טבעי שבחברה הדתית ההורים מרכזים תחת ידם את הטיפול בנושא השידוכים. המידע אודות השידוך מצוי באמתחתם, והם מעורבים מאוד בהתהוות השידוך. ההחלטה אם לגשת להצעה זו או אחרת היא שלהם, ולפעמים אף יותר משל הבחור והבחורה העומדים להיפגש. בדרך כלל הבן והבת שואבים מההורים את היחס לשידוך. מעורבותם של ההורים טבעית הן משום שלילדים אין ניסיון ביצירת זוגיות, כמו כן כיון שהנישואין נעשים בגיל צעיר יחסית, הילדים עדיין מצויים בקשר קרוב וממושמע להורים, והן משום שלרוב, ההורים הם שאמורים לשאת בנטל הכלכלי של הקמת המשפחה. כמו כן, על פי רוב ההורים מצויים ב'חרדת אחריות' לגבי ילדיהם, והתאמת המוצע לבנם או לבתם, יותר מאשר הצעירים עצמם העומדים להקים את ביתם מבלי לדעת ולהכיר את האתגרים הנכללים בקשר הזוגי.
מסיבה זו, ובאופן טבעי, כאשר ההורים דואגים להצעה התואמת את בנם או בתם, בלא משים הם מושפעים גם ממגמה שההצעה תתאים להם. אין בכך חסרון כל עוד ההתאמה לבניהם נמצאת בראש סדרי העדיפויות.
מצוי מאוד שהבנים והבנות רוצים לרצות את הוריהם ובלא משים, לעיתים, הם מחליטים חיובית על הצעה המתאימה להורים ולאו דווקא להם. רק אחרי הנישואין הם מבחינים שהתחתנו עם אישיות חיובית אבל לא כל כך מתאימה להם ולמה שהם היו רוצים. למשל האמא נוטה להעריך בחורה שקטה והבן מעדיף בחורה סוערת, האמא מעדיפה בת חברותית והבן בחורה צנועה יותר, האמא מעדיפה בחורה בעלת נטיה לפתיחות והבן מעדיף בחורה שקטה.
מותר להורים להציג בפני הבנים את העדפות שלהם, אך עליהם לזכור שבפועל מי שיחיה רגע רגע עם המוצע להם הם הבן והבת ולכן ראוי למזער את הבעת עמדותיהם בשיחותיהם עם ילדיהם.
כמו כן, פעמים שההורים מקדימים לראות את הבן או את הבת המוצעים לבניהם, והאם מתבטאת בביטוי 'פרווה' ביחס למראה כגון 'המראה די בסדר' , או ביטוים אחרים שלא הייתה כוונה ממש להתבטאות וגם נבעה מראיה שטחית לחלוטין. מילים אלו הנאמרות על ידי ההורים שהם סמכות מיוחדת כלפי בניהם הצעירים, עלולות ללוות את הבנים בהחלטה לטוב או למוטב. גם אם השידוך יצא לפועל, עשויות מילים אלו לצוץ באיזו מהמורה העלולה להתגלות בהמשך החיים, ומיד יעשה לעצמו תנא דמסייע שהרי אפילו אמי או אבי אמרו כך וכך, ואמנם לא יצאה מפיהם החלטה להוריד את השידוך בגלל זה, אך אם הייתי יותר זהיר הייתי צריך לנהוג אחרת. הדברים אמורים גם ביחס למילים הנאמרות אודות המשפחה שכנגד, או מוסד לימוד שלמד בו הבחור או בית הספר שלמדה בו הבחורה, וע"ז נאמר (משלי י"ד כ"ג): 'ודבר שפתים אך למחסור'.
אם ההורים סבורים שהצעת הנישואין ראויה, והבן שואל לדעתם, תשובתם אמורה להיות כדלהלן: ברור שאנו חושבים שההצעה ראויה, לולא זאת לא היינו מציעים לך, או לחילופין היינו מתנגדים למפגש. אתה צריך להחליט בעצמך, כיוון שההתלהבות או ההסתייגות שלנו היתה מבטאת אם ההצעה היתה מתאימה לנו, ואתה צריך לבחון אם היא מתאימה לך".
במסגרת ה'רמיזות' שראוי להימנע מהם קיים למשל מצב שאם ישנן שתי הצעות נפלאות במקביל, ופנו לאחת ההצעות, לא נכון לספר לבן או הבת על דבר קיומה של הצעה נוספת, משום שהימצאות הצעה נוספת מפחיתה את המיקוד בהצעה שנבחרה, כיון שכל שאלה וספק שהנפגשים מתלבטים בהם, במקום לבחון את הצדדים לעומק, אומרים בלבם למה לי להיכנס לספיקות הרי מסתבר שבשידוך השני אין רקע לספק דומה (על אף שסביר שיש שם ספקות אחרים). דבר זה יוצר בלבול וחוסר המרצה להתמודד עם ההחלטה, וזאת בגלל חלומות שספק אם יתגשמו.
