בס"ד
נכתב על ידי רחלי עשור, עו"ס, חברת אגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל, מתנדבת במרכז הטיפול מטיבת"א
תקופת הלימודים מעלה בחלקנו זיכרונות יפים של חיים נטולי דאגות, של משחק ושל חיי חברה, אך לא מעטים מסתובבים עם צלקות בלתי ניתנות למחיקה מאותם ימים רחוקים בהם חוו חוויות חברתיות לא פשוטות מצד בני-גילם. חוויות אלה עלולות להתעצם בימי חופשת הקיץ, בהם המסגרת הלימודית אינה קיימת, וכל כובד המשקל עובר לחיי החברה.
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מעלים תמונת מצב עגומה המצביעה על שכיחות התופעה בעיקר בגילאי היסודי.
חרם חברתי (או "הדרה" בעגה המקצועית), כולל ברוב המקרים הדחת האדם מהמעגל החברתי, ביוש, בידול והתנכלות למוחרם. הן במסגרת החינוכית והן בחינוך הבלתי פורמלי ובשעות אחר הצהריים וימי החופשה, הדבר יתבטא בהוקעת הילד המוחרם מכל פעילות, לימודית או חברתית. הילד המוחרם לא יוזמן למפגשים חברתיים מכל סוג שהוא, בין אם מדובר בימי הולדת, משחקי כדור, מפגש בגינה או יציאה משותפת.
החרם החברתי עלול לעורר אצל המוחרם תחושות קשות של קיפוח, בדידות, דחייה וחוויית אפסיות שתתבטא בחוסר הרצון להגיע אל בית הספר ופשוט להיעלם ככל שניתן.
במצבים אלה, נוכחות ההורים קריטית הן על מנת לאתר ולזהות מצבים כאלו ולטפל בהם, והן על מנת להבטיח את שלומו של הילד ולהעניק לו תחושת ביטחון שהוא "אינו לבד" וש"רואים אותו".
הורים שילדם חווה חרם חווים את כאבו כאילו היה שלהם ומדווחים על תחושות כעס, עלבון וחוסר אונים. הבעיה היא שלא כל ההורים מודעים למצבו של ילדם, מאחר ופעמים רבות הילדים מעדיפים שלא לשתף את הוריהם מסיבות שונות: מבוכה, בושה, תחושת כישלון ואמונה כי ההורים אינם יכולים לסייע להם בפתרון הבעיה.
על כן תפקיד ההורים חשוב ומשמעותי בשלבים המוקדמים של איתור הבעיה וההתמודדות אתה.
להלן מספר כלים להורים:
שימת לב לשינויים בהתנהגות הילד - האם הילד משתתף במפגשים כיתתיים בשעות אחר הצהריים ו/או בימי החופשה? האם הוא מבקש להיעדר ומתחמק מהם? האם הוא מתכנס בעצמו ומשדר עצבות?.
שמרו על קור רוח – לא היבהל ולא להבהיל את הילד. אם צריך הישענו על בן/בת הזוג. שדרו לילד מסר אותנטי שמבחינתכם מדובר באירוע חולף, שבו תעמדו לצדו, וזאת מבלי להמעיט מסבלו.
עזרו לילד לתת מילים לרגשות ולמחשבות – זוהי מיומנות אנושית חשובה הנקראת "תיקוף" דרכה הילד לומד לזהות ולשיים את רגשותיו.
נסו לפעול בזמן אמת, בתוך הקונפליקט ובהתאם לגילו של הילד - יש לבצע התערבויות מתוכננות מראש. לעיתים ההורים חשים דחף לפעולה מתוך עלבון ומצוקה אישיים. התנהלות אימפולסיבית לא תתרום למצב וייתכן שאף תזיק להמשך החיים החברתיים של הילד בתום המשבר.
הביעו הבנה והזדהות, אך לא רחמים או שיפוטיות. נסו להבין את הקשיים של הילד, ולתת להם מקום. גם אם הדחיה החברתית נראית כתוצאה מוצדקת של התנהגות בעייתית של הילד. לדוגמא במקרה של ילדה שמתנהגת בצורה מסויימת הגורמת לחברותיה להתרחק ממנה, הבינו ראשית את חוויית הדחיה אותה חווה הילדה. אל תאשימו אותה ואל תבקרו אותה. רק לאחר שהילדה תרגיש מובנת ותקבל תיקוף ומשמעות לכאב שלה, ניתן לבחון איתה את התהליכים שהביאו לכך, ללמוד מהם ולשנות את ההתנהגות להבא.
תנו דוגמא אישית – אם זה נראה מתאים, שתפו בקשיים חברתיים שעברתם בילדות, מה עזר לכם להתמודד, והיכן זיהיתם נקודת תפנית. עזרו לילד להבין שמרבית בני האדם מרגישים לעיתים דחויים או בודדים.
נסחו מחדש את התסריט- אנו חיים בעולם של נרטיביים והם אלו שנחרטים כזיכרון שנטמע בתוך העצמי, לכן חשוב להשתמש במשמעויות וביטויים חדשים כדי לתאר את המצב.
הקריאו / המליצו על ספרים – בהתאם לגילו של הילד, מצאו תכנים העוסקים באופן ממוקד בפתרון קונפליקטים והתמודדות חברתית. דונו בדרכים בהם הגיבור/ה התמודד עם הקשיים.
נסו למלא את החלל החברתי שנפער- נסו לחשוב יחד על דרכים יצירתיות למילוי שעות הפנאי . סייעו לילד לייצר עולם חברתי אלטרנטיבי במקום שבו הוא מרגיש רצוי, בטוח ומוגן.
כאשר מדובר על מצבים מורכבים שאינכם מצליחים לסייע בהם, אל תהססו לפנות לגורמים מקצועיים.
לקבלת ייעוץ וטיפול פנו אל מטיבת"א – מרכז טיפול וייעוץ במשפחה, תורני ארצי
2837*
המאמר נכתב על סמך מאמרם של איתמר פסקל פסיכולוג קליני : "התמודדות עם חרם חברתי ובריונות ברשת", ואיתן טמיר "חרם חברתי".