מאת: ד"ר עוז מרטין
לפעמים, כאשר אנו שומעים צעקות שבוקעות מהבית השכן, אנו כמובן אוטמים את אזנינו לבל נתערב בענייינים לא לנו. אבל, למרות שעשינו הכל כדי להיות "בסדר" ,לפעמים חודרים לאוזנינו תכנים של מריבות הגורמים לנו להיות מופתעים ביותר.
משהו כמו – "את אף פעם לא מסדרת את הסכו"ם במגרה של הסכו"ם ! אני רוצה שמהיום, תסדרי כל פעם את הסכו"ם במגרה ? ?"
או "אני רוצה שבבית הזה יגהצו את החולצות שלי מיד כשהן יוצאות מהכביסה !!"
ואנו לא מאמינים למשמע אוזנינו. קשה להאמין שזוג השכנים הנכבד והנחמד שגר בדלת ממול מסוגל לצעוק צעקות רמות כל כך, אודות דברים כל כך פעוטים וחסרי חשיבות. מה עוד שהצעקות נשמעות רמות מאוד, חודרות פלדלת, והווליום שלהן בהחלט חסר פרופורציה לתוכן.
מה קרה ?! מה גורם לאדם חביב ומיושב להתפרץ פתאום בצעקות אודות דבר שאינו מצדיק מהומה כזאת ?
לפעמים הצועק או הצועקת עצמם אינם מבינים את הסיבה, ולאחר זמן מה גם מרגישים נבוכים בגלל ההתפרצות חסרת ההגיון. הם מתנצלים ונרגעים, אבל אחרי יומיים קורה דבר מאוד דומה בקשר לסיבה שטותית אחרת.
מה המפתח להבנת העניין, ולפתרון שלו ?
המפתח נעוץ בהבנת ההבדל בין רצון לצורך.
לאנשים יש צרכים פנימיים עמוקים, שהם אינם יודעים כיצד לבטא אותם. לפעמים הם בכלל לא מודעים להם. ככל שאדם רחוק יותר מעצמו, הוא ידע פחות מה הם הצרכים העמוקים שלו. הוא גם יבין פחות, כמובן , מהם הצרכים העמוקים של בת זוגו.
למשל - ייתכן מאוד שלאותו שכן נכבד ונחמד, יש צורך הולך וגובר בהערכה מצד בני ביתו, בעקבות תקופה קשה שיש לו בעבודה. היחסים בינו ובין הבוס נפגמו כתוצאה מחילוקי דעות מקצועיים כלשהם, והוא מרגיש שהבוס איננו מעריך אותו יותר כפי שהיה בעבר. כתוצאה מזה נולד צורך גדול ( לפעמים- ממש קיומי ) בהערכה , ובאישור- ש"אני עדיין שווה משהו". הצורך הפנימי הזה עדיין לא הגיע לרובד המודעות של אותו אדם. מדוע? – כי ההודאה בכך שאני צריך אישור והערכה כואבת כל כך, שאיני מסוגל להביא את הצורך לידי מודעות.
הרגשת החולשה, החשש וחוסר השליטה בדברים רוחשת אצלו מתחת לפני השטח, ומתפרצת לכדי ביטוי במקום הטבעי, בבית. היא יכולה לעלות ולהתפרץ על כל שטות שקשורה להרגשת שליטה כלשהי כמו לסדר את הסכו"ם במגרה, או לגהץ את החולצות מיד לאחר הכביסה.
הוא אומר שזה מה שהוא רוצה - אבל בעצם הוא משדר (בתנאי שבת הזוג מסוגלת לקלוט) "יש לי צורך בהערכה. אני חייב לחוש שעדיין יש לי שליטה כלשהי בדברים, ושהכל לא נשמט לי מתחת לידיים. אנא, אשתי, תני לי הערכה בכך שאת מכבדת ועושה את רצונותי, גם אם הם לא כל כך הגיוניים, או מובנים. בסך הכל לא אכפת לי באמת מהסכו"ם או מהגיהוץ. מה שאכפת לי באמת, זה להרגיש שמישהו מעריך אותי, ונותן חשיבות לרצונותי ולדעותי….."
לאנשים רבים ישנם צרכים שונים שהם לא מבטאים. הם למדו לבטא רק את הרצונות הגלויים על פני השטח.
הצורך הוא הדבר האמיתי.
הרצון- הוא מסר שאנחנו יכולים להצהיר עליו, לעיתים ברור ולעיתים לא ברור, ולא הגיוני, שפורץ אל פני השטח.
אני צריך תשומת לב, לכן אני צועק. אני לא רוצה באמת לצעוק, אבל אני לא יודע איך לבטא את הצורך שלי בתשומת לב, לכן- אני צועק….
למשל- אשה אומרת לבעלה בטלפון: "אני רוצה שתחזור מיד הביתה מהעבודה, כדי לצאת איתי לקניות"-
זהו הרצון שלה, שהוא בהחלט לא סביר מול הלחץ הגדול שיש לבעלה בעבודה, אבל היא צועקת אותו בקול גדול, שמתחתיו נמצא המסר : יש לי צורך להרגיש שאני לא לבד. אם תוותר כרגע על העבודה, למרות הלחץ כדי להיות איתי- אקבל מענה לצורך שלי. אם תסרב- ארגיש עוד יותר בודדה, וייתכן שהצעקות יעלו לעוצמה גבוהה יותר.
אם התגובה של הבעל תהיה: " מה קרה לך ? לעזוב את ישיבת ההנהלה שיש לי כדי לבוא איתך לקניות ? אני לא מסוגל להבין את הקריזות האלה…. כזה חוסר התחשבות…"
תגובה כזו מתכחשת ומתעלמת בלא יודעין , לצורך העמוק של אשתו, ולא מנסה אפילו לרדת לשורש הדברים.
אבל אם הוא יחשוב לרגע, לפני שהוא עונה, ויבין שזהו ביטוי רצון חריג מצידה. הרי בדרך כלל היא לא מבקשת בקשות "קפריזיות" שכאלה. סימן שיש לה כאן איזה צורך מיוחד, שהיא בעצמה אינה מסוגלת להבין או לבטא.
לכן, התגובה המועילה תהיה: אני מבין שקרה היום משהו, שאת בודאי רוצה וצריכה לספר לי. אני מבטיח לך שמיד אחרי שתסתיים ישיבת ההנהלה נלך לאכול משהו ביחד, נשב, ותספרי לי הכל על כך. את חושבת שתסתדרי עד שעה שש ?"
בעצם התשובה הזו עצמה- הבעל כבר ענה לצורך העמוק של אשתו. הוא הראה לה שהוא מבין שיש כאן משהו מתחת לפני השטח, שהוא מבין שהיא בטאה כלפי חוץ משהו הרבה יותר עמוק ופנימי שמציק לה.
אם נלמד לזהות אילו צרכים מסתתרים מאחורי ההתנהגות של בני זוגינו, ונלמד להגיב לצורך הפנימי- ולא לביטוי שלו כלפי חוץ, שעלול להראות בוטה- אנחנו עשויים לחסוך לעצמנו הרבה שעות של ויכוחים מיותרים, ומתחים שבעצם אין כל סיבה שיווצרו.