אברהם אבינו - אברהם העברי הוא מן העבר האחד וכל העולם כולו מן העבר בשני, מגלה בעצמו את בורא העולם מבין שהוא מלך מלכי המלכים ומפיץ את הבנתו החדשנית בכל העולם, נוטש את בית אביו ויוצא במאבק מול אנשי עירו ומלכם נמרוד בראשם הולך עם בני ביתו בציווי ה' ומתיישב בתוך אוכלוסיה עוינת ולא ידועה. מתמודד עם קשיים כלכליים ,עם רעב , עם פרעה מלך מצריים, עם אבימלך מלך פלשתים , יוצא למלחמת הצלה מול ארבעה מלכי עולם השולטים ורודים בחמישה מלכים אחרים אדם מלא עוצמה ותושייה רב יוזמה ועלילה.
מקץ עשר שנים לשבתו בארץ כנען אומרת לו שרי "הנה נא עצרני ה' מילדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברהם לקול שרי, ותיקח שרי אשת אברהם את הגר המצרית שפחתה ותיתן אותה לאברהם אישה לו לאישה".(בראשית טז' ב')
מתוך העיון בפסוקים עולה התמיהה, שרי היא היוזמת, היא האומרת , הוא אברהם שומע ,היא לוקחת, היא נותנת, הוא מקבל את דעתה ועושה כרצונה. לכאורה אין זה מתאים לאברהם אבינו, אם טוב הדבר וכשר ונכון לעשותו היה לו לעשות מעצמו, אם לא טוב אין לו לעשותו כלל מה פשר ההנהגה הפסיבית חסרת היוזמה העצמית הזו, אין זה אברהם כפי שדמותו מצטיירת לעיננו בדרך כלל? תמיהה נוספת עולה נשים לב להדגשת האישות בין אברהם לשרה בפרשת נתינת הגר לאברהם "ותיקח שרי אשת אברהם....ותיתן אותה לאברם אישה (מפיק ב-ה = האיש שלה) לו לאישה" פעמים חוזר הכתוב – אחר שאנו יודעים זה מכבר שאברהם ושרה הם בעל ואישה – ומדגיש את קשר האישות הזה מדוע? .
הרמב"ן עונה על התמיהות הללו בהסבירו את עומק מערכת הקשר בין אברהם ושרה, שרה יכולה לקבל תועלת מנתינת הגר לאברהם ייוולדו להם ילדים שיגדלו על ברכי שרה כמנהג אותם ימים ויגרמו לה נחת רוח או יעוררו את זכותה גם היא ללדת ילדים משלה, איך הדברים הללו לא עומדים בראש מעיניה. כל כולה נתונה לעשות למען בעלה היא נותנת את שפחתה לאישה לבעלה מתוך היותה דבקה בקשר האישות שלהם מתוך רצון לגרום לו טוב לאחי ושלום מתוך ייאוש מזוגיותם היא נותנת את שפחתה לאשה לבעלה מתוך היותה דבקה בקשר האישות שלהם מתוך רצון לגרום לו טוב לאחר ושלום מתוך ייאוש מזוגיותם בל לשים לב לטוב שיכול להיות מנת חלקה. זו סיבת הדגשת אישות אברהם ושרה בפסוקים שוב ושוב.
"כל זה גדולת שרה והכבוד שהיא נוהגת בבעלה" מסכם הרמב"ן אברהם מצידו גם הוא מודע לתועלת שיכולה להיות מנת חלקו, יכול הוא להוליד בן מהגר. הגר שויתרה על מלכות מצרים כדי להידבק באברהם ,הגר שזכתה לראות מלאכים בבית אברהם ואחכ' גם באופן פרטי כמאמר חז"ל.
הגר שהיא בוודאי בדרגת גר בת אלוקים גבוהה ביותר.בכל זאת אין דעתו נתונה לתועלת הפרטית שלו. כל רצונו לעשות נחת רוח לשרה ולזכות אותה. לכן מתוארת הנהגתו בפסוק כפסיבית כדי להדגיש את התועלת של שרה ואת ענינה העומדים בראש מעיניו. באר איפה ששרה נותנת את הגר לאברהם לאשה בדווקא לדעתה כי לא מתאים לענק רוח שכזה שתהיה לו פילגש אך אברהם לוקח את הגר לפילגש כי לפי דעתו לא מתאים שתהיה הגר צרה לשרה ורק שרה היא אשתו ולמענה לקח את הגר כפילגש.
אברהם שרה זוג ישישים, הוא כבן שמונים וחמש(שנה אחר כך נולד ישמעאל שנימול בן שלוש עשרה ואברהם היה אז בן תשעים ותשע) והיא כבת שבעים וחמש כל אחד מהם מבטל את עצמו, את רצונותיו, ותועולתיו ועוסקים הם כל אחד בתועלת זולתו, במילוי צרכי בן הזוג בשלמות לפרטי פרטים. התכלית אותה תכלית, המעשה אותו מעשה – לקח אברהם את הגר ויוליד ממנה בן אך הכוונה היא החשיבה.
כל אחד מבני הזוג האצילי הזה מתכוון לתועלת בן זוגו, אינו עסוק בצרכיו בנטילה למען עצמו אלא בנתינה מושלמת, איכותית, מעודנת למען השני. כך בונים בית יהודי, האבות הקדושים מורים את הדרך לבניהם דרך האמת, לאורם נלך בעזרת ה' יתברך.