כלה וחמותה.
קיים קושי רגשי בין כלה וחמותה.
יש לו השלכות הלכתיות לגבי אי קבלה כאמת מוחלטת עדות של אחת על השניה. (יבמות קי"ז)
אנו יודעים גם על קשרים נפלאים בין חמות לכלתה
המפורסם שבהם הוא קשר חזק ומתמשך בין נעמי לרות המוזכר במגילת רות כאשר נשים אומרות לנעמי (רות ד' טו) "והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שבתך, כי כלתך אשר אהבתך ילדתו, אשר היא טובה לך משבעה בנים".
אולם המציאות היא שקושי זה מתגלה ברמות שונות רק אצל כרבע מהנישאים.
הדבר מלמד שהבעיה אינה תשתית ומחויבות אלא קשורה ביצירת קשר בין שני אנשים שיש להם הליכי נפש נוגדים הגורמים לאותם קשיים.
או שהתנאים הסביבתיים הם מצב המחדד את חילוקי הדעות ביניהם.
היעב"ץ, בספרו 'שאלת יעב"ץ' "ח"א דף כו, ב') כותב:
"וגם שנאת החמות לכלתה אף על גב שהוא מצוי, מכל מקום נראה שעיקרו אינו מצוי אלא הדרות יחד שהקטטה רגילה... אם אינן גרות יחד אינו דבר החייב בהחלט."
קשיי הקשר שבין הכלה לחמותה מצויים בין אנשים גם במסגרות שונות – חברתיות כלכליות ופוליטיות, כיוון שבני אדם מצד טבעם האנושי מצויים בתחרות זה עם זה.
אלה שבעוד שבכל מסגרת אנשים מקבלים את התחרות כמובנת מאליה, ואינם רואים בה דבר חריג, תחרות בתחום במשפחה בולטת וניכרת.
כיוון שקיימת ציפיה שהידידות בין בני הבית תהיה טובה ושונה מאשר קשרים אנושיים במסגרות אחרות, והתוצאות הנראות בשטח הן שהמצב גרוע יותר.
הרקע להיווצרות הקושי.
יצירת המתח עשויה להיווצר על ידי הכלה או על ידי החמות.
מה יוצר את הקשיים מכיוונה של הכלה.
הקשר שבין אשה לבעלה כיוצר קשיים.
בורא עולם שזר ברגשותיה של האשה תכונה, לכשתנשא תהיה "מחוברת" לבעלה.
חשוב לה למצוא חן בעיני בעלה – כאשר היא בוחנת בגד כדי לקנות אותו, השיקול המוליך הוא האם הוא ימצא חן בעיני בעלה.
היא זקוקה לתמיכתו ומחמאותיו.
יותר מכל אדם אחר היא עלולה להיפגע ממילותיו הלא חיוביים כלפיה.
היא מאוד זקוקה שיקשיב למצוקותיה ושיהיה לו עניין לשוחח עמה.
ה'חיבור' הזה אינו אך בהרגשותיה כלפיו, אלא קשה לה לקבל ולהשלים עם מצב בו יש לבעלה קשר עם משהו אחר – חבר טוב, אהבה מיוחדת לאמו, או אפילו תחביב שכובש את ליבו.
ההכבדה הרגשית יכולה להתפתח ברגשותיה של הרעיה גם אם בעלה אינו 'משדר' מצדו לחברו הטוב ידידות עמוקה או לאמו אהבה מיוחדת.
אך החבר הטוב 'משדר' קשר רגשי עמוק לבעלה. או אפילו אם אמו קשורה אליו מאוד. גם אם בעלה אינו מזוהה כקשור אליה.
הרעיה חשה בזיקה זו שביניהם ערעור של החיבור המושלם שלה עם בעלה.
את אי הנוחות הרגשית הזאת אם כי במינון נמוך יותר, אנו מזהים גם בתחושותיו של הגבר, כלפי קשריה ההדוקים של רעיתו, לאמה, לעבודה או לחברותיה. את הקשרים האלה הוא רואה כמפחיתים את דבקותה של רעייתו בו, ולכן פעמים רבות הוא שולל אותם מסיבות שונות.
ההיבט הפסיכולוגי.
רגישות של הכלה – מתח נפשי.
