ישנם זוגות שמתחתנים ממניעים לכאורה צדדיים ולא נוצר קשר רגשי ביניהם לפני הנישואין, כיצד יתכן שזוג כזה יפתח אהבה אמיתית לאחר החתונה?
ניתן גם לשאול על זוג שהתחתנו מתוך אהבה וחיו את חייהם בשקט ובשלווה יחסית ואחרי כחמש שנים חל המשבר הגדול והם נהפכו מאוהבים לשונאים. כיצד ניתן על ידי ייעוץ נישואין להחזיר חזרה את רגשות האהבה?
הרמב"ם כותב שכל מידה ומידה שיש לאדם, יש לה שני ניגודים. למשל: גאווה מול ענווה, זריזות מול עצלות, זיכרון מול שכחה וכו'. יש גם מידה שנקראת אהבה ולעומתה שנאה. בדיוק כמו שאדם שמפסיק להיות גאה, הוא נהפך לענוותן וכאשר הוא מפסיק להיות ענוותן הוא נהפך לגאה, כך גם אדם שמפסיק לאהוב, נהפך לשונא (אפילו אם הוא לא מעוניין בכך.). וברגע שהוא יפסיק להיות שונא, מיד הוא נהפך לאוהב.
ישנה מצווה בתורה "ואהבת לרעך כמוך". מצווה זו קלה ליישום כאשר אין לנו אינטרסים: באופן אישי אין לי לאהוב את כל היהודים שגרים באוסטרליה, הם אינם מפריעים לי בחיי ואין לי שום רגש כלפיהם. ולכן אם יש מצווה לאהוב אותם, אני מוכן לאהוב ללא סיג, אבל התורה מצווה אותנו לאהוב את "רעך". לאהוב דווקא את זה שאתה נתקל בו יום יום ושעה שעה. נראה אותך אוהב אותו ולא מתמלא כלפיו רגשות שנאה על כל מה שהוא עושה ועל כל מה שהוא מפריע לך. זוהי המצווה האמיתית בתורה.
עכשיו ננסה להגדיר מהי אהבה אמיתית. אהבה אמיתית קיימת ללא תנאי. זאת אומרת שהאדם שאני אוהב אותו, אני ממשיך לאוהבו בכל מצב ולא משנה מה הוא יעשה או כיצד הוא יתנהג כלפי. ממש אהבה "אובססיבית". אנו רואים זאת באהבת הורה לילדו. אפילו שהילד עושה נוראות להוריו ואפילו אם הוא ממש מתאכזר להוריו, הם עדיין ממשיכים לאהוב אותו.
אם מישהו זר יפריע לי לישון בלילה ויבכה לי ליד האוזן, אני "אכעס" עליו מאד (בלשון עדינה), אבל אם זה יהיה ילדי הקט הזקוק לעזרתי באמצע הלילה, לא רק שלא אכעס אלא אעשה כל מה שדרוש לו בשביל שיהיה לו טוב. זוהי אהבה אמיתית.
נחזור לעניין הנישואין:
כאשר אדם (ולא משנה בחור או בחורה) מחפש את בן-זוגו לחיים המשותפים, הוא בודק היטב מי יהיה הכי מתאים לו ומי ימלא כמה שיותר מציפיותיו. רגש אהבה שמתפתח מקשר שכזה יכול להיות נחמד אך אינו יכול להיות אהבה אמיתית מדוע? נניח שמצא חן בעיני הבחור יפיה, חכמתה וטוב ליבה של בחירת-ליבו, ברגע שימצא שחסר ולו במעט משהו מרשימתו הארוכה, לא יישאר שמץ מאהבתו הגדולה ויתפתחו בקרבו רגשות עזים שרימו אותו. רעייתו הצעירה לא תדע בכלל מה מקור כל רגשות הכעס שלו.
הדבר חתכן גם כאשרי אם חלילה אחד מבני-הזוג נהיה חולה או ח"ו נכה, לא תישאר שום סיבה לבן-הזוג להישאר אתו ולתמוך בו בחליו.
לכן חובה על בני-הזוג לפתח ביניהם רגשות אהבה אמיתית שאינה תלויה בשום בעיה חיצונית. אהבה זו אינה תלויה במצב-רוח שיש להם באותו יום, אינה תלויה בבריאותם ובחוסנם ואינה תלויה בהתנהגות בן-הזוג כלפיהם.
כיצד בונים זאת:
מלמד אותנו הרב דסלר זצ"ל שאהבה אמיתית נבנית ע"י נתינה אמיתית, בלי לצפות לתמורה, בדיוק כמו שרואים אצל הורה שגידל את ילדו ונתן לו והשקיע בו ללא גבול וללא סיג, נתינה זו והשקעה זו גרמה לו לאהוב את ילדו יותר, כך גם בחיי-הנישואין, ככל שאדם משקיע יותר ונותן יותר ומכבד יותר את בן-זוגו, כך הוא אוהב אותו יותר. וזוהי אהבה אמיתית ללא גבולות וללא תנאי ואז האהבה האמיתית פורחת ועולה עד אין קץ.
נחזור עכשיו לשאלתנו:
אפילו בני-זוג שהתחתנו ללא אהבה או שאפילו חוו שנאה אמיתית וקשה בחייהם המשותפים, יוכלו ע"י נתינה מורבה שתוליד אהבה לבנות חיים משותפים ואוהבים, לשם כך כמובן נדרש כוח רצון והתמדה.
לאחר שהאדם החליט להינשא (ולא משנה מדוע הוא ניגש לנישואין האלו), זכותו וחובתו לקחת אחריות להחלטתו ולבנות חיי-נישואין אוהבים ומאושרים. וזה עושים רק ע"י נתינה וכבוד הדדיים.