זוגיות

מאת: מלכה ויטקין

הקדמה לתיאוריה הפסיכוחברתית קיימות תיאוריות התפתחות שונות: 1 התיאוריה ההתפתחותית הקוגנטיבית של פייז'ה. 2 התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד-בה מדגיש את הסיכון להתפתחויות פאתולוגיות בשלבים שונים של ההתפתחות. 3 התיאוריה הפסיכו דינמית – גישה העוסקת בפעולות ואינטראקציות של כאן ועכשיו ומשתמשת בעבר כדי להבין את מה שקורה בהווה. 4 התיאוריה ההתפתחותית ע"פ אריקסון –עיקרה של התיאוריה לחקור ולהתבונן בתהליכים התפתחותיים של האדם מרגע היותו עובר ואילך. כעובר-באמצעות מידע גנטי , סביבתי ומצב תפקודי של האם בהריון. מצב פיזי ונפשי על רקע מצבי לחץ שהאם עוברת בהריונה. מהלך הלידה קבלה או אי קבלה של המין , ילד בריא או ילד בעל מום מולד וכו'. התיאוריה ההתפתחותית מתייחסת להתפתחות הרגשית-התנהגותית המוסרית-ריגשת,והקוגנטיבית. ע"פ אריקסון לא רק השנים הראשונות לחייו הם הקובעים את דפוסי התנהגותו, אלא כל שלב ושלב בחיים וכן מעבר משלב לשלב משפיעים עליו. יכלת הבחירה שלו היא הקובעת את מהלך חייו. אריקסון בשונה מאחרים מקיף את כל מעגל החיים ולא מגביל אותה בתקופה. הוא מתאר את התפתחות האדם ע"פ שלבים ובכל שלב דבר מרכזי מכריע , מתעורר קונפליקט שהאדם צריך לפתור אותו. ע"פ הפתרון אנו רואים אם האדם בונה עצמו להמשך התהליך או מעכב את המשך התפתחותו. אריקסון רואה בעצם הופעת משבר התפתחותי , כאתגר מיוחד הטומן בחובו הזדמנויות חדשות לצמיחה נוספת של האישיות ועם כוחות הנפש העומדים לרשותו .בידיו למצוא דרך נוספת להתמודד עם הקשיים בהם נתקל. שלבי ההתפתחות ע"פ אריקסון 1) שלב האמון מול חוסר אמון זהו שלב ראשוני בו מתפתח אמון התינוק בסביבתו, דרך המגע הראשוני של הילד עם דמות האם. התקשרות ראשונית בין הילד לאם הופכת אותם ליחידה אחת . הילד תלוי מאוד באם באמצאות החושים ריח, מישוש,דרך הפה ודרך האף . אלמנט זה הולך ומתפתח . כאשר האם מעניקה, תומכת,מלטפת,מחממת ורגועה עם הילד יתפתח אמון בסיסי אצל הילד. היות והילד מקבל ותופש זאת ככלל באמונו בעולם , אזי העולם נתפש בעיניו כעולם נעים .סוכך , אוהב,ויש על מי לסמוך . לעומת זאת במקום שאין לילד אמון מסיבות שונות כמו שהאם חולת נפש או משפחה לא מתפקדת , משפחה פסיכאטרית כך הילדים מהר לומדים שהם צריכים להיות בוגרים ולא ילדים.כיון שאין על מי לסמוך. ע"פ אריקסון- האמון בהורים עובר תהליכי הכללה גם לאנשים אחרים הוא מוכלל מהאם לאנשים נוספים בסביבה. לכן חשוב שהילד יקבל תחושה שדואגים לצרכיו בצורה עקבית. מה שיכול לתת לילד פתיחות ואמון בסביבה , ובטחון עצמי שיוכל להתמודד עם הסביבה ויוכל לעמוד מול מכשולים בעתיד. זהו שלב ראשוני חשוב מאוד באלמנט של התקשורת ראשונית . המביא לקשר חברתי רגשי חזק ועמוק, קשר אמוצינאלי שמתפתח בין אדם לאדם ובזוגיות בין גבר לאישה . התקשרות ראשונית טובה בין אם לילד מולידה התקשרות עם אנשים מיוחדים מהסביבה אשר נותנים לנו הרגשה ותחושה של קירבה , ואכפתיות להיות ביחד ובאינטימיות (בין בעל ואישה) במרחב ההתקשרות הראשונית מתעוררים 2 אפיונים חשובים בקשר: א) חרדה ממצב זר ב)חרדת נטישה. ילדים שפיתחו קשר חיובי עם הדמות הקבועה , המימד הנ"ל יהיה מצומצם ובאיזון נכון לא ישבש להם את התפקוד היום יומי .