"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית, פרק ב', פסוק כ"ד)
ומה קורה כשלא מצליחים? – סקירה על תהליך התבגרות האדם וההשלכות של התבגרות לא תקינה על חיי הנישואין והמשפחה.
בתוך התיאור של בריאת העולם וסיפור גן עדן, בא הפסוק ואומר "על כן יעזוב איש..." פסוק זה נראה נפרד ושונה שכן הוא בא כהנחיה או כציווי. רש"י מייחס פסוק זה לאיסור גילוי עריות ואילו ספורנו רואה בו הדרכה למצוא אישה הוגנת לו הראויה להידבק בו "כי לא יהיה דיבוק אמיתי בבלתי דומים לו, אבל יהיה בדומים בלבד כי אז יכוונו לדעת אחת".
עם התבגרות האדם, ניצבות בפניו שתי משימות:
להגיע לעצמאות ולנפרדות מהוריו (ספרצייה) ולהגיע לגיבוש זהות יחודית משלו (אינדוידואציה)
כדי להשיג נפרדות וייחודיות עובר האדם המתבגר מהפיכה פנימית: ערעור מסוים של הערכים והעמדות עליהם התחנך ובדיקה מחודשת שלהם. התהליך לעיתים כרוך בהפחתת ערכם של הדמויות המרכזיות שליוו אותו עד כה: ההורים ובהתרסה כלפיהם. למתבגר קשה לבחון בעיניים ביקורתיות את הדמויות החינוכיות שעיצבו אותו ואת השקפת עולמו- בלי להקטין אותם תחילה.
בסופו של תהליך התבגרותי תקין, המתבגר מחליט מה הוא רוצה לאמץ מבית הוריו- ומה הוא רוצה לדחות ולשנות.
בתהליך התבגרותי לא-תקין יכולים לקרות שתי תופעות קיצוניות:
יתכן שהמתבגר יוותר לחלוטין על הניסיון להגדיר עצמו כאישיות נפרדת, וימשיך להישען על הוריו תוך אימוץ אוטומטי של השקפותיהם ודעותיהם, אך יתכן גם שהמתבגר ילחם בהוריו, יתנתק מהם בסערה וידחה באופן גורף את כל הערכים של הוריו (ריאקציה).
אישיותו של המתבגר עצמו ושל הוריו, אפיוני המשפחה וגורמים תלויי תרבות- הם שיקבעו את הצלחתו של המתבגר להיפרד רגשית. למרות שהדחף ההתבגרותי והקצב נובעים מפנימיותו של המתבגר- ההורים והסביבה החינוכית יכולים לווסת את התהליך ואת עוצמתו. דווקא משפחה מלוכדת מאוד עם ציפיות גדולות לנאמנות הדדיתעלולה להקשות על הפרידה וההתבגרות.
משפחות שנאבקות עם המתבגר ועם הכוח ההתפתחותי שמניע אותו- עלולות לאבד את הילד או לגרום לו לוותר ולהיכנע. משפחות שמשכילות להבין את חיוניותו של התהליך ולהכיל את הסערה, תסייענה בכך למתבגר לגבש את אישיותו.
ביצוע מוצלח של משימות גיל ההתבגרות יצמיח מבוגר עם יכולת לקשר זוגי בוגר. לעומת זאת, כישלון בהשלמת המשימות האלו יחלחל גם לזוגיות בעתיד.
יש לציין שגיל כרונולוגי מבוגר יותר או הצלחה בעזיבה פיזית של הבית אינם מבטיחים שאכן הושגה ייחודיות ועצמאות. ההחלטה להינשא גם היא אינה מעידה שהושלמה ההתבגרות: כאשר נישאים בני זוג תלותיים (רגשית) ובעלי זהות עצמית לא מגובשת, הם עלולים לתפקד כשלוחה של משפחות המוצא. הגבולות יהיו פרוצים מדי ויושקע חלק גדול מהאנרגיה הרגשית במשפחות המוצא. זוג כזה יתקשה לעצב תא משפחתי נפרד עם גבולות ברורים כלפי חוץ ויתקשה להשיג זוגיות ייחודית עצמאית ונפרדת. דוגמא לכך ניתן למצוא בבנים שממשיכים לבוא לאכול אצל אימם בכל יום לאחר העבודה בשעה שנשותיהם מחכות להם בבית או נשים נשואות המאפשרות לאימותיהן לשנות את סדרי ביתן והנהגותיו בלי להתייעץ בכלל בבן הזוג, או בני זוג המשתפים את הוריהם ודנים איתם בבעיות זוגיות פרטיות במקום לשוחח על כך עם בני זוגם.
