הרבה מאיתנו שמעו אמירות כמו "העיקר בנישואים ששני בני הזוג יאהבו אחד את השני ואז הכול יהיה בסדר" , "עם אהבה מצליחים להתגבר על כל מכשול בנישואים" .
כל האמירות הללו מביעות השקפה בסיסית שבה לאהבה יש תפקיד של אמצעי להשגת המטרה .
אך השקפת היהדות היא אחרת:
רבי עקיבא אומר ש"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה .
כלל גדול , כי ממנו נובעים כל הכללים האחרים .
מטרת הנישואין היא האהבה . הרב שמחה כהן מכנה את המשפחה "בית הרגש" . אני טוען שהאהבה היא מטרת הנישואין , אך אני גם טוען שהמושג אהבה איננו מובן כראוי על ידי רוב הזוגות הנשואים .
בתורה הקדושה, בפרשת "בראשית" לומדים שלא טוב לאדם לבדו . ולכן הקב"ה מביא לאדם את האישה והאדם מזהה אותה כחלק ממנו . האיש והאישה נבראו כדי להיות לאדם אחד .
שני בני הזוג אמורים לשאוף לביטול העצמי שלהם לטובת הצד השני . כל אחד מהם צריך לראות את בן\בת הזוג כ"פרויקט" החיים שלו\ה . כל אחד מבני הזוג חייב לבטל את עצמו למען השני .
המצב הרצוי מתואר כך : האישה פועלת אך ורק מתוך מחשבה לספק את כל הצרכים של בעלה ללא התחשבות בצרכיה ובעלה פועל מתוך מחשבה לספק את כל הצרכים של אשתו ללא התחשבות בצרכיו .
המצב שנוצר הוא שהאישה איננה צריכה לדואג לעצמה כי יש מי שדואג לה והאיש איננו צריך לדואג לעצמו כי יש מי שדואגת לו .
התוצאה היא שאף אחד מהם לא לבד . תחושת ה"ביחד" שמתקבלת היא הגדולה ביותר שיכולה להיות . הם הופכים לאדם אחד . למצב הזה קוראים "אידיאל" .
האם ניתן להגיע לאידיאל ? לרוב לא . אך עצם השאיפה אליו וההתקרבות אל האידיאל מקרבת אותנו אל המצב הטוב ומרחיקה אותנו מהמצב הלא רצוי . ניתן לדמיין את האידיאל כמגדל אור . בלילה סוער , המגדל אור עוזר לאוניות להגיע אל מחוז חפצם של המלכים , האוניה לא צריכה להגיע אל מגדל האור , אלא לנמל מבטחים בלבד אך המגדל אור עוזר לה להגיע אליו. והנמשל : האידיאל מוביל אותנו אל נמל מבטחים . הוא מהווה נקודת ייחוס בדרך אל המטרה .
לצערנו , בני זוג שמתייחסים לזולת כשופטים ורואי חשבון . הם שואלים שאלות כמו "מה קיבלתי ומה לא קיבלתי ומי צודק", כשהיה להם לראות את עצמם כצד השני של בן\בת הזוג ולהשקיע בקשר הזוגי , יותר מאשר לשאול "מה הצד השני השקיע בזוגיות עבורי" .
עלינו לשאול את עצמנו תמיד אותה השאלה : "האם עשיתי מספיק טוב לה\לו היום?" ולא לשאול "האם קבלתי מספיק היום?"
במציאות קשה לנו לעשות זאת, הסיבה העיקרית היא פחד . לכולנו יש פחדים להיות מנוצלים . אנחנו פוחדים להיות "פריירים" . לא שאנחנו לא מוכנים להעניק לבני\בנות הזוג שלנו אהבה אמיתית אלא מחכים שהצד השני יפעל קודם . כך אנחנו בטוחים יותר . אנחנו פועלים מתוך שאלה פחדנית שאומרת "מה יקרה אם אני אשים את לבי בידיו\בידיה ואתאכזב?"
עלינו לזכור תמיד מה שהרב אליהו דסלר יעץ לזוגות הנישאים: "שימו לב, יקיריי, וחתרו ללא הרף לגרום הנאה וסיפוק זה לזו, כפי שאתם עושים ביום זה".
כאן המקום לומר שתמיד זוכה היזם . כמו בעסקים , מי שיוזם יש לו סיכוי להצליח ומי שלא יוזם לעולם לא יזכה . רואה החשבונות שלי סיפר לי פעם , שנעשה מחקר על המיליונרים הכלל עולמיים שזכו למיליונים שלהם ולא ירשו אותם מאביהם . על פי המחקר , כל אחד ניסה עסקים שונים עד שהצליח להיות מיליונר . הממוצע היה תשע עשרה ניסיונות . ניסיון נחשב עסק שהחזיק לפחות שנה עד שפשט רגל. אחרי פשיטת רגל ראשונה הוא ניסה עוד פעם , העסק החזיק שוב כשנה ופשט רגל ועוד שנה ועוד שנה מספר פעמים וכל פעם הגיע שוב לפשיטת רגל , עד שבממוצע , כל אחד מהמיליונרים העולמיים , פשט רגל שמונה עשרה פעמים ובפעם התשע עשרה הצליח להיות מיליונר . בפשטות , לקח להם כתשע עשרה שנים של ניסיונות כושלים וכואבים ללא שום ביטחון שיצליחו , ממונעים אך ורק על ידי הרצון העז כאש דולקת בליבם להתעשר בכל מחיר עד שבסוף הגיעו לפסגה הנשגבת .
אינני יודע אם רק בעסקים הם גילו נחישות כזאת בהשגת המטרה או גם בגישתם אל בנות זוגם , אך אני מציע לעצמנו ללמוד מהם מה האדם מוכן לעשות למען המטרה , כאשר היוזמה פוגשת את הנחישות , ולהפוך זאת לדרך השגת מטרות נעלות יותר כמו זוגיות טובה יותר וקרובה ככל שאפשר אל האידיאל .
על פי העיקרון "כמים לפנים לב האדם לאדם" , יש להניח שלא תידרש עבודה של שמונה עשרה שנים כדי שבשנה התשע עשרה אחד מבני הזוג יצליח לגרום לשני ללכת יחד לבניית זוגיות אידיאלית . רוב הסיכויים שהתהליך יהיה קצר מועד . להבדיל מפרנסה שעליה כתוב "בזיעת אפיך תוכל לחם" , מצבים נפשיים כמו רגשות הלב משתנים במהירות רבה , והכוחות שהאדם מקבל מעידוד של אהבה כלפיו יוצרים פלאים .