ההתפתחותי, ואף יעזור להם לגדול בזרימה חופשית שתתבטא גם ביחסים האינטמים בין בעל לאישה. ובמרחב ההתקשרות הזוגית אנו מכירים בסוגים שונים של התקשרות ע"פ תפיסת הקשר הראשוני של ילד עם אמו . א.סוג של התקשרות הדדית – הדדיות בתלות . עם מסגרת של ביחד ועם ישות נפרדת. ב.התקשרות של תלות חד צדדית , חד סטרית שרק אחד מעניק. ג.התקשרות ללא חרדת נטישה מאיימת – שעוזרת לא להיצמד לשני עם מתן מרחב מחיה לשני. ד.לעומת קשר עם חרדת נטישה עמוקה אשר ימנעו מקשר עמוק , או יפסיקו קשרים מסיבות לא רלוונטיים שמתפרשים כרגע לפני נטישה . או שלא יוצרים קשר כלל מפחד נטישה. ה.קשר אמביוולנטי- קשר מהוסס מצד אחד של בני הזוג המעורר היסוס בצד השני. ו.קשר הימנעותי- בשל חוסר אמון מלא לבטוח בשני- מרגיש מאויים כאשר מתקרבים אליו יותר מידי או נכנסים לגבולות האישיים . ז.לעומת קשר בוטח עם אווריריות בגבולות עם כניסה ומגע המאפשר להיות תלוי בשני ובשיתוף השני במצוקותיו ללא פחד. גם קשרי האישות יהיו בזרימה ללא שיקולי תלות . אוטונומיה לעומת ספק זהו השלב השני בהתפתחות . לאחר שהתינוק פיתח צמידות וביטחון עם דמות הנותנת לו סיפוקים לצרכיו הוא מתחיל בהדרגה מגיל 2 לפתח מרכיב נוסף עצמאות – אוטונומיה . הילד מבטא את רצונו, את דעתו ואת בחירתו- כך מתפתח משהו בקיומו . דרך התנסות עם הסביבה משתמש ביכולת המולדת שלו לחוש ולנגוע ובכך מבטא את כוח הרצון האישי שלו – "אני יכול, אני מסוגל". אם הסביבה מפתחת לו את הרצון (ה-will ) אזי מתפתחת אצל הילד חוסר תלותיות באם או בגורו אחר, מה שמפתח מרחב נפשי אוטונומי. כך מתפתחת לה סקרנותו הטבעית ללא פחד וחוסר בטחון שמא הולך לאיבוד , אלא ההפך יש על מי לסמוך . לעומת זאת ילד שהוא פחות פעלתן , הוא עסוק בעניינים אחרים. כמו חרדות ודריכות לחיים נעשה פתוח לחיים. ע"פ אריקסון- מי שלא פתר את הקונפליקט בשלב הראשון ועבר לשלב השני גרם לעצמו חסך. לכן המשבר לפי אריקסון בשלב הספק היא בספק של היכולת שלי אם אני מסוגל לפתח ולעשות : הקונפליקט הוא בין תחושת האוטונומיה שאני מסוגל לעשות לבד לבין הספק ביכולת שלי. לכן כאשר ילד מפתח תחושת עצמאות או אוטונומיה ומגיע לשליטה עצמית שהיא המקור לאוטונומיה ואומר לעצמו "אני שולט בעצמי" מתפתחת אצלו אוטונומיה לרצון חופשי . אך לעומת זאת פיקוח יתר והכחדה של הרצון של הילד גורם לתחושה שיש ספק ביכולתו של הילד. ככל שהילד נעשה יותר אוטונומי יעלה הסיכוי ליכולת עצמאית ויוכל לפתור לעצמו הקונפליט במקום להוליד ספק. וע"פ אריקסון זוהי התחלה של תהליך הסוציליזציה- תהליך של חיברות. תהליך שבמהלכו ההורים מכוונים את התנהגות הילד ע"פ הצרכים שלו שיהיו תואמים לנורמות חברתיות ולדפוסי התנהגות חברתיות תקינים . בחיי הזוגיות ניתן לראות בן זוג שהוא תקוע בשלב הזה מתפקד כאדם תלותי ללא עמוד שדרה. מרבה להסתפק ומתקשה להחליט.