עמדו בנח על שתי הרגליים. קחו נשימה עמוקה ולמספר רגעים התרוממו מעלה על קצות האצבעות.
הישארו למעלה, מצאו את הנקודה שבה אתם מרגישים בשליטה - זקופים ומחייכים.
במצב הזה, עצמו את העיניים למשך חצי דקה..
רבים מאיתנו חווינו תוך כדי עצימת העיניים ושאיפה כלפי מעלה אובדן שיווי משקל...
מה קורה לנו כאשר אנו מאבדים את שיווי המשקל, או כאשר אנו נופלים?
מתוך עבודה יומיומית העוסקת בייעוץ, אימון והדרכה, ומתוך התנסות אישית, מגלה שרון שקד את האני המאמין שלה ביחס להתמודדות בהצלחה מול אירוע בלתי צפוי העלול לגרום לאובדן שיווי משקל.
לפני מספר שנים כשאני בריאה, שמחה ומסופקת מחיי האישיים והמקצועיים, פתאום נעצמו עיניי ואיבדתי שיווי משקל. בבדיקה שגרתית אליה הלכתי בביטחון רב, התגלה אצלי ממצא רפואי מדאיג שהשאיר אותנו מופתעים. מאז אותו יום, עברתי למשך תקופה של שנה התערבויות רפואיות מדאיגות ומכניסות לחרדה, המלווים בתחושה מתמשכת של תסכול, לחץ, כעס מתפרץ ושאלות כמו "למה זה קורה"? "למה זה קורה דווקא לי"?
מקרה אישי זה, כמו מקרים דומים אחרים, מהווה אירוע מתמשך המתחיל מבלי שיש לנו שום שליטה על המצב או הכנה מראש, אירוע המשפיע ישירות על מהלך החיים באופן כמעט יומיומי ומתמשך.
רבים יכולים להזדהות עם מצב חיים שכזה – משהו הקורה מחוץ לשליטתנו המשפיע באופן קשה, כואב ומתסכל על כל תחומי החיים. אירוע שיש לו השפעה על הפן האישי, זוגי, משפחתי וגם אירוע שיכול להשפיע על חיינו המקצועיים והעסקיים, משבר שיש לו פוטנציאל לערער את תחושת הביטחון.
במצב זה אנו עשויים למצוא את עצמנו, מתוך תחושת הכאב, הפחד ואובדן הדרך, מבינים ויודעים בתוך תוכנו שאנו צריכים להתאושש, להתרומם ולהקים את עצמנו בחזרה לחיים נורמאליים, וזה לא פשוט.
תובנה ראשונה ומשמעותית בתהליך היא להבין: שזה בסדר לאבד את שיווי המשקל. זה אנושי לפחד, לכעוס ולהרגיש תסכול. רבים מאיתנו גדלים עם התפיסה שעלינו להפגין שלווה וקור רוח, ופתאום עלינו לשמור על חוסן חיצוני כשבפנים מתחוללת סערה רגשית שקשה להכילה.
אני זוכרת שבשלב מסוים אף ביקשתי מקרובי להימנע ממשפטים כמו "זה לא נורא, אל תכעסי" על אף ההבנה שזה בא מהמקום של לעודד.
ברגע שנוכל לאפשר לעצמנו לחוות רגשות שליליים של תסכול, כעס וכאב – נוכל לגייס כוחות להמשיך הלאה.
השאלה שצריכה ללוות אותנו היא: האם אנו נשאבים לתחושה של תבוסתנות וקורבנות? במקרים רבים, מה שקורה לנו לא נעשה בשליטתנו, ולכן אין באפשרותנו למצוא לו פתרון. במצב זה, נראה הכי קל להתכנס ולעבור לתנוחה עוברית של קיפאון וחוסר אונים מוחלט, אך אפשר גם אחרת: אפשר לומר כי אמנם קרה לי משהו איום ונורא, לחלוטין לא בשליטתי אך ממיקוד שליטה פנימי אוכל להחזיר את עצמי למצב של שליטה ופעולה. כך, ממצב של ייאוש וחוסר מעש, נוכל לבחור לצמוח.