כל אדם רגיש לדברים הנאמרים לו-
הוא נהנה מאמירות חיוביות ונפגע מביטויים שליליים המפחיתים מערכו
עוצמת הפגיעה שונה מאדם לאדם,
בודדים הם האנשים שאינם חשים שום תחושה לא נעימה כאשר אומרים להם דברים המגמדים אותם.
יתירה מכך אדם בעל רגישות והבחנה לרגשותיו יוכל להבחין באיזה מיתר רגשי הנמתח כאשר אומרים לו דבר השונה מדעתו.
קיים גם הבדל ברמת התגובה של הנעלב.
יש אנשים רגישים במיוחד המגיבים בחומרה ובחריפות גם לפגיעה פעוטה. לעומתם יש אנשים הנפגעים רגשית אולם הם מסוגלים להיות מאופקים.
פעמים רבות הפגיעות הכואבות הן הפגיעות מצד אנשים קרובים, שהיתה ציפייה שהם יתיחסו בצורה חיובית ואוהבת, "ולקבלתי כפי שאני".
במערכת היחסים שבין כלה לחמותה אנו מגלים בעיה עמוקה יותר. כל אדם חי בחברה שבה יש חילוקי דעות, בחלק מהמסגרות שוני ההשקפות אינו מפריע בחלק אחר חילוקי הדעות עשויים להביא אפילו לעויינות בין מבטאי תפיסות השונות.
למשל: כאשר מדובר במערכת של עובד ומעביד, הרי ברור לעובד שהוא חייב לקבל את עמדותיו של המעבידו בנושאי עבודה, על פי מה שהם הסכימו ביניהם וכמקובל במערכת היחסים בין עובד למעביד.
כך גם מפקד ופיקודיו, הורים ובנים, מורה ותלמידיו. העובד, הפקיד, החייל, הבן והתלמיד מודעים לכך שהמסגרת שבה הם נמצאים היא מערכת של סמכותיות, וכל עוד הם מצויים בה הם מקבלים את הוראותיו של הממונה עליהם, וכיוון שהדבר ברור ומקובל לא מתפתחת עוינות בין המורה לתלמיד, במידה והמורה משתמש בסמכותו בתחום המותר לו.
גם חילוקי דעות בין חברים אינם גורמים לעוינות כיון שאינם מחייבים את מי שדעתו אינה זהה.
שונה הדבר במערכת היחסים שבין כלה וחמותה שבה מערכת הסמכות והשליטה של החמות על פעולותיה של כלתה אינה מחייבת את הכלה. היא אינה האמא שלה, היא לא חייבת לסור למרותה ואינה חד משמעית. מצב זה מכניס אותה לחוסר רגיעה.
המתח מוכר ממתיחת "גומי". הוא תפוס בין שתי קצוות.
כשאנו מדברים על מתח נפשי הדבר די דומה. כשאדם רוצה לעשות משהו שאינו עושה, או עושה דבר שאינו רוצה לעשות, הרי הוא מצוי במתח בין שני קצוות אלו.
הבה ונבחן מה הוא המתח שבו הכלה מצויה עם חמתה.
הכלה נמצאת בין שני קטבים רגשיים, מחד גיסא, היא מודע לכך שחמותה מבוגרת ממנה והטבע האנושי וכן החינוך שאדם מקבל מקנה סמכותיות ועמדה בכירה למבוגר. לכן גם הכלה חשה תחושה טבעית וצפיה חברתית לכבד את חמותה כיוון שהיא מבוגרת ממנה, ובנוסף לכך היא אמא של בעלה.
אך כיוון שהענקת סמכותיות יתר לחמותה לא תתיחס רק בגינוני כבוד או האזנה לחמות בדרך ארץ אלא תחייב לעיתים ביצוע של דברים באופן שונה ממה שהיא חושבת שצריך לבצע, ולכן היא אינה מסכימה להעניק סמכות זו לחמותה.
לכן אם החמות למשל מציעה צורת התנהגות שהכלה אינה סוברת שהיא נכונה או משמיעה הערה על אשיותה, מחד גיסא לא קל להתעלם ממנה ולכן קשה לסרב לה, ומאידך גיסא תוספת השנים שיש לחמות לעומת כלתה אינה ברמה ובסמכות המחייבת את הכלה לבצע את הוראותיה של החמות.
מבחינה נפשית מצב זה יוצר מתח ברגשותיה של הכלה כיוון שהיא מצויה בין החינוך הטבעי שלה לכבד את חמותה ובין רצונה לנהל את חייה על פי רצונה.
