קולם של ילדים

אנחנו יודעים שקשה לכם.
אנחנו יודעים שאתם כועסים, כואבים ומאוכזבים.
אנחנו יודעים שלפעמים אתם מרגישים שחרב עליכם עולמכם.
אנחנו גם יודעים שאף אחד לא רוצה "לצאת פרייאר".
אנחנו יודעים שכל אחד מכם רוצה שיישאר לו כמה שיותר כסף
וכמה שיותר מאתנו.
כן, אנחנו יודעים את כל זה.
אנחנו אפילו מבינים אתכם.
אבל האמת? לא ממש מעניין אותנו כמה זה לא 'פייר';
ולא ממש מעניין אותנו מי אשם;
וגם לא מעניין אותנו מי התחיל,
או מה אמא של אבא הטיחה באמא של אמא בחתונה…
לפני 15 שנה.
אתם המבוגרים. אנחנו הילדים.
אתם צריכים לשמור עלינו ולא אנחנו  עליכם.

מתוך "קולם של ילדים", ד"ר דניאל גוטליב ,מלוא: הרצליה, 2009.

"מגיפת" הגירושין כפי שהיא מכונה לעיתים, לא פסחה על העולם היהודי בכלל ועל הציבור התורני בפרט. אמנם נדמה כי שיעור הגירושין נמוך יותר בקהילה הדתית ביחס לאוכלוסייה הכללית, אולם אין בכך הרבה נחמה ואין בכך בכדי לקבוע כי עוצמת הקונפליקט במקרים אלו ממותנת או ממוגרת בשל העובדה כי שני ההורים מזדהים עם ערכים דתיים או חרדיים. ההפך אולי הוא הנכון: במקרים מסוימים יתכן ורמת הקונפליקט תהיה גבוהה יותר מזו הנראית במקרי גירושין באוכלוסייה הכללית בשל התכונות המיוחדות של הציבור התורני כגון רתיעה או בושה בחיפוש ייעוץ נישואין בשלבים מוקדמים יותר של הבעיה, סטיגמה כללית הקשורה לגירושין בקהילה ובעיות חברתיות איתן צריכים להתמודד הורים וילדים למשפחות גרושות בתוך הקהילה.

גירושין מהווים אובדן עמוק ומשמעותי עבור כל המעורבים. פעמים רבות מדי העצבות והאכזבה המתלווים לאובדן נדחקים הצידה ותחושות כעס ועוינות תופסים את מקומם. הורים החווים תחושה קשה של זעם ותסכול ומחשבה כי נגרם להם עוול, מאבדים קשר לא רק עם העצבות ותחושת האובדן שלהם אלא גם עם ילדיהם אשר ברוב המקרים לא רצו בגירושין של ההורים וציפו מהם לפתור את המחלוקות ביניהם, בדיוק כפי שההורים תמיד ציפו מהם כשהתעוררו קונפליקטים ביניהם לבין חבריהם. כאשר הורה המעורה בקונפליקט גירושין מאמין כי הוא פועל לטובתם של הילדים, ובשם "טובת הילדים" מחריף מעמיק את הקונפליקט, עלול להיווצר מצב אבסורד בו דווקא אותה התנהגות מביאה לפגיעה בילדים, שכן ההורים המתגרשים מאבדים, פעמים רבות, את היכולת לראות את הצרכים הנפשיים האמיתיים של הילדים, ובניסיון העז שלהם למתן את תחושת האובדן האישי שלהם, מוצאים את עצמם עושים פעולות המנוגדות בתכלית לטובתם של הילדים.

להלן מספר נקודות אותן ראוי שהורים מתגרשים המחויבים לטובתם של ילדיהם יזכרו:
1. ילדים זקוקים לשני הורים, גם אם כל אחד מהם אינו מושלם. כאשר שני הורים נשואים באושר הם מבינים כי כל אחד משלים את חסרונותיו של השני, ובכך מהווים שניהם הורים ראויים לילדיהם. גירושין לא צריכים לשנות את המצב הזה. ילדים זקוקים להורים היכולים לתמוך האחד בשני, וככל שידעו לשתף פעולה בצורה טובה יותר, כך ייטב לילדיהם. הורים לא צריכים לאהוב האחד את השני על מנת לשתף פעולה, הם צריכים לאהוב את הילדים שלהם.

