"ואהבת" | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

"ואהבת"

כניסה למשתמשים 18/06/2024 י"ב סיון תשפ"ד

רון אל אהרון

"ואהבת"

14.05.2012

ואהבת

"ואהבת לרעך כמוך" פסוק מוכר, מפורסם וידוע אשר עם כל זאת, במקרים רבים איננו מצלחים ליישם את הציווי המונח בו. ככל שנתבונן ונעמיק נגלה שמצווה זו אינה פשוטה כל כך. אינה דומה מצווה המוטלת על האדם לקיימה לבדו כגון: ברכת המזון, הנחת תפילין ועוד, שיכול האדם לקיימם בלי לשאול את האובייקט של המצווה - שכן פשוט לוקחים את התפילין ומניחים אותם. במצווה זו האובייקט הוא ישות בפני עצמה - "רעך". על מנת לקיים את הצו עלי להכיר את השני, כדי שאכן היחס שאתן לו יהיה לרוחו ולרצונו, לא כל מה שאהוב עלי יהיה אהוב גם על חברי.

וכן שלא ייתן האדם פרשנויות אחרות לצו זה כדרך מה שאמרה הגמרא (פסחים עה,א) "אמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך – ברור לו מיתה יפה" דהיינו שמיתת שריפה לא תהיה בקש ועצים אלא על ידי שפיכת עופרת רותחת לפיו. גם כיום יש כאלו הרוצים לומר בעיוות מחשבה כי יש לקיים "המתת חסד" למי שסובל יותר מידי ייסורים וזאת מתוך "אהבה".  אם כן כיצד יבוא הביאור לאהבה זו? הרי לא כל מה שאני אוהב גם חברי יאהב, ולא כל מה שעולה על דעתי הוא בגדר "אהבה".

מובא במסכת כלה (רבתי ד,י): "אם חפץ אתה להדבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו, דכתיב "ואהבת לרעך כמוך", מתוך שאהבת לרעך, הרי הוא כמוך". ואכן יסוד זה לימדנו רבי עקיבא במאמרו הידוע (ילקוט שמעוני פרשת קדושים רמז תריג') "ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה".  וידועים דברי הגמרא (יבמות סב,ב): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם". קשה לומר על אותם תלמידים קדושי עליון שעברו על מצוות התורה ופגעו או זלזלו זה בזה. אלא צריך לומר שיש באהבת הזולת שני חלקים, הראשון הוא: סור מרע דהיינו – לא לזלזל, לא לפגוע. והשלב השני הוא: עשה טוב דהיינו – לישא וליתן בטובתו של חברו.

כדוגמא לדבר מביאה לנו הגמרא (מנחות  סח,ב): ישב רבי טרפון והוקשה לו בעניין העומר ושתי הלחם וישב לפניו יהודה בן נחמיה וענה לרבי טרפון תשובה מפולפלת שלא עלתה בדעתו ושתק רבי טרפון, צהבו פניו של רבי יהודה בן נחמיה. אמר לו רבי עקיבא: יהודה, צהבו פניך שהשבת את זקן, תמהני אם תאריך ימים. אמר רבי יהודה ברבי אלעאי: אותו הפרק פרס הפסח היה, כשעליתי לעצרת שאלתי אחריו: יהודה בן נחמיה היכן הוא? ואמרו לי: נפטר והלך לו.

וכי רבי עקיבא קילל חלילה את יהודה בן נחמיה? ודאי שלא, אלא ראה רבי עקיבא שחסרה לתלמיד את המידה הזאת של אהבת הזולת, הוא לא פגע או זלזל אלא רק שמח ונהנה במבוכתו של רבי טרפון, דבר זה כשלעצמו מתחייב בנפשו, ואכן כפי עדותו של רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מחמשת תלמידים האחרונים של רבי עקיבא, נפטר יהודה בן נחמיה בין פסח לעצרת.

מעשה נוסף בעניין על הנהגתם של תלמידי רבי עקיבא ניתן ללמוד מהגמרא בנדרים (מ,א): מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שחלה ולא נכנסו חכמים לבקרו. נכנס ר' עקיבא לבקרו, ובשביל שכיבדו וריבצו לפניו חיה. אמר לו: רבי, החייתני! יצא ר' עקיבא ודרש: כל מי שאינו מבקר חולים - כאילו שופך דמים. התלמידים לא ביקרו את חברם, ייתכן כי סברו שזה ביטול תורה או משום שכלל לא שמו לב לחסרונו מתוך שהיו שקועים בלימודם, הם לא פגעו בו פיזית ובכל זאת עליהם אמר רבי עקיבא – כאילו שופך דמים. זאת מפני שיש צורך להיות סור מרע ולהתרחק ממחלוקת ומריבה, וגם עשה טוב ולקרב את הזולת. 

שלמה המלך אומר (משלי כו,כ) "באפס עצים תכבה אש – ובאין נרגן ישתוק מדון"  דהיינו כפי שהאש אינה יכולה להמשיך ולהתקיים ללא עצים נוספים ובחוסר עצים תכבה האש מאליה, כך המריבה תחדל כאשר לא יהיה מי שילבה ויתסיס אותה. ובזה ניתן לבאר את העניין של הדלקת המדורה בלג' בעומר אשר הוא יום בו פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, ואנו באים לתקן עניין זה בהפך המריבה על ידי אחדות, שהרי כל כפיס עץ בפני עצמו מביא מעט אור וחום ואינו דולק לאורך זמן. אמנם כאשר מתחברים מספר גזרי עצים זה לזה הרי האור והחום המופץ מהם גדול שבעתיים ונמשך לאורך זמן.

כאשר מדברים על אהבת הזולת יש לאדם "חבר" קרוב מאד שיש לו ציווי נוסף במצווה זו של "ואהבת לרעך כמוך" כפי שכתוב בנביא (מלאכי ב,יד) : "כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך ... והיא חברתך ואשת בריתך". אשתו של האדם היא "החבר" הקרוב אליו ביותר וכפי שכתב הרמב"ם (אישות טו,יט) וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה  בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז. ואמרו חז"ל במסכת אבות (ב,ט) אמר להם (רבן יוחנן בן זכאי) צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם: רבי אליעזר אומר עין טובה רבי יהושע אומר חבר טוב וכו'. ואין לך חבר שדבוק באדם יותר מאשתו ועל ידי כן זוכה למה שאמרו בגמרא (יבמות סב,ב) שיתקיים בו הפסוק (איוב ה,כד) "וידעת כי שלום אהלך".

אהבת הזולת בין בני זוג, מעבר להיותה ב"קום ועשה", צריכה היא להיות גם ב"שב ואל תעשה" דהיינו לא רק בנתינה בפועל אחד לשני אלא כאשר בני הזוג לא מדקדקים אחד עם השני על קטנות, כאשר לא מעצימים כישלונות, כאשר מעלימים עין מטעויות או מגבים אחד את השני. במקרים כאלו, הרי הופכת אהבה זו לאהבה שאינה תלויה בדבר ומעלתה וחוסנה חזק מאד בביסוס קשר הנישואין.
זה למעשה אחד הביאורים למצווה זו של "ואהבת לרעך כמוך" - החיבור בין בני האדם ולחשוב טוב על זולתו גם ללא נתינה בפועל, היא זאת שמאירה את העיניים ומחממת את הלבבות. 

 

תגובות

דעתכם חשובה לנו! הגיבו ודרגו:

כל הדירוגים

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130