"שלושה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים, דרך נשר בשמיים דרך נחש עלי צור, דרך אוניה בלב ים ודרך גבר בעלמה"...(משלי ל', יח').
דרך דרוכה היא מכיוון שדרכו בה, אחד דרך ועוד אחד ועוד..... והרי היא דרך, כבושה וסלולה על ידי פסיעות הדורכים. התהוותה תלויה בריבוי ההולכים בדרך ובדריכותיהם בשווה.
דרך היא מערכת כללית משותפת לרבים ומתהווה על ידם. לעומתה מערכת יחסים זוגית היא אינדיבידואלית, פרטית ואישית משתנה מאדם לאדם, כל אחד יוצא לדרכו מנקודת הזינוק הפרטית שלו ואין בה זולתו.
עלילות הדרך ניסיונותיה והרפתקאותיה גם הן בלעדיות לו, ברור שנקודת הסיום אף היא שונה לחלוטין, כל אחד ואחד הצלחותיו וכישלונותיו. מדוע, איפה, מכנה שלמה המלך החכם מכל אדם את מערכת היחסים שבין איש לאשתו , בין גבר לעלמה בכינוי "דרך"? האומנם דרך היא זו?
אכן דרך היא זו.
עלינו ללמוד, להעמיק ולהבין את כוונת שלמה המלך בהגדרת המושג "דרך", דרך אינה צמצום או מקובעות, מלאת תנועה היא הדרך, תנודות, שינויים ומרחב תמרון, רב גונית היא ועם כל זאת ועל אף כל זאת דרך היא. התנודתיות אינה סטיה אלא חלק ממרכיבי הדרך ומאופני השימוש הנכון והראוי בה. נלמד זאת מן הדוגמאות בהן משתמש שלמה המלך להמחיש את רעיון הדרך:
הנשר הינו מלך העופות, כוחו עצום ורב נחון בראיה חדה וממוקדת המאפשרת לו להבחין מגובה עצום בפרטי פרטים על הקרקע. הוא נוהג לדאות במרחב האוויר נישא אל- על, על גבי זרם אויר חם ומתרומם איתו לגבהים. כשמתקרר זרם האוויר גולש הנשר בעזרת כנפיו העצומות עד שחש באברותיו שוב בזרם אוויר חם העולה ונוסק עליו כלפי מעלה, שוב גולש ושוב נוסק וחוזר חלילה, מפקיר את עצמו לחסדי הזרמים ולכיווניהם האקראיים, הניתן לכנות התנהגות זו כדרך? לכאורה ההיפך הוא הנכון יש כאן הרפיה ואעפ"כ מגדיר שלמה המלך את התנהגות הנשר כדרך, "דרך נשר בשמים".
הדברים צריכים לימוד ייתכן שכוונתו להורתנו שהנשר מפקיר עצמו במתכוון, אך ורק מכיוון שכוחו רב וסמוך ובטוח הוא שבכל עת שיחפוץ יוכל להגיע למחוז חפצו בקלות, בטחון זה מאפשר לו להשתעשע במרחב האווירי, מתוך תחושה של שליטה מלאה במצב. אין כאן הרפיה מתוך חוסר אונים, חשש, אילוץ או מאי ידיעת העתיד, ההיפך, מתוך ידיעה ובטחון מוחלט בהשגת המטרה, יש מקום להרפיה ושעשוע מכוון. הנהגה זו מכונה דרך ע"י שלמה המלך "דרך נשר בשמים". ניתן ללמוד יסוד מהגדרה זו, כל עוד הינך שולט במצב- תנודתיות אינה סטייה, כל עוד בידך להגיע למחוז חפצך באופן רצוני- תוכל להרפות את עצמך לשעשועי הרוחות וזרמי השמיים, אל תיבהל אם עולה אתה או יורד מעט כאשר שולט אתה ובכל עת שתחפוץ תתעשת ותנצל את יכולותיך ואת כוחותיך להשגת מטרותיך אין כאן סטייה אלא שימוש נכון וראוי בדרך, כך משתמשים בדרך.
כלל הנשר – תנודתיות היא שימוש נכון ורגיל בדרך ואינה סטייה כל עוד שולט אתה במצב.
