ימי ספירת העומר - הרגעים הגדולים לבית היהודי.
מאת: הרה"ג חיים זאיד, הרב המקומי פרדס כץ קרית הרצוג, ר"מ ישיבת "נחלת שלמה" בני ברק
חג הפסח מאחורינו, לאחר עשרת המכות שהונחתו על אויבינו, לאחר האותות והמופתים המדהימים, לאחר גילויי הגבורה ההירואים, היד החזקה והזרוע הנטויה, הכרזנו עצמאות לעמנו המיוסר – ניצחנו בס"ד.
חגגנו את חג החירות בשמחה ובששון ונדמה לרגע שהנה הגיע העת לשבת כל אחד תחת הגפן ותחת התאנה בנחת רוח ותם עמלנו.
אך לא כן. בדיוק עכשיו מצווה התורה להתחיל בעבודה קשה ומייגעת, להפעיל את כל הכוחות להשיג יעדים להמשך קיום הדורות:
"וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'".
האם זה הגיוני? זה צדק? עכשיו להתחיל לעבוד מחדש?
לימדה אותנו התורה הקדושה יסוד עצום בבניית הבית היהודי:
אין להסתפק ברגע גדול ובתחושת הסיפוק שהוא מביא עימו ומתוך כך להיכנס לאשליות מדומות כי תם עמלנו והכול יהיה מהיום בסדר.
אדרבה, מתוך תחושת הניצחון והשחרור מכבלי העבדות – מתחילה העבודה בכדי להמשיך את אותה סיעתא דשמיא בשביל שנהיה מחושלים ומחוזקים לעבודה עצמית קשה ומאומצת עד מתן תורה.
כן הוא בבית היהודי: יש זמנים של קושי בין איש לאשתו. מגיע הרגע הגדול – חג החירות בו חגגנו יחד כל המשפחה באחדות ובשלווה, ונדמה שרגעים אלו עתידים להיות מנת חלקנו לאורך ימים ושנים, למרות שאנו יודעים כי רגעים אלו עוד מעט יימוגו, ותחתם יחזרו ימי עמל והתמודדות באתגרי החיים,
זה הלימוד מזמן "ספירת העומר", לשלוט ברגשות ולהתחיל לעבוד דווקא מהרגע הגדול, "ממחרת השבת" שעדיין שלווה ובכך נשמר את אותו רגע גדול לנצח.
משל הוא לאשה שעמלה לחרוז פנינים בשרשרת, שרשרת נהדרת, פנינים מרהיבות, עמל של שעות וכעת, ב"ה, ראתה בעיני רוחה כיצד מתהדרת בשרשרת ארוכה ונפלאה, סוף סוף הסתיימה המלאכה, אחזה בשרשרת, וקמה ממקומה באנחת רווחה, והנה כל הפנינים נופלות ומתפזרות לכל עבר, מתגלגלות ואובדות, כל עבודתה ירדה לטמיון, מדוע? היא לא קשרה את המחרוזת בסוף החוט!
בעבר עלינו חג נפלא, ליל הסדר, הגדה, חינוך הבנים, תפילות החג, ובעיקר: שלוות הנפש בבית היהודי.
אם נקום ונלך הכול יתפזר ויאבד, עלינו לשמר את רגשות הקודש ולהתחיל כעת בעבודת תיקון המידות, לקשור את הימים והרגעים הגדולים שלא יאבדו לקראת ימי החולין הבאים לקראתנו לשלום.
כיצד קושרים זאת?
אומר הרמב"ן "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"
אם מתעוררת אהבה וכיסופין לבורא – מהר והתפס אותם במעשים ואז תצליח.
למרבה הצער, מניסיון העבר מוכח שבתקופה זו רבים הם הפונים להתייעץ בשלום בית, ותמיד תמהתי – היתכן דווקא לאחר הימים הנפלאים וקדושים מתחילים הקשיים? אמנם כן, דווקא לאחר הרוגע, כאשר חוזרים למסלול אתגרי החיים, קיימות נפילות קשות והמתחים חוזרים. המשכיל בעת הזו יפנים את עצת תורתנו הקדושה, ינצל את הרגעים היפים שהיו וישמרם על ידי שיעמול קשה בימים אלו על עבודת תיקון המידות בין בני הזוג ואז – "זכו שכינה ביניהם".
"מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'".