אחד הפסוקים המרכזיים מהם ניתן ללמוד על רגש האהבה הוא הציווי של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח), עד כדי כך שרבי עקיבא קבע כי "זה כלל גדול בתורה" (ירושלמי נדרים ל, ב).
פסוק נוסף הוא מתוך פרשת שמע הפותחת בפסוק "ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" (דברים ו ה), ממנו ניתן ללמוד כי עצם העובדה שהתורה מצווה אותנו על אהבה מעידה כי רגש האהבה הוא נרכש.
בציווי "ואהבת לרעך כמוך" רמוז אחד התנאים הבסיסיים לאהבת הזולת: כדי שנוכל לאהוב את הזולת עלינו ללמוד תחילה לאהוב את עצמנו. אהבת העצמי היא היכולת שלנו לקבל את עצמנו, לחיות בשלום עם המעלות לצד החסרונות שבנו, ולדעת להכיר בערך שלנו לצד מה שעדיין לא מושלם.
הרמב"ם מתייחס לפסוק זה בהנחיה שלו לבעל: "וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו" (הלכות אישות פרק טו יט) הרמב"ם מחלק בין כבוד לאהבה. אפשר לכבד את האחר יותר משאנו מכבדים את עצמנו, אך על מנת להעניק אהבה, צריך שאדם יאהב קודם את עצמו ועל ידי כך יוכל להעניק אהבה לזולתו.
זוגות שלא משקיעים בקשר הרגשי שלהם ירגישו ריחוק ואף ניכור זה מזו. במהלך ייעוץ זוגי אנו שומעים לא פעם תלונות על כי "נגמרה האהבה בינינו", "אם אין אהבה עדיף להיפרד" אך האמת היא שאהבה היא נרכשת, וכמו בכל רכישה, יש צורך להשתמש במטבע הנכון.
על מנת לרכוש אהבה יש למלא אחר ארבעה תנאים:
- כדי לאהוב צריך לרצות לאהוב. במידה ואין רצון, כל פעולה מצד עצמנו או זולתנו לא תשפיע בכיוון החיובי.
- כדי לאהוב צריך להעניק ולתת. רבים חושבים שעל ידי האהבה מגיעה הנתינה, כלומר כאשר אנו אוהבים מישהו אנו מעניקים לו. על כך מחדש הרב דסלר (ח"א עמ' 36) ואומר את ההפך הגמור - הנתינה יוצרת את האהבה. ככל שנשקיע, ניתן ונתאמץ עבור השני אנו נתחבר אליו יותר וממילא תתרבה האהבה.
- כדי לאהוב צריך לתת לשני את מה שהוא מצפה לקבל. רבי ישראל מסלנט (הבית היהודי -הרב שמחה כהן ח"ב עמ' 22) מסביר כי ישנה נתינה שמקרבת וישנה נתינה שמרחיקה. כדי שהנתינה תשפיע לחיוב יש לשים לב שאנו מעניקים לאחר את מה שהוא אכן מצפה ורוצה לקבל. אשה שתשקיע יום שלם בארוחה חלבית כאשר הבעל רגיש לגבינות, או בעל שיקנה מוצר חשמלי יקר שאשתו כלל לא מעוניינת בו, לא יגרמו לקירוב למרות ההשקעה הרבה, אלא לתחושת ריחוק.
- לאהוב זה למרות ולא בגלל, כלומר למרות החסרונות ולא רק בגלל המעלות. המהר"ל כותב (מהר"ל דרך חיים פרק ה יז) שאהבה זו שלמות (אהבה בגימטריה אחד). מאחר ואף אחד מאתנו אינו מושלם, הרי שלעולם לא נוכל להגיע לאהבה אמתית אלא אם נשלים עם מה שלא מושלם בבן הזוג. על כך גם רומז הפסוק "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י יב), כלומר זה שיש אהבה זה לא אומר שאין חסרונות אלא שהאהבה גורמת לנו להתמקד יותר במעלות מאשר בחסרונות.
לאור זאת יובן הפסוק ו"מוצא אני את האשה מר ממוות" (קהלת ז כו): כשאדם מרוכז ב"אני" שלו, באהבת עצמו ללא אהבת זולתו ומצפה שכולם יתנהלו לפי הכללים שלו, עבורו הנישואין הם "מר ממוות".
אם נסכם את ארבעת התנאים מזווית נוספת, הרי שעל מנת לרכוש אהבה, צריך להפעיל גם את המחשבה גם את הלב וגם את המעשה, בדיוק כפי שכותב ספר החינוך (מצוה טז): "דע כי אדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם אם טוב אם רע"
ע"י המחשבה - להשלים עם מה שלא מושלם
ע"י הלב -לרצות לאהוב
ע"י המעשה - לתת מה שהשני מצפה
ולכל הזוגות שמרגישים שנגמרו הרגשות והאהבה חלפה, במעט רצון ועבודה משותפת ניתן להחליף רגשות כאב ברגשות אהבה, אחווה, שלום ורעות. כפי שרמוז בפסוק "תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ" , אם שני בני הזוג יעירו וימשיכו לעורר את האהבה ולא יתייאשו, היא גם תגיע.