וביחד נזדקן

אברום יושב בסלון, בכורסה הבלויה והאהובה, זאת שסבתא רבקה הייתה יושבת עליה עד שהנאצים הארורים קטעו את פתיל חייה. ה' יקום דמה. הוא מנומנם. עפעפיו החיוורים צונחים בכבדות, מכסות את עיניו האפורות הכבויות, הטרוטות. הוא נושם בכבדות, ומפיו מתגנבות גניחות צרודות. הראש נשמט קדימה וכובע הברט הישן שעל ראשו צונח ארצה, ומתגלה ברוב תפארתה קרחת מכובדת, ואוזניים גדולות ועבות במיוחד. קמטוטים עגלגלים מעטרים כל פינה בפניו העייפות, וזקנו המדולדל נופל על צווארו ברישול. רגליו כבדות. טוב, זה בזכות הסוכרת שהביאה לפצעים עמוקים ברגליו, חלקם ממש עד העצם. הוא מתהלך עם מקל, אך מפחד מאוד למעוד, מאז היום ההוא - אז אושפז עם שבר בעצם הירך, והילדים המתוקים הוזעקו למיטת חוליו והיו לצידו במשך שבועות ארוכים. הוא לא רוצה להטריח. נדמה לו גם, אולי הוא טועה, שהם קצת מזלזלים בו, לאחרונה. אולי בגלל שבשנה-שנתיים האחרונות גם הזיכרון קצת נחלש.

מרים נמצאת במיטה. כמעט תמיד היא נמצאת שם. מאז הניתוח ההוא שבו כרתו לה את הרחם והשחלות שנמצא בהן גידול היא שרויה בדיכאון, בחוסר חשק וחיוניות כלליים, ובעיקר היא מתרחקת מאברום. היא חשה שהיא איבדה חלק מנשיותה. היא סובלת מקשיי שינה, גלי חום שמטריפים את דעתה, אך גם מהקור היא סובלת מאוד, כך שהיא מעמידה לידה בדרך קבע גם מאוורר וגם תנור חימום, לכל צרה שלא תהיה. היא מבצעת את עבודות הבית באיטיות וממעטת להזמין את הילדים והנכדים, אין לה כוחות פיסיים לכך.

בגיל השלישי ישנן התמודדות בתחומים שונים. פיזית - התחלואה הגופנית שמעמיסה על ההתנהלות היומיומית, כאבים באיברים שונים, הגבלה בתנועה, איטיות בביצוע פעולות היום יום, השפעות שליליות של תרופות ועוד. כל אלו גורמים לתחושה של 'בגידת' הגוף האהוב והמוכר. בתחום הרגשי מי שהיה רגיל להוות משענת לסובבים אותו הופך באחת לנזקק לעזרה ותמיכה. גם רוחנית ומנטלית קיימת ירידה - הזיכרון נחלש, יכולת הלמידה נחלשת מאוד, כך שהיכולת להתפתח, לרכוש ידע חדש ולהתקדם נפגמת. וחברתית - בשל חולשתו הפיזית, אנשים מתחילים להתייחס אל הזקן כאילו גם שכלו נחלש, ולפעמים חושבים שהזקן שייך לדור אחר ולכן אינו מבין כלל במתרחש בדורנו.

כאשר מתחילות להתגלות בעיות תפקוד של זוג הזקנים, וקל וחומר של הזקן הבודד, הפתרון האולטימטיבי היום הוא עובד זר. פעמים רבות מדובר בפתרון אידיאלי, אך לעיתים ה'שידוך' בין העובד הזר לבין הזקנים ובני משפחותיהם עולה על שרטון. כאשר הפתרון הזה יורד מהפרק, או כתחליף, יתכן שכדאי לקבל החלטה על מעבר לדיור מוגן. במקרים רבים הזקן או זוג הזקנים מרגישים בנוח אחרי המעבר ואף מתחילים לפרוח, נהנים מהפעילות החברתית, התרבותית והתורנית ומהעצמאות המשולבת בהשגחה וטיפול צמודים. אך המעבר גם עלול להיות מאוד קשה: הצורך לעזוב את הבית המוכר ואת הסביבה המוכרת ולהתאקלם במקום חדש, הפרטיות שמצטמצמת, ותחושת הנזקקות עלולים לפגוע מאוד בהרגשתם ובשביעות רצונם של הזקנים. נתון בולט שראוי לתת עליו את הדעת הוא שחלק ניכר מהדיירים בדיור המוגן הן דיירות, בעיקר אלמנות שנותרו לבדן. המאזן הטבעי של תוחלת החיים נותן יתרון יחסי לאשה, ומומחים בתחום הזיקנה מציינים כי אצל בני האדם בגילאי 85 על כל שני גברים יש שלוש נשים, ובגיל 100 על כל גבר יש יותר משתי נשים. הם מוסיפים כי בזנים רבים של בעלי חיים קיים יחס דומה של עדיפות לנשים.