בנוסף לכך מתפתח מתח נוסף. הכלה חושבת שחמותה סבורה שכיוון שהיא אמו של בעלה יש לה עליונות עליה כיוון שהיא הכלה רק אשתו של בנה ושווה בחובתה להטות אוזן לפחות למה שאומרת האם.
אך מאידך גיסא, הכלה סבורה שסמכותיות היתר היא דווקא שלה. שאמנם החמות השקיעה בבנה את תמצית חייה אך בניגוד למה שהיא חושבת שזאת כדי שישאר תחת חסותה, אלא הפוך מכך, תפקידה של החמות להכין את בנה להתנתקות ממנה לרשות של אשתו.
הכלה גם סבורה שאמנם יש יתרון לאדם מבוגר כיוון שהוא בעל נסיון רב שנים.
במקרה הזה סבורה הכלה שיתרת השנים של החמות משייך אותה לדור קודם שהעניק סמכויות יתר למבוגרים על חשבון הצעירים.
את הרגשותיה של הכלה נבין לאחר שנקבע:
אדם נמשך לדברים נעימים, ומתרחק לדברים בלתי ערבים.
הוא חש נוחות בקרב אנשים כסמכותו ובורח מאלה שסמכותם גבוה משלו.
תחושת הדחיה היא גם כשלא נמצאים בקרבת אותם אנשים.
קשיי בעלה של החמות.
בקושי זה להפרד מהבן אן מהבת, אנו מזהים אצל האם יותר מאשר אצל האב. משום שעל פי רוב, האם משקיעה בילדים יותר מאשר האב.
כמו כן המבנה הנשי הינו שותפותי יותר מהמבנה הגברי, ולכן היא נתקלת בקשיים להפעיל את תהליך הפרידה מהבן.
היפגעות הכלה מחמותה.
המתח הנפשי שבין הכלה לחמותה גורם למתח רב על דברים פעוטים.
היפגעות גם כאשר החמה התכוונה לסייע.
התוצאה:
התכנסות הכלה לתוך עצמה.
אי הבנה של החמות להתנהגותה של כלתה.
החמות מסוייגת בשיחותיה עם כלתה.
וחוזר חלילה.
מצבים בעיתיים בין כלה לחמותה.
קיים מתח גם שאינו מתחיל במילותיה של החמות.
מתח לקראת ביקור החמות בבית כלתה, אע"פ שאינה מעירה כל הערה.
הכלה משקיעה בסידור הדירה ונקיונה, אע"פ שבית חמתה אינו נקי ומסודר.
קיימת רגישות לרגל התנהגות הילדים בעת ביקור החמות. (דבר הקיים גם בעת ביקור הוריה).
הילדים מנצלים את ביקור הסבתא כדי להשתובב מעבר להרגלם. האמא כועסת, הם חשים בכך ומכעיסים אותה עוד יותר.
הסבתא מספרת על החינוך של פעם.
היא מספרת כיצד היא חינכה את בנה.
הכלה סבורה שעד היום, היא – הכלה סובלת מכך.
בעקבות זאת נרשם בזיכרונה של הכלה: "כל פעם שחמותי מגיעה גובר המתח בבית"
התנהגותה של הכלה גורמת לחמות לרחם על בנה שנשוי לאותה כלה.
הבעיה מחריפה בעת ביקורה של הכלה עם ילדיה בבית חמותה, כאשר היא שומעת תלונות על שהילדים ערכו מהפיכה בדירה והיא לא טרחה לסדר אחריהם.
דברים נוספים "המעצבנים" את הכלה.
סיפורי המחלות של הכלה ופירוט התרופות, התלונות שלאף אחד לא איכפת ממנה.
לעיתים סיפורי החמות הן תגובה לסיפורי הקשיים של הכלה, וכתגובה החמות מספרת מה עבר עליה והיא לא עשתה מזה עניין וגם אף אחד לא התחשב בה.
חשיבות המשפחה.
לעיתים המתח נוצר בעקבות סיפורי ה"יחוס" המשפחתי, המגמד את המשפחה האחרת.
אחד הצרכים הבסיסיים של הכלה הוא שבעלה יתמוך בה ובדעותיה נגד כל אדם שבעולם.