כאן מתבטאת חוסר האוטונומיה שלא השלים בילדותו בכך שהוא חסר בטחון ולא לוקח אחריות למטלות הנדרשות ממנו. שלב יוזמה לעומת האשמה אחר שבשלב הקודם הילד פיתח עצמאות בשלב הזה(גילאים 4-6) הוא מנסה לפתח את היוזמה. מתוך הסקרנות הם מנסים להפעיל יוזמות בסביבתם ובכך לבדוק את הסביבה . בגיל זה שהוא שלב הגן מתפתחים אצלו כישורי חברה וקוגניציה ע"י פעילויות שדורשות אתגר אנטלקטואלי. הילד גם לומד לתכנן זמן ולארגן באופן מסודר את המרחב, העולם החברתי שלו גדל . הוא מתחיל לגלות עניין רב בחברים ומגלה את חלוקת התפקידים במשחקים חברתיים . סקרנותו בגיל זה מתרחבת גם סביב המין כמו בשאר העצמים הקיימים בסביבתו. תקיעות סביב נושא זה יכולה לעורר קונפליקט לא פתור , אשר יתעורר מאוחר יותר. אף בזוגיות. יש לדאוג לאיזון בין היוזמה החופשית של הילד לעומת הקפדה יתירה מצד ההורים אשר בולמים את יוזמתו של הילד . עידוד מצד ההורים ליוזמתו ולסקרנותו ללא מגבלות חריפות יכולות לפתח אצל הילד מוטיבציה ליוזמה במהלך כל חייו. לעומת זאת אם הורים מכבידים על הילד במגבלות נוקשות מתעוררת בקלות רגשי אשמה . "מצפון נוקשה" של מותר ואסור יכול לעורר בעתיד בכל מצב קשה רגשי אשמה. ובזוגיות: זהו אותו ילד לכשיתבגר במערך הזוגי יפתח תרבות של "מצפון קשה" אדם שמקשה על עצמו ועל סביבתו. אדם שמגביל את עצמו בגלל רגשי מצפון. אדם הגדל עם חרדה מעצמו מהקב"ה, מהעונש, מהגורו וכדומה . יהיו מצבים שגם אם היה אשם ירגיש אשם. זהו אותו בו זוג קיצוני, כפייתי ונוקשה לאשתו ולילדיו . אשר קשה לו לערוך שינויים או לקחת מטלות גדולות ולבצען. שלב החריצות לעומת הנחיתות אחר שלב הגן בו מתפתחות התובנות ההתפתחויותיות. נכנס הוא למסגרת חינוכית של ביה"ס עם כללים ונורמות חברתיות זהו שלב מעבר מילדותיות לבגרותיות מסוימת . מסגרת שיש בה התחייבויות .משימות , הישגיות ותחרותיות עם ציונים, בשלב הנ"ל הילד מפתח חריצות ויצירתיות. אריקסון אומר שהחריצות והיצירתיות בנויה על צורך נפשי מולד להגיע להישגים ולרכישת ידע רב. בגיל זה {6-12 } יש התרחבות מעגלים חברתיים,יצירתיות רבה משימות אינטלקטואליות ודחיית סיפוקים. לעומת זאת אם יש דיכוי מצד ההורים או מצד המורים והחברים מתעורר חוסר בטחון ונחיתות אצל הילד. ע"פ אריקסון שיבוש בגיל הזה יכול ליצור ילד שיש לו יכולות שאינן מנוצלות עם תדמית נחותה גם בצד החברתי. הילד מפתח תחושות של נחיתות וכישלון ואינו מאמין בכוחותיו . רגשות אלו משתקים את רצונו ליצור וגדל הוא ללא סיפוק וללא הנאה. ע"פ אריקסון כשלון בשלב זה עלולה לגרום לקשיים בהתמודדות הזוגית. בזוגיות ניתן לראות את אותו בן זוג שמרגיש נחות וחסר בטחון ונמנע מלהיפגש בחברה. בן זוג שיתקשה לדחות סיפוקים ויחפש ריגושים. שלב הזהות לעומת טשטוש בזהות שלב של גיל ההתבגרות{ גילאים 18 –12 } שלב שמתפתחת הזהות העצמית של הילד המתבגר. שלב של מעבר חד בין הילדות לבגרות. אריקסון מתייחס לשלב זה כשלב חשוב בהתפתחות זהות אישית וזהות מינית. בשלב זה מתפתחים גם שינויים גופניים,מיניים,שכליים וחברתיים. שינוים אלו גורמים למתבגרים לתהות ולשאול על זהותם,השתייכותם, רצונותיהם ושאיפותיהם לעתיד.