מאת: אילן גרילוס,
בוגר קורס להכשרת מדריכי נישואין
זוגות רבים נתקלים בקשיים בחיי נישואיהם כבר בשנתם הראשונה, לרבים מציקה השאלה, אם אנחנו מתאימים זה לזו ואנו "זוג מהשמיים",מדוע בכל אופן קשה משימת ההתאחדות?,
כדי לענות על שאלה זו ממקורותינו נקדים ונאמר ששאלה זו קשה שבעתיים למתבונן בדבריהם של הראשונים בעניין יצירתם של אדם וחוה.
רבותינו הראשונים דנו בחילוק בבריאה בין כל בעלי החיים לאדם,שכל בעלי החיים נבראו זכר ונקבה והאדם נברא אחד, ואח"כ ברא לו ממנו עזר כנגדו,תשובה לדבר מצינו בספר "בעלי הנפש" לראב"ד וכך כותב הוא שם בהקדמתו לספר:"כאשר עלה במחשבתו לברוא את כל הנבראים זכר ונקבה מן האדמה הביט וראה בטובת האדם והנאותיו ולא מצא לו עזר בבריאה הזאת, ועל כן לא רצה לברוא אותו כשאר הנבראים,ועל כן כאשר הזכיר יצירת הבהמה והחיה והעופות אמר ולאדם לא מצא עזר כנגדו,רצה לומר אילו ברא את האדם כעניין יצירת הבהמה לא מצא לו עזר כנגדו, ואמר לא טוב היות האדם לבדו ,כלומר, אין טוב שיהיה האדם מתבודד כמו בהמה שאין הבהמה מתייחדת אצל הזכר, ולכן אעשה לו עזר כנגדו, אבראנו בעניין שיהיה לו עזר כנגדו, עזר- שתהיה משמשתו בכל צרכיו, כנגדו- שתהיה עומדת אצלו תמיד,ועל כן אמר האדם בראותו אותה וידע כי ממנו נלקחה,על כן יעזוב איש את אביו ואימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
כוונת הראב"ד היא לבאר כי זיווג האדם בשונה משאר בעלי חיים הוא התייחדות והתחברות בשני האופנים, האופן הא',זיווג השייך בכל צרכי האדם, האופן הב', זיווג תמידי הנובע מהתייחדותם זה לזה.
תשובה נוספת על השאלה הנ"ל עונה הרשב"א (שו"ת הרשב"א ח"א סימן ס'): " עוד יש לפרש: בתחילה עלו במחשבה להיבראות שניים כעניין יצירת שאר בעלי חיים ,שנברא הזכר בפני עצמו והנקבה בפני עצמה,ואח"כ לא נברא אלא אחד לומר שתהא האישה לקוחה מגופו ומצלעותיו להיותה כאחד מאבריו ולהשתוקק בתועלת בעלה והבעל משתוקק בתועלתה,והוא שהכתוב אומר עצם מעצמי ובשר מבשרי וגומר על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו וגו', רוצה בו, על כן נבראת עצם מעצמיו, להיות הידבקות בהם אמת וחזק יותר מדבקות הבן לאב ולאם שהוא מגופם, כי זה יותר דבר שנלקח חלק ממש מאבריו, וכבר קדם לפרוש זה הרב ר' אברהם ז"ל בספר בעלי הנפש והוא נכון".
מדברי רבותינו הראשונים נלמד כי הקב"ה טבע בטבע זיווג האדם את עוצמת הדביקות ההדדית של שני בני הזוג עד כי ישתוקקו איש בתועלת רעהו, אך אם כן מתעצמת השאלה המקננת בליבנו, מדוע לעיתים קרובות אנו נתקלים בקשיים גדולים בתהליך ההתאחדות.
שאלה נוספת מתעוררת בלבנו, מה הועילה יצירת זיווגו של אדם הראשון לתולדותיו, הרי אדם וחוה אכן נבראו בתחילה אחד ממש ורק לאחר מכן הפרידם הקב"ה, אולם הדורות הבאים אינם כן, לא רק שאין בני הזוג באים כאחד לעולם, אלא נולדים בשני בתים שונים להורים שונים,ואם כן לכאורה שונה זיווגם במהותו מזיווגם של אדם וחוה.
על השאלות הנ"ל עונה הנצי"ב בספרו "העמק דבר" על התורה (פרשת בראשית פרק א' פסוקים י"ח עד כ"ד) שכוונת אדם הראשון באומרו "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", שלדורות לא יהיה כן, אלא הדביקה תקרבם להיות אחד. ובביאור הפסוק "על כן יעזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד", כותב הנצי"ב וז"ל:"מכאן ולהבא אין עצה שתהיה לו לעזר כנגדו ככוונת היצירה, וכפי אשר הרגיש אדם אשר חסר לו עזר כנגדו, אם לא בזה האופן שהוא יעזוב את אביו ואת אימו ודבק באשתו, ואז יהיו לבשר אחד שיאהבנה ג"כ כמו שהם אדם אחד, וכדאיתא בפרק הבע"י (מסכת יבמות דף ס"ב ע"ב) "האוהב את אשתו כגופו" וכו', וגם אז אינה טפלה לגמרי כמו שהייתה אישה ראשונה שהייתה נחשבת לחלק ממנו, אלא שיהיו בשר אחד, וכמו שהוא חושב לטובת עצמו ורוצה שהיא תשלים אחר רצונו לגמרי, כן תחשוב גם היא שהיא מבקשת טובת עצמה, והוא ישלים רצונה, מ"מ הואילה סיבת האישה הראשונה שנעשה לטבע קיים שהאישה נשארה לעזר, אע"ג שאינו בזה האופן שהיה בשעה הראשונה, אלא כמו שנעשה אחר אוכלם מעץ הדעת וכו', ורק מי שזוכה לכך משיג אהבת אשתו בביטול גמור כמו שהייתה חוה לפני החטא".
נמצאנו למדים מדברי הנצי"ב כי בתחילת דרך ההתאחדות נתקלים בקשיים, עקב כך שכל אחד מבני הזוג מושך לכיוון שלו, ורק תהליך של דביקות גורם לבני הזוג בסופו להיות אחד, הכרה והבנה במהות קושי זה שנתבאר כאן יחד עם תחושת רוממות בהבנת הפוטנציאל העצום הטמון בכל זוג וזוג שיכולים ,אם רק יזכו לזה, להגיע למצב בו היו שרויים אדם וחוה קודם החטא, יסייעו בעדינו להגיע לכך בסיעתא דשמיא.