היא נראית אשה חיונית ואנרגטית, אך יש לה סוד... היא תספר במסתרים סיפור של חיים בצילה של מחלה. למרות שהיא מטופחות להפליא, היא חווה מידי יום כאבים, היא פוקדות תדיר את ארון התרופות, ואף מחפשת מזור למכאובה בשיטות ריפוי מהמזרח. היא חיה שנים בצילה של מחלה 'שקופה'. היא סובלת מפיברומיאלגיה,  מחלה עם שכיחות גבוהה אצל נשים, שמתבטאת בכאבי שרירים מפושטים, שמייסרים ומגבילים את תנועותיה. ילדיה הנשואים וכל קרוביה אינם מאמינים שאכן היא סובלת.

בשורת האיוב הגיעה ביום חורפי סגרירי, בהפתעה גמורה, כשהרופא, חמור הסבר, הודיע לה באחת את בשורת האיוב- את חולה בפיברומיאלגיה. זו מחלה כרונית ואין לה מרפא. צפויים כאבים בכל שרירי הגוף, ללא התרעה מוקדמת. כדאי שתארגני את חייך בהתאם. היא זוכרת את הלב ההולם בחוזקה, את הדמעות הלא- קרויות שזולגות  וזולגות...לשמחתה הרבה, האיש ישב לצידה. את המבט המעודד שהעביר אנרגיות של עוצמה ושיתוף.

הכאבים המפושטים משפיעים על כל מערך חיי הנישואין. ועם הרצון שלהם לשמור על אותה חלקה טובה, פנינת חן, שמאירה את חייהם במתיקות מיוחדת הם פונים לייעוץ.

אני מתבוננת בידיה – מכווצות, מתוחות. העיניים בוהות, דמעה בודדה מבצבצת בצדי עין שמאל ומיד מטיילת לה על פני לחיה הסמוקה. היא עוקבת אחר כל תנועת גוף שלי, אחר כל מבט. מה עבר בראשה בשעות שקדמו לפגישה במרפאה? האם נדדה שנתה בלילה מרוב דאגה? ומה מרגיש בעלה שיושב בחדר ההמתנה?

שפת הגוף שלה משדרת חשש, עצבות. הבדיקה הרפואית מזמינה חשיפה נפשית, כי ברגע זה יורדות כל ההגנות, וזו הנקודה בה זורמות הדמעות, והרגע בו היא לעיתים תספר סיפור שלא סופר מעולם אף לקרובים ביותר, והנה אני אשת סודה... וזו ההזדמנות לחבר נפש לגוף באווירה רגועה ותומכת, ליצירת חוויה מחברת, מצמיחה, בצל כאבי העבר וההווה.

אנחנו מדברות על כך שכאשר יש 'תיק' כמו פיברומיאלגיה, ניטלת תחושת השליטה, ואז מתפנה מקום לבחירה איך להתמודד, ולהאמין שטוב ה'. בחיים- הכול יחסי, ומה שיקבע תהיה נקודת המבט. היא מבינה שישנו סבל שאיננו בידיה, אך יש גם סבל שאנחנו מביאים על עצמנו, פרי מחשבותינו, ופה היא מחליטה לקחת את המושכות לידיה.

אני מחזקת אותה בכך שאסור לוותר על הנאות החיים, ולהיפך, מתוך המחלה היא תגיע למחוזות של מודעות פנימית שלא חלמה עליהם, ואף תלמד להתבונן בחמלה על עצמה, לקבל את מתנת המנוחה הנצרכת, ומתוכה - לשאוב רוגע, שלמות, ואף נעימות. אף האיש יוצא לדרך. הוא לומד את רזי המחלה. משנה קצת את סדר יומו. הם בוראים חוויות חדשות מתוך רצון משותף לקשר אמיתי ונצחי.

לאחר תהליך המשלב מודעות ועבודה זוגית, היא מחוברת לעצמה, ולדרישותיו של הגוף, ומוצאת כי הגוף נותן לה את התשובות לריפוי עצמי שלה. והיא מקשיבה; לגוף הכואב שלה יש יכולת של תחייה מחדש, של התרעננות; היא מקשיבה לחושים שלה, לאינטליגנציה התאית, מוקירה את החיים, ללא התרפסות רווית געגוע לימים בהם הייתה בריאה. היא שמחה בזכות המופלאה לחוות חיים, גם אם ישנם אתגרים. היא מחליטה שהמחלה לא תנצח אף את ההנאות הקטנות של החיים.