מהו כישלון קשר
מצבים של פירוק משפחה במקרים רבים מידי מעמידים את הילדים במוקד הקונפליקט. יש ילדים שמנסים לפתור את הבעיה על ידי בחירת הורה אחד ושלילת השני. יש ילדים שנפגעו, פיזית ו/או פסיכולוגית, על ידי הורה אחד, ולכן הם דוחים באופן טבעי את ההורה הפוגע לטובת ההורה האחר. במצבים אלו הקשר בין הילד להורה כשל והם מקשים על הילד מבחינה רגשית.
ישנם מצבים חמורים בהם אחד ההורים פועל בזדון להפסקת הקשר של הילד עם ההורה השני. מעשים או מילים שאומר הורה לילד, ללא כל הצדקה במציאות, השוללים את ההורה ומציגים אותו כאדם רע, פוגע, לא אמין, עבריין, אכזרי, שקרן וכיו"ב – הם מצבים בהם הילד מגויס על ידי הורה אחד לקמפיין נגד ההורה האחר, והם מוגדרים כניכור הורי.
התוצאות של כישלון קשר חמורות. הן משליכות על חייו הבוגרים של הילד, ומשפיעות על יכולותיו לקיום מערכות יחסים תקינות. הילד מאבד את האמון ביחסים הזוגיים, נמנע מלראות את עצמו כאדם עצמאי, ודימויו העצמי מתדרדר; הוא חי בעולם לא מציאותי, כאשר הוא מרצה הורה אחד על ידי בדיות, האשמות ועלילות שווא נגד ההורה האחר ובני משפחתו. הוא מפתח רגשות אשמה; והוא עלול להידרדר למצבים של פגיעה עצמית. כמבוגר, הוא נמצא בקבוצת סיכון גבוהה יותר למחלות לב ולדיכאון, ולסיכויים גבוהים יותר מהממוצע לגירושין. היחסים שלו עם ילדיו עשויים להיות קרים ומנוכרים; הוא עלול לפתח כעס וטינה, ואפילו שנאה כלפי ההורה המנכר, על שהוא הופעל בתור ילד נגד ההורה השני. כל התוצאות ההרסניות הללו מבוססות על מחקרים שבוצעו בארץ ובחו"ל, ואינם שנויים במחלוקת, והם מובילים להגדרה הקשה של גורמי בריאות בינלאומיים, לפיה ניכור הורי מהווה סוג של התעללות נפשית חמורה בילד.
בנוסף לפגיעה החמורה בנפש הילד, חשוב לציין כי הורה אשר פועל להפסקת הקשר בין ילדו להורה השני עובר עבירות חמורות. כל הורה מצווה לחנך את ילדיו וחינוכו של ילד כוללת מצוות כיבוד אב ואם, ויראת אם ואב. הורה שאינו מאפשר לילדו לקיים מצות עשה נושא בעוונו. זאת ועוד, הוא מוסיף חטא על פשע, שכן במניעת קשר הוא עובר גם על "לפני עוור לא תתן מכשול".
הצורך במניעה
לכישלון הקשר יש נטייה להחמיר עם הזמן, כל עוד הוא אינו מאובחן ומטופל. כיום, ברוב המקרים ההתמודדות מתחילה מאוחר מדי, לאחר שהקשר כבר נכשל, הילד נפגע, ואז כבר קשה מאוד לתקן את המעוות. מכאן עולה הצורך במניעה.
מניעה ראשונית
למניעה ראשונית של כישלון קשר וניכור הורי יש צורך בהסברה ובהעלאת המודעות בקרב הציבור הרחב, גורמי חינוך וגורמים בקהילה. המודעות תתמקד בצרכים של הילד ובצורך להעדיפם על פני כל קונפליקט, חשוב ומשמעותי ככל שיהיה, בין ההורים. את התכנים יש להתאים לאוכלוסיות היעד, והדגש צריך להיות על הנזק לילד, בטווח הקצר והארוך, ולא על סבלם של ההורים.
אפשר להיעזר גם בגורמים חינוכיים כדי שיוסיפו לתוכניות הקיימות העוסקות במערכות יחסים התייחסות להורות שכוללת מחויבות לדאוג שהילד יפיק תועלת מהקשר עם שני הוריו, גם אם ההורים אינם ביחד; וכך ייעשה גם לזוגות הפונים להדרכה לפני מיסוד היחסים ולעזרה זוגית לאחר מכן.
