במאמר זה נתמקד בצרכים מקשרים נשיים.
בעוד שהבעל זקוק מרעיתו שתספר לו עד כמה טוב לה, הצורך הנשי החזק ביותר שיש לאשה מבעלה הוא: הסכמה עם קשייה- על פי רוב האשה מתארת בפני בעלה את קשייה וכאביה הרבה יותר מאשר הבעל מספר לה על מצוקותיו. היא מתארת בצורה רגשית את עייפותה, את הרגשתה הלא נוחה ממזג האוויר השרבי, היא מזכירה את הצימאון שממנו סבלה, היא משקפת בצורה מאוד רגשנית את קשייה בטיפול בילדים, היא מספרת על המרק שנשפך, על המאמץ שהייתה צריכה להשקיע בבישול, על הקור הנורא שתקף אותה, וכו'.
נראה שסיפורי תחושות המועקה שהיא חשה מטרתן להזמין הבנה למצוקתה, ורחמים על מצבה הקשה. הקורא אולי עשוי להבין בטעות שאם האישה קוראת לרחמים וזקוקה להזדהות הרי הדבר מצביע על חולשה ונחיתות, בדומה לילד הנופל ורץ להוריו שינשקוהו, לא כן. רחמים של אדם על זולתו מהווה תהליך רגשי של קשר חזק בין אדם לחברו, ואם הבעל מגלה חמלה והשתתפות במצוקתה של רעייתו היא חשה שהוא קשור אליה. בהצגת הצורך להבנה למצוקתה יש ביטוי לצורך המקשר ביותר של אשה לבעלה ( תרגום אונקלוס על התורה מתרגם את מילת "אהבה" במילת "רחמים". "אהבה" היא בגימטרייא של המילה "אחד". כלומר התחברות).
אך בנקודה זו אנו מבחינים בשוני רב הקיים בין המבנה הגברי והנשי. הבה ונראה זאת בדוגמא הבאה: הבעל הצליח מאוד בלימודיו, או פעולה שהייתה מוטלת עליו בעבודתו, בעקבות זאת הוא מגיע לביתו במצב רוח מרומם, הוא נכנס הביתה בשמחה ובאמירה מרוממת של "ברכת שלום". לעומתו הרעיה משיבה באמירת שלום רפה ובהבעת פנים מיוסרת. הבעל שואל: מה נשמע, והיא משיבה: אני מאד עייפה. לשמע הדברים מגיב הבעל מיידית לכי לנוח.
תגובה גברית זו אינה תקינה לחלוטין, ומגלה חוסר ידע מינימלי בנפש האשה ואי הבנה בסיסי לצרכיי רעייתו וכי אשתו אינה יודעת בעצמה שאם עייפים והולכים לנוח, העייפות פגה ונעלמת. האם היא זקוקה שבעלה יבוא הביתה כדי ללמד אותה זאת? בדומה לכך כאשר אשה אומרת לבעלה "חם היום" פעמים רבות והוא מגיב "לא חם". כביכול ניתן להבין ממנו שאמירתו "לא חם", מצננת את הטמפרטורה הגבוהה השוררת בבית ובסביבתה. או שאשה מתלוננת על מחושים וכאבים הוא עשוי להגיב "שום דבר, זה יעבור, כך גם הרגישה אמי וכן אמך".
המשגה הוא, כיוון שהצורך של הרעיה מבעלה הוא: "שתסכים עמי שקשה לי". ואף תיתן ביטוי מילולי לכך כלומר שתעניק הזדהות ולא פתרון. לעומת זאת הבעל לא רק שלא הביע הסכמה עם קשייה, אלא הגיב בצורה הפוכה תגובה שהובנה רגשית ע"י הרעיה שלדעתו הקושי אינו נוראי כלל וכלל, והוא הרבה פחות ממה שהיא מתארת. זאת כיוון שיש פתרון לבעיית העייפות.
הגורם לבעל להגיב בניגוד לציפיותיה של רעייתו ולגמד את הקשיים, נובע משתי סיבות.
בהבדל מכוונתה של האשה להציג קושי כדי לקבל הזדהות ולא פתרון, הוא הבין שהיא הציגה בפניו בעיה כדי שיפתור אותה – שלולא כן לשם מה היא סיפרה לו את מצוקתה. לכן הוא הציעה לה פתרונות במקום הזדהות.
הסיבה השניה הגורמת לבעל להציע פתרונות: שהרי הצורך החזק ביותר שיש לבעל מאשתו הוא: שתרגיש טוב, שתהיה שבעת רצון. לכן צורך זה גורם לו לתת לה עצות מעשיות של צורות הקלה למצוקות- ללכת לנוח, להפעיל מזגן, או שהוא מסביר לה שמה שהיא מרגישה הוא דבר מצוי לכלל הנשים לכן אינו מוגדר כקושי. ההנחה בתת מודע שלו היא שאם רעייתו תעשה כפי שהוא מציע הרי יהיה לה טוב, וזה הדבר התואם לצפיותיו.
(ראוי לציין שמכל ההתנהגויות הנכונות שבין הבעל לאשה, להסכמה עם קשיי האשה יש את ההשפעה המהירה ורחבת התחומים הטובה ביותר.)