2. ביזוי, זלזול או הכפשה של הורה אחד מצד ההורה השני יכול להשיג את המטרה המפוקפקת וקצרת הטווח של הרגשה טובה מצידו של אותו הורה. במקרים מסוימים, נקיטת עמדה זו אף גורמת להרחקת הילד ולהסתתו נגד אותו הורה עד כדי תחושת ניכור. אך הסתה או ניכור עשויים לגרום לילד נזק בלתי הפיך וברבות הימים התנהגות זו תחזור כבומרנג לאותו הורה מסית. ילדים שהוסתו על ידי הורה אחד כנגד ההורה השני יגיעו, ביום מן הימים כמבוגרים לסגירת חשבון עם אותו ההורה. כילדים, פחות מעניין אותם מי הצודק, מי הטוב ומי הרע או מי הרים את האבן הראשונה. הם רוצים וצריכים לקבל ביטחון ושקט.

3. חשיפת ילידם לעוינות וכעס מצדם של ההורים עלולה להוביל לתוצאות שליליות ביותר עבור ההתפתחות הרגשית, הלימודית והחברתית של הילדים. הגירושין הם תמיד אבן דרך משמעותית בחייו של הילד, אולם האופן שבו ההורים בוחרים לנהל את מערכת היחסים ההורית שלהם לאחר הגירושין משמעותי יותר בקביעת ההסתגלות הכללית של הילד והיכולת שלו לגדול ולהיות מבוגר נורמטיבי בריא ומתפקד. למרות שלעיתים הורים מרגישים צודקים ואולי אף מוכרחים לשתף את הילדים בכל "העובדות" השליליות לגבי ההורה השני, ולמרות שהם מרגישים כי זכותם לשמר את העוינות כלפי ההורה השני עד כדי סירוב לקיים איתו כל קשר גם בעניין הילדים, ילדים הגדלים באווירה שכזאת מפתחים תמונה מעוותת של המציאות, הבנה מעוותת לגבי האופן שבו העולם מתנהל ובסופו של דבר צריכים לנתב כוחות מנטאליים ורגשיים לפתרון הקונפליקטים בין ההורים במקום להשקיעם בפיתוח האישיות שלהם, בלימודים ובביסוס מעמדם בחברה.
 
4. יתכן והדבר החשוב ביותר עבור הורים מתגרשים הוא להיות מודעים לצורך של הילדים לשלב בין המרכיבים השונים של העולם המפוצל שלהם. כאשר הורים גרים בנפרד ובנושאים מסוימים אף מאמצים עמדות קוטביות, עולה הסבירות כי הילד יצור לעצמו חיץ בין העולם של האם לבין העולם של האב. כאשר הילד נמצא עם האם הוא יאמץ לעצמו חלק מהערכים, הדעות והמחשבות שלה, וכאשר הוא עם האב הוא יעשה את אותו הדבר איתו. כאשר ההורים שומרים על עמדות  וערכים דומים, יתכן והילד לא יחוש קונפליקט גדול מדי ביחס לאותו הערך. אך כאשר הורים נוקטים בעמדות קוטביות ומנוגדות, נהיה בלתי אפשרי עבור הילד לשלב בין שני המרכיבים בצורה עקבית. בכך עולה הסיכון כי הילד יפתח לעצמו צורת חשיבה של "שחור-לבן" אשר תשפיע לא רק על האופן שבוא הוא רואה את העולם, אלא גם על האישיות המתפתחת שלו. אנשים בריאים מסוגלים לעשות אינטגרציה בין טוב לבין רע ואף בין רעיונות מנוגדים; אנשים אשר אינם מסוגלים לעשות זאת נוטים לאמץ צורת חשיבה של "שחור-לבן" ונוטים להיות בלתי סבלניים וסובלניים כלפי רעיונות שהם רואים כמנוגדים לאלו שלהם. אנשים כאלו נוטים שלא להיות אהודים במיוחד על ידי אחרים.

הורות באופן כללי מעמידה בפני ההורה אתגרים רבים; האתגרים של הורים גרושים רבים שבעתיים. על אף הכעס, הכאב, האכזבה ותחושת האובדן אשר בצורה בלתי נמנעת נלווים לתהליך, הורים גרושים אשר באמת רואים את טובתם של ילדיהם מול עיניהם יעשו ככל שביכולתם להגן עליהם מפני הנימות הצורמות של הגירושין ובכך יתרמו להתפתחות הנפשית התקינה של הילדים.

ד"ר דניאל גוטליב הוא המחבר של הספר "קולם של ילדים" : מלוא: הרצליה, 2009.