מניעה שניונית – גילוי מוקדם
גילוי מוקדם של סימני מצוקה אצל ילד, שנראה שהם נובעים מהמצב בביתו ובכלל זה בעיות בין הוריו, יתאפשר לאחר שאלה שבאים במגע מקצועי שוטף עם ילדים יקבלו הדרכה – על ילדים בסיכון, על הורים העלולים לסכן את ילדיהם, על ההתנהגויות המצביעות על תגובות ילדים לוויכוחים בין ההורים, ועל אפשרות של הידרדרות הקשר וכישלונו.
לשם כך יש להכין מורים, גננות, יועצים חינוכיים, רופאי ילדים, רופאי משפחה, אחיות סיעוד ועובדים סוציאליים, וכל אלה שתפקידם כולל טיפול בילדים ומגע עם הוריהם. ההכנה צריכה להיות גם בשלבי ההכשרה למקצועות אלו, וכן במהלך העבודה. אפשר להכין תכניות הדרכה מותאמות לגיל הילדים, לסוגי הסימנים, וכן להיבטים תרבותיים שעשויים להשפיע על ההחלטה אם וכיצד להעיר להורים, ועל הצורך בהתערבות מקצועית.
התערבות שלישונית
ייתכנו מצבים שהקשר בין ילד להורה הידרדר עד כדי ניתוק, לפני שמי מההורים פנה לבית המשפט. במקרים אלה המענים השיפוטיים והטיפוליים צריכים שיהיו מיידיים, ברורים וסמכותיים. שופט אשר מובאת לפניו בקשה בנושא הקשר בין ילד להורה, צריך שייתן לבקשה טיפול דחוף ומיידי, ולו רק מן הטעם שכל יום שעובר ללא התערבות עלול להחריף את המצב. לכן (למעט מקרים שבהם יש חשש מבוסס על ראיות משכנעות של נזק חמור לילד אם ייפגש עם ההורה המבקש, ואין אמצעי פיקוח למניעת הנזק) יש ליתן צווים ברורים וחד-משמעיים על הסדרי הקשר, מועדיהם ומיקומם. יש גם להורות על התערבות טיפולית מיידית בילד ובשני הוריו. במקרה של אי ציות להוראות אלו, בדבר קשר ובדבר טיפול, יש להטיל על המפר סנקציות מתאימות, ובכלל זה קנס או מאסר על-פי פקודת ביזיון בית משפט. רק בדרך זאת אפשר להראות שבית המשפט רואה חשיבות רבה בקשר בין הילד לבין ההורה, גם אם הסיבה להידרדרות הקשר היא אצל אחד ההורים, וגם אם הילד הוא זה אשר יזם את ההידרדרות בשל מאבק הנאמנויות שהוא חווה.
כמובן, יש צורך במענים טיפוליים מתאימים לילד ולהוריו על-ידי מומחים בתחום, כדי שיבינו את חומרת המצב ויעזרו לילד. בפרט, יש להקים מרכזים נגישים לייעוץ והתערבות מידית, ללא המתנה וללא עלויות גבוהות. מיזם "ילדים לפני הכל", הפועל במסגרת עמותת "טופז", מתכנן לפתיחת מרכזים מסוג זה: ראה www.yeladimb4.org
פיליפ מרכוס שימש שופט בית המשפט לענייני משפחה בירושלים במשך 15 שנה. מאז פרישתו, הוא עוסק במחקר בענייני משפחה, בפרט בנוגע לילדים והוריהם. הוא חיבר מאמרים שפורסמו בכתבי עת מקצועיים בארץ ובחו"ל, ומרצה בכנסים בינלאומיים. הוא מרצה ותיק של י.נ.ר, בקורסים להכנת יועצים, על ההיבטים המשפטיים של מקצוע הייעוץ ועל אתיקה מקצועית. הוא משמש מומחה מוזמן בועדות הכנסת על חקיקה בתחום המשפחה. הוא חבר בועדה המקצועית המייעצת של "ילדים לפני הכל".
מאמר זה מבוסס בחלקו על מאמר שהוגש לפרסום בכתב העת "רפואה ומשפט", ובאנגלית – לפרסום בספר של International Society of Family Law., וכן על סדנה שניתנה בכנס Association of Family and Conciliation Courts, יוני 2018, בוושינגטון ארה"ב. חלק ממאמר זה הופיע גם ב"נקודת מפגש", של מכון חרוב, גליון מס' 15, יולי 2018, בשם מאמר דיעה: ניכור הורי או סרבנות קשר? כישלון הקשר בין ילד להורה ומניעתו.