כשם שהתפרצות זעם הרסנית לזוגיות, כך גם הימנעות מוחלטת משיתוף בתחושת הכעס והצטברותו בתוך היחיד מביאה נזק לאדם וליחסים.
חז"ל התייחסו אל מידת הכעס ואל כוחה ההרסני: "בא לכלל כעס – בא לכלל טעות" (ספרי מטות) אמר ריש לקיש: "כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו" (ספר האגדה, במדבר כ'א, י'ד) ואכן בשלושה דברים אדם ניכר: "כוסו, כיסו וכעסו" (עירובין ס'ה)
אך כשם שאין כל רע בשתיית יין לקידוש, כך אין גם כל רע בהבעת כעס מבוקרת. ר' שמעון בן אלעזר מתייחס לעיתוי בהקשר כל כעס ואומר: "אל תרצה את חברך בשעת כעסו" (אבות, ד').
במאמר זה נתייחס אל מידת הכעס ביחסי המשפחה: אל מידתיות, עיתוי ואל התועלת בבירור כעסים כחלק מתחזוקה שוטפת של הקשר.
כעס הינו תכונה אנושית המתעוררת נוכח פגיעה, תסכול, עלבון, ניצול, חוסר שיתוף פעולה ועוד. למרות היותו תגובה רווחת המשותפת לכלל בני האדם, בתרבויות מסוימות ניתן למצוא התייחסות שלילית להבעה גלויה וישירה של כעס ביחסים בין אישיים וזוגיים, והעלאה על נס את "השמירה בבטן" של כאבים וכעסים.
בנוסף, מחקרים מראים כי נשים, יותר מגברים, מתחנכות להימנע מהבעה גלויה של כעס, שכן הבעת כעס חריפה נתפסת כתוקפנות ואיננה נחשבת להתנהגות נשית הולמת.
התייחסות אל הכעס כרגש לגיטימי וניטראלי, מבחינה טיפולית, יכול להביא לתועלת בחיי הפרט ובחיים הזוגיים כאחד. הקשבה אל הכעס העולה בתוכנו – כמוה כערנות לחום גוף שמסמן מחלה או לפעמון אזעקה שמבשר על סכנה. זאת מפני שהכעס שלעצמו אינו רע, אך דרך הבעתו צריכה להיות מבוקרת ולא הרסנית.
כשאדם מודע בזמן אמת לכעס שמציף אותו הוא יכול לעצור ולחשוב : מדוע אני מרגיש עכשיו כעס? האם אותות הכעס עולים בי באופן סדרתי עם אנשים מסוימים ? במצבים מסוימים? זיהוי מקור הכעס מאפשר תכנון של תגובה מותאמת ושיתוף בן הזוג בכעס שאנו חשים כלפיו מאפשר שינוי. הבעה מידתית אך ישירה של תחושת הכעס כמוה כיישום הפסוק "בפני עיוור לא תיתן מכשול" - אנו מכוונים את הזולת לשים לב לפגיעה שפגע בנו ולתחושות שעורר בנו ובכך מאפשרים לו לעמוד על טעותו, להסביר ולתקן.
הכעס מצוי על רצף אשר בשני קצותיו המנוגדים מצויים התקף זעם קיצוני והדחקה מוחלטת (כעס סמוי). שני הקצוות הללו הרסניים ליחסים ומביאים לריחוק רגשי.
התפרצות כעס
התפרצות הזעם שלילית מאחר ונזקיה מוסיפים להתקיים זמן רב אחרי שהיא מתרחשת.
התפרצות חריפה מערבת מערכות גופניות פיזיולוגיות וגורמת נזק מתמשך לבריאות.
לכאורה, נראה שההתפרצות משיגה את מטרתה, וגורמת לבן הזוג השני ללכת על בהונותיו, ולרצות לוותר ולמנוע בכל מחיר את מופע האימים הבא, אך התפרצות זעם כמוה כ-"קוטל נישואין" מאחר וזרעים של פחד, כעס נגדי (לא מבוטא) וכאב מתחילים לכרסם בקשרי בני הזוג. בן הזוג שספג התקף כעס נמנע מלשתף את בן זוגו בהיבטים שונים של חייו, והופך להיות מנוכר, מסתגר ומתרחק.
הכחשת כעס
בקצה השני של הרצף ניתן למצוא את "משתפי הפעולה": בני הזוג הנעימים שנותנים קדימות לצורכיהם של אחרים ומוותרים על צורכיהם. הם חותרים להרמוניה ולאווירה טובה בכל מחיר ונמנעים מעימותים. הכעס אינו נגיש להם והם מסוגלים להכיל תסכול וכאב רב בלי לחוש אפילו בכעס.
במהלך השנים הם עלולים להתחיל להרגיש אי שביעות רצון, תחושת ניצול תסכול וכעס בזוגיות, אך הם עדיין חוששים להתעמת. הם מתקשים לבקש מבן זוגם באופן גלוי וישיר שינוי בהתנהגות או התחשבות.
לכעס הלא מבוטא שפה משלו, והוא מתחיל להתפשט ולזהם את היחסים. בהיעדר דיון ישיר ופתוח בתחושות השליליות שהצטברו אצל בן זוג אחד, ממחפש התסכול שלו אפיקי ביטוי עקיפים. ביקורת, רמיזות של בוז, "עקיצות" וצחוק לאיד הינם הפנים הנסתרות של הכעס.
התנהגויות אלו הינן "תחפושת עוקפת עימות" של בן זוג שמתכחש לכעסו. כעס סמוי מביא אף הוא לפגיעה בקרבה בין בני הזוג ולתחושות ריחוק וניכור.
במקרים רבים, מאחורי הסתלקות פתאומית של אחד מבני הזוג מהבית ודרישה מפתיעה לגט,יכול להסתתר כעס סמוי ומתמשך. זאת מאחר ובהיעדר שיח זוגי עלול להצטבר תסכול עד שהוא מגיע למצב בו לא ניתן לשאתו יותר.
תופעה נוספת אותה ניתן למצוא במצבי הכחשת כעס היא התנהגות "פסיבית אגרסיבית". בהתנהגות זו בן הזוג אמנם עושה את המצופה ממנו אך מביע את כעסו והתנגדותו על ידי שפת גוף עוינת. כך, הוא בעצם אומר "כן" ועושה "לא".
לסיכום :
יש להשתמש בתחושת הכעס כהזדמנות לפתוח בשיח זוגי ולברר מפעם לפעם את מצב הזוגיות. כשתחושת כעס עולה אין להתעלם ממנה או להדחיקה. שיחה פתוחה ולא מאשימה בנוסח "אני מרגיש/ה כך וכך שאת/ה נוהג /ת כך וכך" יכולה לקרב בין בני זוג, לצמצם את מחוללי הכעס ולהביא לתחושת שיתוף וקרבה הדדית.