מאת:הרה"ג ראובן אלבז שליט"א
תכלית האדם בעולם הזה היא לתקן את הפרדס ולהוציא ממנה את הקוצים. במשך שנות חייו עליו לדאוג לכך שפרדס חייו תהיה פורחת ומשגשגת. לשם כך עליו לעמול קשה ובאופן תמידי. אדם אשר לא שמר על הפרדס שלו, בכך שלא הקפיד לעשות מעשים טובים ומעילים בעיני אלוקים ואדם יגלה שפרדסו מלאה בקוצים ודרדרים ורוחות רעות נושבות בה. פרדס זו יראו לו לאותו אדם אחרי שנות חיים ארוכים ויאמרו לו ראה מה זרעת במעשיך. ואיך נוטעים ומטפלים בפרדס? קמים בבוקר, מתעטפים בטלית ומניחים תפילין ועוסקים במעשים טובים בין אדם לחבירו ובמיוחד בתוך הבית פנימי עם אשתו וילדיו.
וכך ילמד אדם את בנו: שמור על הפרדס שלך. וזה מה שניקח אתנו: "אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו',י') ועליו לחנך כך גם את בניו ובנותיו, "שהמלמד את בנו תורה, שכרו גדול כאילו קבלה מסיני שנאמר והודעות לבניך ולבני בניך" (דברים ד', ט') וסמיך לו יום אשר עמדת לפני ה' אלוקים בחורב" (שם שם י') וכאשר אשה מחנכת את הבנים לתורה ולמעשים טובים איזו זכות יש לה? כמ"ש חז"ל: נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי מדרשא וגו' (ברכות יז', א') דהיינו ששולחות את הבנים לבית המדרש ובכך הוא מעלה אותו לדרגות גבוהות ומכינה אותו לשמור על הפרדס שלו, לעמול קשה על מנת שהפרדס תהיה פורחת ומשגשגת.
והמגדל בנו לתלמוד תורה משמחו בעולם הזה דכתיב: : בן חכם ישמח אב" ( משלי י', א'), וגם נוחל אביו עולם הבא כנאמר במסכת פסחים (קיג', עא'): "שלושה מנוחלי עולם הבא ואחד מהם המגדל בניו לתלמוד תורה " צריך להתאמץ כדי לזכות שהבנים יהיו תלמידי חכמים וגם שמעשיהם יהיו טובים בתוך ומחוץ לבית.