לעיתים קורה שגם כאשר נעזרים בעזרה חיצונית נקלעים בני הזוג למבוי סתום. זה קורה כאשר אחד מבני הזוג עושה צעדים המהווים שינוי חיובי בזוגיות, ומצפה שבן הזוג השני ינהג כמוהו. למרבה הפלא, במקרים רבים התגובה שלו תהיה שונה. מציאות זו יוצרת "פרדוקס טיפולי": לבן הזוג יש מחוייבות לברית הנישואין, הוא שותף לתהליך ומבין שעליו לשתף פעולה ולפעול לחיזוק התא המשפחתי, אך מאידך, הוא שומע גם קול נוסף. קול פנימי שמחליש את הרצון לעשייה חיובית. אותו קול מזכיר את ההיסטוריה הזוגית של בני הזוג, את הריחוק, את התסכול, את כל אותן הפעמים בהם ניסה לעשות שינוי שלא צלח, והפגיעה והאכזבה שבאו בעקבותיו. אותה תזכורת, הטבועה כמנגנון הגנה בדפוס ההתנהגות האנושי, מבקשת התרת ספקות באופן מוחלט, כאומרת – אני רוצה לוודא שהפעם השינוי יהיה אמיתי. אני לא מוכנה להיחשף ולהיפגע שוב. במצב כזה, קשה מאוד להתקדם. החשש משתק, מונע פעולה והופך את בן הזוג לחשדן.
הפתרון לפרדוקס טמון בשינוי התודעה. השינוי מתחיל, כמו במקרים רבים במודעות. ראשית עלינו להיות מודעים לאותו הקול, להקשיב ולהבין מה הוא אומר ומדוע, ולתת ביטוי לחששות המוצדקים. השלב הבא הוא עשיה חיובית, צעד קטן שיוביל לשינוי גדול.
התורה הקדושה בפרשת המרגלים מלמדת אותנו כיצד ניתן להתמודד במקרים בהם יש סתירה בין התחושות למציאות:
משה רבנו שולח את המרגלים לתור את הארץ. המרגלים חוזרים מהשליחות ואומרים "אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד" (מדבר יג, כח) ואם לא די בכך: "וגם ילדי ענק ראינו שם". לעומת המרגלים אומר כלב "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (יג, כח). כלב אינו מתכחש למציאות. הוא לא אומר שאין חומות, שהעם לא עז או שאין ענקים, הוא אומר שלמרות המציאות שתיארו המרגלים, "עלה נעלה ויכול נוכל" - למרות הכל אנחנו יכולים.
אם בני הזוג יבינו שלמרות התחושות הקשות, החששות והפחדים ניתן להתמודד ולשנות את המצב הקיים, ניתן יהיה לפתור את הפרדוקס. אם כל אחד לא ייכנע לקול המחליש אלא לקול המרפא של כלב, זה הנותן כוח, תקווה ואמונה יראה במהרה ש"עלה נעלה - ויכול נוכל". שינוי בתודעה יחד עם הבנה, סבלנות ומתינות יביא לכך שכל פעולה, גם אם היא חד צדדית, תביא בסופו של דבר גם לשינוי חיובי אצל בן הזוג השני.