יתכן שאחת הסיבות לתוחלת החיים הגבוהה יותר של הנשים היא שנושא הרפואה המונעת באוכלוסיית הנשים מפותח פי כמה מאשר בקבוצת הגברים. נשים, לפחות במהלך שנות הפריון שלהן, טרם התחילו לבצבץ אצלן מחלות הזיקנה למיניהן, מגיעות בקביעות לרופאת הנשים: לפני החתונה, בחודשי ההריון, או לחלופין לטיפול פריון, לאחר הלידה וכן הלאה במשך שנים רבות. בשנים האלו רופאת הנשים הופכת לרופאה הראשונית של האשה הצעירה, במקום רופאת המשפחה. הגברים, לעומת זאת לא מגיעים לרופא במהלך חייהם, אלא אם משהו לא בסדר. הניסיון מעיד כי רוב הגברים לא מחבבים במיוחד את הסיטואציה בה הם הופכים להיות מטופלים. לעיתים קרובות, נמצא כי אישה שנשלחה לבדיקות סקר שגרתיות כגון צפיפות עצמות, והיא ובעלה, זוג בשנות הפנסיה, מבצעים יחדיו את הבדיקה, מתברר שהיא בריאה, אך בעלה סובל מאד מאוסטיאופורוזיס לתדהמתו.

מבחינה זוגית, דווקא תקופת הגיל השלישי יכולה להיות התקופה היפה ביותר עבור הזוג המבוגר, בתנאי שהוא עמל על הקשר בצעירותו. אם התקשורת הכללית והפיזית טובה הסיפוק מהקשר עשוי להתעצם, להשתדרג, ולהגיע לקומות גבוהות יותר. הגבר המבוגר נפגש מחדש עם אשת נעוריו איתה בנה קשר של שנים, של חוויות משותפות, של זיכרונות מתוקים, של חלומות לעתיד, של חברות עמוקה מתוך היכרות פנימית. יש פנאי, אין צורך לרוץ לשום מקום או להוכיח יכולות. אפשר להירגע בתוך הקשר. אין מגבלות הקשורות לעבודה, כך שהזוג נמצא מעל הזמן, ויכול להגשים חלומות של שנות דור, לטייל, לבקר ילדים, ליהנות מהנכדים, והכל בנחת, לבחור את הלו"ז במקום להשתעבד אליו. לא כדאי?...

לעיתים נוצר קושי בזוגיות אם התהליך הוא א-סימטרי. האשה יוצאת החוצה, היא סיימה עם הילדים ומשקיעה בעצמה, ואילו האיש חוזר הביתה. הם נפגשים בדלת הכניסה - הוא פנימה, היא החוצה... אם יש קשב לקולות נמצא את האיזון, כדי שהשינוי לא יביא לטלטול במאזן הרצונות והכוחות בבית.

לעיתים נחמד לחזור, ממרום שנותינו, קצת אחורה, רק ברפרוף ולהרגיש טעם של פעם... למשל, כמו אז בימי הפגישות... הטעם המיוחד הזה, שהרטיט את ליבנו... השיחה עם האיש לפני הארוסין בטלפון ציבורי כשהאסימונים נגמרים בדיוק כשהשיחה מתחילה לרגש והלב מתחמם.... איזה כיף שאפשר לדפדף אחורה בספר הזיכרונות וליהנות מה'יש', מהעשייה הברוכה שמאחורינו, מהפירות המתוקים שבגנינו, ובעיקר מהזכות להזדקן ביחד.