מן הראוי לברר נושאים כספיים בתחילתו של התהליך. מכאיב מאוד לראות שידוכים אשר נרקמו היטב והנפגשים 'נקשרו' זה לזה, אך בגלל עניין כספי נותק הקשר בניהם. למצב זה התייחס הרב אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בהבהרת עמדתו של החפץ חיים זצ"ל שעוד לפני שהמשודכים נפגשים, על ההורים להגיע להסכמה (כללית) על הפרטים המרכזיים המוסכמים ביניהם לגבי השאת ילדיהם:
"הנני להודיע לרם המעלה את אשר שמעתי מפה קדוש, בעל החפץ חיים זצוק"ל, כי מנהג העולם בשידוכין - להתראות בטרם כל, הוא שלא כהוגן. כי מהראוי לאחר את המפגשים אחרי כל החקירות ודרישות משני הצדדים וכל פרטי הדין ודברים שבין הצדדים, ואחר כך, כאשר הושוו בכל הפרטים אז יפגשו, ולא קודם".
נכון לומר לבנים באופן כללי על איזה מערכת כלכלית עשוי להיבנות השידוך, אך לא נכון לערב את הנפגשים במשא ומתן בעניינים הכספיים. כל משפט שיאמר ביחס לרוח 'החסכנות' השוררת סביב ארנקם של המחותנים, יחרטו ויצרבו בזיכרונם של בני-הזוג, ועלולים להיות מצע לגידול חיידקי ארס שעלולים לחלחל בקשר הזוגי בהמשך החיים.
מעורבות ההורים
כאשר ההצעה מוצאת חן בעיני ההורים, והם מבחינים שבנם או בתם מהססים, אם ההססנות היא לגבי אישיותו של המוצע להם, על ההורים להימנע לחלוטין מלחוות דעה, ועליהם לסייע לבנם ובתם בניתוח המעלות והחסרונות של אישיותו, תוך זהירות יתר לא לתת תחושה שהם נוטים לכיוון מסוים. אולם אם נראה להם שקשיי ההחלטה של בנם נובעים מפחד לעשות צעד כה גורלי, מותר להורים לעודד קמעא את בנם או בתם, כדי להקל על קבלת החלטה בלב שלם. אולם גם במקרה זה יש להבהיר למתלבט בעדינות, אך בצורה חד משמעית, שההחלטה היא שלו ורק שלו. ההורים כאנשים קרובים ואוהבים, יכולים רק לקרבו עד ההחלטה, אך לא להחליט במקומו.
טוב תעשה המשפחה אם תתייעץ עם גדול בתורה, הן כדי לקבל את חוות דעתו - דעת תורה, והן כדי לקבל את ברכתו. פעולה זו, בנוסף לתועלת הישירה שבה, תיסוך יתר בטחון אישי בבנים הצעירים שלא הזדמן להם עד היום להחליט החלטה כה חשובה.
כמו כן, בקהילה שהבנים והבנות נישאים בגיל צעיר, מאד לא יהיה נכון להטיל את כל נטל ההחלטה על כתפי הבן והבת בגלל גילם הצעיר ואי היכולת שלהם להקיף את משקל החלטותיהם. במקרה זה, נכון, וכך הנוהג, לקבל הסכמת הבחור והבחורה, אבל עיקר ההחלטה מונחת על ההורים ומחובתם לברר היטב על המוצע ורק לאחר מכן לעודד את בניהם להחליט כפי שהם חושבים לנכון.
ראוי שההורים לא ילחצו על ילדיהם להחליט ולהכריע כאשר הם מסתפקים. יתרה מכך, כיון שלעיתים קרובות לילדים חשוב מאוד מה דעתם של הוריהם, והם מושפעים מהם, הזהירות צריכה להיות גדולה עוד יותר.
יש בנים או בנות שמערכת היחסים שלהם עם ההורים היא כזו שהם עשויים לקבל החלטה חיובית רק בגלל שהדבר נראה בעיני ההורים, אם בגלל המצב הכלכלי או חשיבות המשפחה.
אין ספק שתפקיד ההורים משמעותי ובעל השפעה, ומשום כך עליהם לנהוג בשום שכל תוך מודעות למשקל דעתם. תקשורת יעילה וכנה תסייע להורים ולילדים לקבל בע"ה החלטות נכונות.