הנחש אף הוא בא ללמדנו, פונה הוא לשמאל ומיד לימין. אולי לא היה לו טוב בשמאל והחליט לשפר, שוב פונה לשמאל. יתכן וראה שבימין טוב עוד פחות ועדיף השמאל וכך חוזר חלילה .... מה קורה לו? מדוע הזיגזג הזה? הישר דרכך! קרא לו. "אני הולך ישר" יענה הנחש, כך הולכים קדימה, כך מישרים ע"י פניות חוזרות ונשנות, כך מתקדם נחש. מדגיש שלמה המלך בפסוק "דרך נחש עלי צור", דווקא עלי צור- עלי סלע, כי על חול ניכרות תנועות הנחש ורישומן נותר בחול, כל פניה כל סטייה נכרת והשפעתה ברורה, עלי סלע- עלי צור אין רושם והסטיות לא ניכרות ומשמעותן לא ברורה, אין הן חשובות ואין להן תפקיד בפני עצמן. כל כולן נועדו לשרת את המטרה הכללית את כוון ההתקדמות. יכולים אנו ללמוד שסטייה אינה סטייה כל עוד אין היא מתכוונת לסטייה מצד עצמה ונועדה אך ורק לשרת את המטרה העיקרית.
לעיתים צריך לפנות שוב ושוב על מנת להגיע למטרה הנכספת כמו בסולם, סולם הוא סמל הישרות, הצמד אותו לקיר ישר הרי ייפול, סולם צריך להטות מעט על מנת שיעמוד בבטחה אמנם אין זה "ישר" אך זה הישר של הסולם, ישר ממש כמו קיר- לגבי סולם זה עקימות, הטיה לגביו היא יושר. כלל נוסף לפנינו כלל הנחש- סטייה אינה סטייה אם אין בה חשיבות כשלעצמה ומשרתת היא את המטרה העיקרית. אין כאן סטייה כלל וכלל יש כאן שימוש נכון וישר בדרך .
אניה בלב ים מתנהלת באופן מכוון ומחושב קיים נתיב אופטימאלי והוא מצוין על גבי מפות ימיות מפורטות בדיוק נמרץ הוא מתחשב בכל שרטון הידוע בדרך, מתרחק ממערבולות וממקומות המועדים לפורענות ונעזר בזרמי הים הקבועים.
כל ספן יודע שהים נתון לשינויים בלתי צפויים והוא מלא רוחות משתנות וזרמים הפכפכים. אין כל אפשרות לדייק בנתיב הימי לכן בכל אוניה מצוי נווט, המציין כל הזמן את מיקומה של האנייה יחסית לנתיב האופטימלי ובודק את סטיותיה, מורה לספנים לתקן ולהחזיר את האונייה לנתיב הנדרש. אין זה אפשרי להתמיד בנתיב האופטימלי מאחר וזה בלתי מציאותי ולכן צריך לתקן סטיות בעקביות, המציאות יוצרת שינויים והחי במציאות נאלץ לתקנן, כלומר סטיות שהן חלק מהמציאות ואין אפשרות לשלוט עליהן ולבטלן יש לבחון את פרטיהן והיקפן ולהיערך לקראתן כראוי בכל האמצעים הנדרשים על מנת לתקן את השפעתן. לא מדובר ברוע או בכשל אלא בחלק מן המציאות הדורש התחשבות ותיקון עקבי. הנה כלל נוסף לפנינו, כלל האונייה- מציאות קיימת אינה כשל או סטייה והיא צריכה להילקח בחשבון ודורשת הערכות מתאימה. אין כאן סטייה אלא חלק מן הדרך ומתלאותיה.
הכללים הנזכרים לעיל מיושמים גם בחיי זוגיות – ב"דרך גבר בעלמה", החיים אינם מונוטוניים יש בהם עליות וירידות חלקם טבעיים ונגזרים מעלילות החיים, כלל האונייה – יש צורך להשקיע בחיים במסגרות אחרות, על חשבון המערכת המרכזית- הזוגיות כגון: לימוד, תפילה, עבודה, הורים, ילדים, בריאות, חינוך וכו'. כל העיסוקים הנ"ל מפריעים אמנם לטיפוח הזוגיות במידה זו או אחרת אך הם חלק מן החיים ואי אפשר בלעדיהם יש להיערך לקראתם ולשאת אותם כחלק מן הדרך.
לעיתים נדרשת התרחקות בין בני הזוג מתוך צורך באוורור וכדי ליצור התקרבות מחודשת רענון וחידוש. התרחקות זו צורך ההתקרבות היא – כלל הנחש- תועלת יש בה לזוגיות, חיובית היא, חלק מן הדרך היא. חייבים אנו לזכור כי תמיד אנו צריכים להיות בשליטה, להיות יכולים להתקרב, לבנות ולעלות, להתקדם להתחבר ולפייס- כלל הנשר- רק אז השימוש הוא נכון בדרך החיים ומוביל לטוב, לקרבה, למקום משכן לשכינה , אין כאן אקראיות דרך יש כאן "דרך גבר בעלמה".