזוג והשכינה אשר שורה ביניהם.
• עבודת צוות: מחקרים שערכו תחרויות בין זוגות, גילו שזוגות שהצליחו יותר הם זוגות שעבדו כצוות בצורה מוצלחת. עבודה בצוות מתאפשרת כאשר כל אחד מבני הזוג מודע ליכולותיו, לכישרונותיו כמו גם חסרונותיו ומוגבלויותיו שלו ושל זולתו. בני זוג אלו משכילים לנצל את תכונותיהם למען קידום מטרה משותפת. הם לא חושבים שאם הם שונים זה אומר שהם לא מתאימים או לא מסתדרים, הם גם לא חשים שהכישרון של השני מהווה איום עבורם ולכן כל אחד עושה את תפקידו בבית בהתאם לכישרונותיו ויכולותיו בלי תחושת מרמור של "למה דווקא אני".

• פיתוח מחויבות אישית: לקיחת אחריות אישית מלאה על מעשינו לצורך השקעה תמידית בעבודה הזוגית. כל אחד מבני הזוג לא מטיל את מלאכת השינוי על השני, אלא משקיע בעצמו בחיי הנישואין ורואה בהם אתגר. עצם ההשקעה היא המפתח להצלחה.

• אמירת תודה ומחמאות: יש להודות באופן משמעותי על כל פעולה חיובית של בן הזוג ולא לראותה כמובנת מאליה. גם במחמאות יש להכביר במילים ולתאר מדוע היא מגיעה לאדם ביושר גמור. למשל: "זה היה מאוד יפה איך שהרגעת את יוסי, הוא בכה ובכה ואני ניסיתי להרגיע אותו במשך חצי שעה ולא הצלחתי ואז הגעת אתה ובגישה המיוחדת שלך הצלחת להרגיע אותו תוך דקות ספורות ".

• הימנעות מביקורת: המרת הביקורת לשפה של צרכים, רצונות ורגשות. יש לדעת ולזכור שאין ביקורת חיובית, כל ביקורת שנאמרת, אפילו כ"ביקורת בונה" עלולה להתפרש אצל השני כפגיעה. לכן, עלינו ללמד את עצמנו לדבר בשפת ה"אני" - "אני מרגיש/ צריך/רוצה " ולא: "אתה לא עושה כך וכך..". כאשר נבהיר לבן הזוג שיש לנו צורך משלנו, למשל – לנוח למשך 15 דקות כאשר הבעל מגיע הביתה, או למצוא את הבית מסודר כשהאישה חוזרת מיום ארוך בעבודה, נבין שאין כאן ביקורת על מעשינו אלא צורך של בן הזוג שלנו. מאחר ואמירה כזו מביעה צורך, ומאחר ובני הזוג רוצים בדרך כלל להיטיב זו עם זה, הם ימלאו בחפץ לב אחר צרכי זולתם.

• הזמנה לדיון על נושא רגיש: זוגות עם מאפייני נישואין יציבים הצביעו על היכולת שלהם לדון אף על נושאים טעונים ורגישים. כלומר כאשר יש נושא השרוי במחלוקת או דיבור על פגיעה שקרתה או נאמרה, יש נכונות של השניים לשוחח על כך ולא לברוח ולהתעלם מכך. שיחה שכזו תתקיים כמובן תוך תיאום הזמן, המקום והאווירה המתאימה על ידי מזמין הדיון כאשר בן הזוג שהוזמן לדיון משתף פעולה מתוך רצון להגיע ללימוד והבנה הדדית.

• נגישות לבן הזוג ה"נזקק": בני זוג מאושרים הם בני זוג שמאפשרים לעצמם להיות נזקקים. במצבים שונים של החיים, ובאופן מאוזן, כל אחד הופך להיות פעם ה"עשיר" ופעם "העני" כאשר ה"עשיר" הוא זה שמספק את התמיכה, החוזק, הביטחון, האופטימיות וכדומה, וה"עני" הוא זה שנזקק להם. כאשר בן הזוג נמצא במצב רוח ירוד הוא מחפש קירבה על מנת להשיב לו את תחושת הביטחון. תפקידו של בן הזוג שאינו נזקק באותה עת להגנה, הוא להעניק את התמיכה הנפשית ותחושת הקרבה לבן-הזוג הנזקק. התלותיות הזו מחזקת את הקשר ובונה תחושת ביטחון שיש מי שיהיה לצידי בעת צרה. ומאידך, שיש לי מה לתת ולתרום לבן הזוג, כאשר הוא שרוי במצוקה.

• יחוס סיבה חיצונית להתנהגות לא נאותה: זוגות מאושרים ייחסו את המציאות הרעה כמשהו חיצוני שלא תלוי בהם. לעומת זאת, זוגות  אינם מאושרים נטו להאשים זה את זה בכישלון. במחקר שבדק עובדה זו קיבלו זוגות משימה "מכשילה" לביצוע. משימה מכשילה היא משימה בלתי אפשרית כמו למשל לבנות פאזל כאשר חלק אחד חסר. אכן נמצא שזוגות מאושרים נטו להאשים את "המציאות החיצונית" בכישלון ולומר: "זה היה משחק קשה מדי", לעומת הזוגות הלא-מאושרים שהאשימו זה את זה בכישלון במשחק, ולומר למשל: "אם הייתי משחק לבד הייתי מצליח, בגללה-נכשלנו". הביטוי המעשי לכך הוא שבעת התמודדות  עם קשיים, ינסו בני הזוג למצוא את הסיבה או את הפתרון הרצוי לשניהם מבלי לראות אחד בשני כגורמיו. כמו-כן, בני הזוג יפתחו הסתכלות חיובית אחד על השניה ויתבוננו זה על זה בעין טובה. כאשר בן הזוג יפגע או יתנהג בצורה לא נאותה, התנהגותו תתפרש כתלויה בנסיבות סביבתיות (כמו: חוסר שעות שינה, ימים עמוסים בעבודה) ולא כפגם באישיותו.

• קבלת האחר והאחרות:  גם כאשר לא מסכימים, יש לתת לבן-הזוג את ההרגשה שמעריכים אותו ואוהבים אותו. יש לתת לגיטימציה לכך שבן הזוג חושב אחרת ממני - לכבד את דעתו, רצונותיו ותחושותיו ולהתחשב בהם, אף אם הם נראים כפעוטי ערך או חסרי משמעות.

כל אחד מהמאפיינים שהוזכרו מהווה כעין נקודת אור, שעם מעט השקעה, מחשבה ורצון טוב, יכולה להיות חלק ממציאות חיי היומיום שלנו, ואוסף נקודות אור קטנות יתחברו יחד ללהבה גדולה של אור, שמחה ואושר.

תגובות

מאמר זה דורג ב:

דעתכם חשובה לנו! הגיבו ודרגו גם אתם:

כל הדירוגים

31/12/2016

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130