מאת:הרה"ג ראובן אלבז שליט"א
במסכת סוטה, בעניין עבדות מצרים מצאנו לאמור: "את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים"
(שם, דף יא'). וזוהי עבודת פרך קשה, לעסוק במלאכה שלא היו רגילים בכך על פי טבעם (עיין רש"י).
מדברי הגמרא לומדים אנו כי ישנם סוגי פעולות ומלאכות שלנשים יש באופן טבעי מיומנויות ורגישויות מיוחדות על מנת לבצען ביעילות. וכך לגבי גברים שנבראו עם יכולות ומיומנויות המאפשרות להם לתפקד ביתר קלות במלאכות מסוימות.
עוד מצאנו במקום אחר בו אומרים חז"ל: "נשים דעתן קלה עליהן" (שבת ל"ג, קידושין פ:) בנוסף לפשט הגורס כי נשים קלות יותר לפיתוי ולפיוס, ניתן להבין זאת גם אחרת: "נשים דעתן קלה עליהן", כלומר לנשים יש יכולת טבעית להסתגלות ולמעבר מדבר לדבר, ומעניין לעניין בקלות יחסית, בעוד שהגבר בטבעו צריך להשקיע את כל כולו ובכובד ראש לבצע משימה אחת ואין הוא יכול להפעיל את "קלות הדעת" והגמישות הנשמרות לאשה. זו גם הסיבה שהגבר לא נועד ללדת מאחר וטבעו לא מאפשר לו לעמוד בהצלחה בשינויים ובתמורות המתחוללים בגוף האישה בתקופת הריונה. לגבר אין את כוחות הנפש המיוחדים שיאפשרו לו להתמודד בהצלחה עם העליות והמורדות והשינויים הפיזיים והרגשיים שחווה האשה בתשעה ירחי הלידה.
בעל ואשה המעונינים בשלום בית ובחיזוק ברית הנישואין חייבים להתבונן ולהבין את הרגישויות, הצרכים והרגשות המיוחדים שיש לכל אחד מהם.
הבעל צריך שיהיה שותף בהבנה עמוקה של עולמה הפנימי- רגשי של אשתו על מנת שתרגיש בטחון ותחוש כי היא שותפה לו בברית הנישואין. עליו להעניק לה דברי תמיכה ועידוד ולא לחשוב כי אין היא זקוקה לכך, או שאין היא צריכה להם יותר ממנו. עליו להבין לרגשותיה ולא להקל בהם ראש ולומר "מה את לחוצה מכל דבר, תעבירי הכל בקלות". לא שייך לומר תמיד "בדיל ויעבור", אלא חייבים בני הזוג להבין זה את זו ולהעניק דברי תמיכה הוקרה ועידוד הדדיים.
יש גם לזכור כי קיימים הבדלי גישה בין גברים לנשים ויש לדעת להגיב מתוך הבנה להבדלים אלה. למשל, לנשים חשוב עניין הסדר והניקיון בעוד שגברים רבים מקלים ראש ורואים בכך "דקדוקי עניות".
ואין זה כך כלל ועיקר, שהרי הקב"ה כך ברא את האשה שתהיה רגישה לעניינים אלה יותר מאשר בעלה. על הגבר לזכור כי הקב"ה בחר באישה וטבע בה יחודיות ומיוחדות. ועל כך אמרו חז"ל במסכת כתובות (נ"ט ע"ב) "דתני רבי חייא: אין אישה אלא ליופי, אין אשה אלא לבנים ... אין אשה אלא לתכשיטי אשה" יופי פירושו שהיא זקוקה ליופי המתקבל מסדר, ניקיון ובית ששוררת בו אוירה נוחה ורגועה, שכל מי שיכנס לתוכו ירגיש בנעימים ויחמיא למי שהוא עיקר הבית.
בכגון זה אמר הרב חיים שמואלביץ שלמד לימוד גדול מהמשוב החיובי שהוא מקבל על השיעור הכללי שהוא מלמד אחת לשבוע. מכך הוא למד עד כמה חשוב להחמיא לאשה ולהכיר לה טובה על שהיא מקיימת את הבית בטורח ובעמל רב. אל לו לבעל לחשוב כי אשתו היא כ"כ רוחנית שהיא מראש מוותרת לו על הכרת הטוב, מחמאות ודברי פיוס. לצד העיסוק בפרנסה ובלימוד תורה עליו למצוא פנאי קבוע לשם חיזוק הקשר הרגשי עם רעייתו.
על החשיבות הנעלה של הכרת הטוב ניתן ללמוד ממשה רבינו ע"ה. כאשר נגלה הקב"ה למשה ובקשו לגאול את ישראל מעבדות מצרים סירב משה ללכת. חז"ל אומרים כי הקב"ה הפציר במשה שבעה ימים ומשה עמד בסירובו. וכל זה למה? מאחר ומשה חשש לפגוע באהרון אחיו הגדול, וחשב כי הוא ראוי לכך יותר ממנו. ועל אף שהגאולה הינה דבר עצום ורב חשיבות, משה סבר כי אין הוא מוכן לקבל את המנהיגות על חשבון הפגיעה האישית באהרון אחיו. המטרה איננה מקדשת את כל האמצעים.
ונראה לנו שרצה הקב"ה לראות האם יעמוד משה בניסיון, מבלי שירכין ראשו למען מטרת הגאולה עד שידע שאין חשש לפגיעה אישית באהרון אחיו. ורק שנאמר לו "וראך ושמח בליבו" נעתר והסכים ללכת אל פרעה.
ועוד למדנו ממשה, כי גם כאשר הסכים ללכת אל פרעה, לא עשה כן לפני שהלך אצל יתרו חותנו וביקש רשותו ללכת. בכך הראה משה את החשיבות הנעלה של מידת הכרת הטוב, שזכר ליתרו שפתח לפניו את ביתו והכניסו לתוכו. מידה זו חשובה לא רק לגבי בני אדם, אלא גם כלפי הדומם. משה רבנו ע"ה נמנע מלהכות את היאור ואת העפר ומסרו לאהרון אחיו. זאת מאחר ומשה קיבל מהיאור ומהעפר טובות וראה עצמו מחויב להם בהכרת הטוב.
לכן ראויה הכרת הטוב להיחשב ליסוד גדול ועצום לכינון שלום בית בו תהיה אחווה ואחדות בין בעל לאישתו. אלה יושגו רק כאשר יגבירו הכרת הטוב אחד לשניה, וכך נזכור את טובת הבורא ונהללו בפינו על כל נשימה ונשימה באפינו ונזכה לגאולה שלימה במהרה בימנו, אמן