למשל, אשה נגשת לבעלה ואומרת לו: אתה יודע מה אמא שלך אמרה לי?... כשכולה מלאת זעם היא פורסת אמירות עוקצניות שהיא לפחות הבינה מאמו.
תחושותיו של הבן.
קיבל חינוך לכבד הורים.
שלב ההתנתקות בולט מאוד לעת נישואיו של הבן או הבת, שלב בו הם מעבירים את התמקדות הקשר מההורים אל בן הזוג. כפי שכתבה התורה (בראשית פרק ב' פסוק כד') "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו"
עיין ברמב"ן בפרושו על התורה "בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו" תהליך זה, מוסיף הרמב"ן, "הושם טבעו בתולדותיו להיות הזכרים דבקים בנשותיהם, עוזבים את אביהם ואת אמם ורואים את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד"
בגלל תהליך זה הוא מוסיף וכותב: "יעזוב אביו ואמו בקרבתם, ויראה שאשתו קרובה לו מהם". כן עיין בפרושו של המלבי"ם.
התנהגות הבעל כמשפיעות על יחסי כלה וחמותה.
חלק עיקרי בהרגשותיה של הכלה נובע מתחרות שלה עם חמותה למי שייך הבעל.
נכון יותר למי הוא משייך את עצמו.
לתגובות נכונות של הבעל נודעת השפעה שעלולה להביא לגימוד הבעיה או להעמקת הקרע בין אמו לאשתו.
הבעל מגיב באחת משלושת האפשרויות הבאות:
אחת, "היא מבוגרת ממך, היא אמא שלי ואני קשור אליה, ואת חייבת לקבל בכבוד את כל מה שהיא אומרת" לעיתים הוא גם מוסיף "את מתנהגת כמו ילדונת".
אפשרות ב'. "תעזבי שטויות, היא סתם אומרת, היא לא מתכוונת, אל תעשי עניין, גם אלי היא מדברת ככה".
אפשרות ג'. "את צודקת אבל הביני אותה, היא עברה את השואה, בקושי צלחה את החיים,ילדותה היתה עשוקה, היא מתרבות אחרת, בנעוריה היא הכירה סגנון שונה. תעשי כמוני ואל תתיחסי לאמרותיה ותגובותיה.
שלושת התשובות הן תגובות כושלות.
הרעיה מצפה להכרתו של בעלה שאכן קיימת בעיה שהיא סובלת ושקשה לה, ושהכרה זו תקבל ביטוי גם בתגובתו לסיפוריה.
הבעל מנסה להקל על רגשותיה הכואבים של רעיתו ובטוח שבתגובתו הוא מקטין את הבעיה, אך כאמור היא זקוקה למענה הפוך לחלוטין, לתגובה שבה תבלוט ההכרה שקיימת בעיה, והיא קשה ביותר.
מה כן יש לעשות?
להצהיר על הכרתו שאכן קיימת בעיה ולנקוט עמדה שתומכת חד צדדית באשתו, על ידי שהוא אומר לה "את צודקת, אמי כלל אינה צודקת"
אמירה הנותנת לאשה תחושה שבעלה מסכים עמה ולא באמו.
במקרים מעטים עשויה האשה לנקוט בעמדה תובענית ולהטיח בבעלה: אמור זאת לאמך. נכון שהבעל יגיב: צריך לאמר לה ואולי ניגש יחד לרב כדי להתייעץ איך לומר בדרך שלא ניכשל בה במצוות כיבוד אב ואם.
פעמים מתפתח כאשר כתוצאה מדברי האשה עם בעלה נגד חמותה, הבעל שולל את אמא של אשתו, הוא מזכיר לה את פגמיה, את התערבותה בחייהם, הוא מזכיר לה את הדברים שהיא עצמה אמרה נגד אמא שלה, והריב מתפתח ועולה כאשר שניהם עושים השוואות מי האשה הגרועה ביותר.
לעיתים במשפחה של"ע האמא התאלמנה הופך הבן לתחליף, לראש המשפחה, וכשהוא מקים לעצמו משפחה חדשה קשה מאוד לנתק קשרים עם המשפחה ועם אמו, שהרי הוא המשענת שלה לאורך שנים ארוכות, ולאשה הדבר קשה מאוד.
פעמים רבות מבכרים אנשים להשאיר את הויכוח בין כלה לחמותה מבלי מעורבות שלהם.