בחומש בראשית פרשת לך לך, ה' מצווה את אברהם "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". מהרגע להרגע, אברהם מצווה לקום לעזוב את הכל מאחוריו: בית חם, סביבה אוהבת תומכת, וללכת בשביל לא ידוע שבסופו איזשהו חזון. על המילים "לך לך" אומר הפירוש: "לך לך - מעצמך": אם אתה הולך להגשים משהו חשוב, לך אליו מתוך מציאת הכח הפנימי, לך לך מעצמך, מתוך העצמי והעצמיות שלך.
תובנה נוספת: הכול בידיים שלנו, ואת הכוחות נמצא בעיקר - בתוך עצמנו.
על מנת שנוכל להתקדם בהגשמת משימות המצריכות שינוי, תנופה קדימה, יציאה ממקום לא מספק, חשוב להתבונן אל תוך העצמי שלנו ולשאול:
1. מה היינו רוצים שיקרה איתנו? מהו החזון שלנו?
2. מה עשינו עד היום כדי להשיג את אותו חזון?
3. והכי חשוב - האם מה שאנו עושים, הדרך בה אנו מתנהלים, אמנם מסייעת להשיג את החזון המיוחל?
במקרה שלי, ידעתי שאני רוצה לחזור לחיים רגילים של עשייה והגשמת חלומות, ברמה האישית ועסקית. הבנתי, בנקודה מסוימת, שמה שאני עושה זה בעיקר לרטון ולכעוס על כל העולם. הפנמתי שמה אני עושה כמובן לא יוציא אותי מהמקום בו אני נמצאת. וכך אני עניתי אני על שלוש השאלות האלה.
אני זוכרת שייעצו לי "תנסי לנתב את הכעס שלך לכיוון חיובי", וחשבתי – "איך מנתבים כעס לכיוון חיובי"? העצות של לעשות אירובי או להוציא אגרסיות בשחייה נשמעו לי כמו קלישאות. למדתי שאין כאן טריקים ואין קיצורי דרך. הרעיון הוא לפנות לעשייה: להפנים את הרעיון שאותה אנרגיה שמושקעת לתוך חוסר האונים יכולה להיות מתועלת להשגת מטרות. במקום לשאול - למה זה קרה לי? (Why) נשאל - לשם מה? (What for (.
הפסיכולוגיה החיובית קובעת כי כשאדם משנה חשיבה שלילית ומקבעת והופך אותה לחשיבה משחררת, יש סיכוי שמציאות חייו תשתפר ותהיה חיובית יותר. ככל שזה נשמע פשטני כך זה גם מועיל ומצליח.
משבר, ככל שהוא בעל פוטנציאל לצניחה והתרסקות, כך הוא גם מנוף להתרוממות, לצמיחה, ליציאה לדרך חדשה יעילה יותר.
תובנה נוספת בתהליך היא החשיבות של הכרת הטוב.
כדי להתחיל ולהתרכז בדברים החיוביים שיועילו לנו להתפתח, עלינו להכיר באותם חלקים טובים ומספקים בחיינו שיש להודות עליהם. אותה פסיכולוגיה חיובית מנחה אותנו להכיר בטוב שבחיינו על ידי עריכת רשימה בסוף כל יום של חמישה דברים טובים שקרו לנו במשך היום ועליהם אנו מוקירים תודה. זה יסייע לחיים להיות שמחים יותר, נדיבים ואפקטיבים. בלי קשר למשברים וצמיחה רעיון זה מומלץ בחום.
באשר לי, ברוך ה', המשבר חלף ואני בריאה, שלווה, שמחה ומאושרת.
והלילה לפני השינה אני אוקיר תודה על ההזדמנות המיוחדת שניתנה לי להפיץ
את האני מאמין שלי בירחון הנפלא "כלים שלובים."
שרון שקד ארנרייך
ייעוץ ואימון אישי
054-2399-631
[email protected]