כמו כן, עלולות לפרוץ מריבות בין בני הזוג או בינם לבין הוריהם על רקע התערבות-יתר בחיים המשותפים.
יחד עם זאת, הדחף ההתבגרותי לבצע פרידה מההורים עדיין קיים בבני הזוג הצעירים ולכן התערבות-יתר של ההורים עדיין מרגיזה כי הנושא אינו סגור. זוג צעיר שהתחתן לפני שהשלים את התבגרותו הרגשית מתמודד בו זמנית בכמה רמות: ברמת מתבגר וברמת מבוגר (שצריך להיאבק על פרנסה, ניהול בית, יחסים זוגיים וגידול ילדים).
עם הולדת הילד הראשון, בני הזוג התלותיים זקוקים ביתר-שאת לעזרת הוריהם. האירוע המשמח מזמין התערבויות הולכות וגוברות של הסבים והסבתות.
ככל שהתינוק גדל ובמיוחד כשמצטרפים אליו אחים ואחיות, ניצבות בפני ההורים דילמות חינוכיות. המטלות ההוריות והעומס נעשים מורכבים יותר, אך היחידה הזוגית חלשה מכדי להתמודד.
בשלב גידול הילדים נחשפת התולדה של העדר זהות עצמית וזהות משפחתית ומתעצמת הבעיה: מסתבר שלבני הזוג אין קו חינוכי משותף ומוסכם. בני זוג שנכשלו בגיבוש זהות עצמית ייחודית כמתבגרים ינסו להיצמד לקו החינוכי שראו בבית הוריהם ואף לכפות אותו על בן זוגם. סטייה מהקו של הוריהם יהווה איום מאחר והם חסרי חשיבה פנימית מגובשת לגבי חינוך הילדים.
אצל בני זוג לא בוגרים, ויכוחים על הנהגת הבית ועל חינוך הילדים יקשו על החלת חוקים ומשמעת ויעודדו תמרון (מניפולציה) של הילדים בין שני ההורים הניצים. במקרים מסוימים, אחד הילדים "יתנדב" (באופן לא מודע) להיות ה"שעיר לעזאזל" וינסה ללכד את הוריו סביב בעיותיו. בצורה כזאת מובטח שהמשפחה לא תתפרק וההורים לא יצטרכו להתעסק בבעיותיהם הזוגיות.
כאשר ילדים של זוג שלא השלים (בזמנו) את תהליך הפרידה והייחודיות מגיעים לגיל ההתבגרות-
עלולים להתעורר בעוצמה רבה התכנים הלא-פתורים של ההתבגרות אצל ההורים עצמם, הורה שלא עבר בהצלחה את התבגרותו – יתקשה להתמודד עם התבגרות ילדיו. ישנם הורים שנאבקים פתאום עם הדחף להתמרד, להסתכן , לעזוב את הדת ולפעמים גם את הבית. בקיצור: לעשות את הנפרדות-ייחודיות שלא השכילו להשלים בנעוריהם.
במקרים אחרים המתבגר מרגיש את הבעייתיות סביב הנושאים של פרידה וזהות אצל הוריו. המתבגר יתנהג בצורה קיצונית כל כך עד שהוריו יאלצו להתמודד עם הנושאים ההתבגרותיות בתוך עצמם. אפשר לומר שגיל ההתבגרות של הילדים מזמן להורים הזדמנות שנייה להתבגר כהלכה.
לסיכום:
כפי שראינו כל שלב התפתחותי במעגל החיים מציב בפני האדם לחצים ואתגרים אופייניים. פתרון מוצלח של שלב התפתחותי אחד מנבא הצלחה בשלב הבא, ולהיפך.
כאשר בעיות לא-פתורות משלבים קודמים נגררות, הן עלולות לסבך. בכל שלב ושלב ניתן לעצור את התופעה ולעבד את השלב בו "נתקעו".
לעיתים קרובות, בני זוג פונים לייעוץ ולטיפול רק בשלבים מתקדמים, כשמתעוררות בעיות עם ילדיהם. מטפל מיומן יעביר בעדינות את מוקד הטיפול מהילד הבעייתי- אל ההורה או הזוג, לרווחת כל הצדדים ופעמים רבות בכך תפתר גם הבעיה החינוכית.