הם נוטים להתנהג כאילו הדבר אינו נוגע אליהם כלל, ולא נוקטים עמדה לשום צד.
ביניהם נמצא כאלה שאכן אין הדבר נוגע אליהם.
לאחרים הדבר מציק מאוד אך הם מדחיקים את רגשותיהם.
על כן האשה צריכה לקחת בחשבון, כי למרות שהיא צודקת בתלונותיה נגד חמותה, הרי העימות מציק לו מאוד, גם אם כלפי חוץ הוא אינו מסגיר זאת.
האשה צריכה לגלות הבנה לנקודת המוצא שלו: הוא בנה של החמות, הוא רואה את הטוב שבה ובממדים גדולים.
את הדברים השליליים הוא רואה במימדים זעירים.
נכון גם שהאשה תהיה זהירה בהשמעת תלונות כלפי אמו, מחשש שהוא עלול להבין כי התלונות נגד אמו, מכוונות למעשה נגדו.
(תופעה קבועה היא שבתחילת הנישואין מדברים בגנות הורי בן הזוג מתוך נסיון רגשי דמיוני שכלל שהוא פחות שייך לאחרים הוא שייך לי).
יש לזכור כשאדם שולל את משפחת בן זוגו או את עדתו הוא גורם להתרחקות רגשית.
כדאי לאשה שמבקשת שבעלה יקשיב לדעותיה השליליות על אמו, שתצביע בפני בעלה על הדברים החיוביים שיש באמו.
בלא זה נראה לו שמה שאמו תעשה לא ימצא חן בעיניה.
קשיי החמות.
החמות השקיעה את מיטב שנותיה בבנה. היא לוותה אותו באהבה, בדאגה ובהתמסרות ככל יכולתה. העניקה לו את מה שלא נתנה לעצמה.
ובבגרותו, היא ציפתה בזווית ליבה, וגם התרגלה לאהבה שהבן מחזיר לה.
לעיתים הוא מחזיר לה מה שאינה מקבלת מבעלה.
עם נישואיו של הבן, מפסיקה האם לשמש כדמות הנשית הראשית בחייו של הבן. היא חשה כי את מקומה תופסת אשה צעירה וזרה.
היא אפילו יורשת אותה בלי מאמץ.
הוא כבר אינו נענה לבקשותיה כבעבר.
הוא מגיב שהוא צריך לחשוב, לראות, אם יהיה לו זמן.
לחברה השואלת אם היתה אומרת שהבן צריך לתת עדיפות לאשתו יותר מלאמו, אך לה הדבר קשה.
קשה לה יותר כאשר היא מבחינה או אפילו חושדת שהוא מתייעץ לא רק עם אשתו אלא אפילו עם הוריה, היא רואה בזה בגידה.
ומכאן למחשבה שהכלה אינה ראויה לבנה הדרך אינה רחוקה.
ניקח למשל את הגילאים 12 או 13 בגיל זה מתפתחים עימותים בין האם לבנה או ביתה על שעת השינה.
הבן סבור כי מותר לו לאחר מעת את שעת השינה שהאם מכתיבה לו. האם במערכת יחסיה עם בנה, עדיין מצויה בגיל הקודם של בנה. היא עדיין לא שמה לב לכך כי הוא גדל גם באשיותו והוא אינו עוד ילד שהיה בגיל 10.
לכן אם הבן מסרב לישון בשעה שנקבעה לו, הוא מוגדר על ידה כ"מרדן". הוא מעיז לבקש הארכה לשעות הערות בלילה.
מי שמביט בדברים מן הצד מבין כי אין כאן התנגדות כלפי האמא, אלא התנהגות של ילד בוגר וחוסר התקדמות בקצב הגיל מצידה של האם.
כך קורה לאם בעת "משבר הנישואין" של בנה. היא שמחה בחתונת בנה, אבל עבורה הוא נשאר הילד הקטן שלה, שראוי שתורה לו ותדריך אותו, וכאשר הוא אינו נענה לצפיות האלה, היא שוב אינה מדביקה את קצב הגיל והשינוי, ושוב תולה את האשמה בכלתה, שהרי הכלה היא השינוי היחיד שהיא מזהה בתקופה האחרונה.
פעמים רבות המתח נוצר כאשר החמות מראש לא גילתה התלהבות להצעת השידוך.