זהו גיל ביניים עם לחצים ולבטים של בלבול המתעורר בתוכם והוא נורמלי לגיל זה עד אשר יהיה גיבוש עם ייחודיות. אם הנער עבר שלבים קודמים בקלות וללא עיכוב אזי גם שלב זה יעבור ללא עיכוב. המשימה העיקרית בשלב זה היא לבנות ,לטפח ולגבש זהות אישית. הנער שמבין את תכלית החיים מגבש תפיסת עולם כללית וחברתית ביחס לעצמו . הוא נעשה יוזם, יצרן ומאמין ביכולותיו.והישגיו מעלים את רמת הביטחון העצמי שלו . כך נעשה מאמין בעצמו ובאחרים. בשלב הזה הנער ממשיך להפנים ערכים והתנהגויות סביבתיות. הנער מפנים דמויות מרכזיות ומזדהה עימם ע"י חיקוי. בשלב זה מנסה הנער להתמרד- מעין אי שייכות, מעין הבעת שונות וייחודיות. המתבגר מחפש להתחקות אחר קבוצת השווים שהם קבוצת החברים המספקים לו הזדהות. בגיל זה החברה הופכת לגורם משפיע ביותר. הוא מחפש להיות כמו כלם אך חותר להיות שונה ומיוחד. בשלב מאוחר יותר הוא מנסה להשתחרר מהתלות בחברה ומגבש לעצמו זהות ייחודית ובוגרת. הגיבוש לייחודיות מצליח בעזרת משוב חיובי מהסביבה המשדרת לו כי "הוא מיוחד" "בעל ערך" "שווה" ו"מצליח". בשלב זה מתפתחת גם הזהות המקצועית לה הוא שואף בעתיד. אמנם בגיל זה לרוב שאיפותיהם רחוקות מהמציאות. הם עדיין בשלב של אידיאליזציה ולכן אינם מתאימים את השאיפות ליכולות. בתחום זה נראה מעין התמרדות למקצוע ההורים. הם מחפשים לפתח זהות ייחודית משל עצמם. ישנם מתבגרים המרחיקים לכת בהתמרדות ומחפשים שונות גם בהתנהגויות קיצוניות כמו שימוש בסמים, אלכוהול, נהיגה אסורה וכדו,' וכל זה בהשפעת החברה. תופעה נוספת של התמרדות היא נערים אשר מחפשים ומוצאים פגמים בהוריהם ומתרחקים מהם פיזית ורגשית. כל זה כמסע חיפוש עצמי. כדי לעבור בשלום שלב זה חשוב מאוד המשוב החיובי של ההורים המורים והחברים. חשוב לא להיות נוקשה כלפי הנער כדי לא לשבור את רוחו בהתפתחות זהותו וייחודו העצמי . ובזוגיות נראה כי מי שעבר בשלום שלב זה וגיבש לעצמו זהות אישית עצמאית יכול ליצור קשר אינטימי חיובי ללא חשש מאיבוד חלק מזהותו ומעצמותו. מתוך אישיותו המיוחדת והיציבה בביטחון יוכל לקבל את הבן זוג השונה והאחר כמיוחד בפני עצמו ויאפשר לו עצמיות וייחודיות עצמאית בתוך יחידה מורכבת. לעומת זאת אם לא עבר בשלום שלב זה וחווה בלבול גדול בתהליך ולא הגיע לגיבוש וייחודיות עצמית הוא נשאב לבלבול גם בבחירת הבן זוג מתוך חוסר בטחון ודימוי עצמי נמוך. אינטימיות לעומת בדידות ע"פ אריקסון בשלב זה קיים הקונפליקט בין חיפוש אחר קשר אינטימי לבין בריחה מקשר. ובחירה בבדידות והסתגרות. אחר השלב בו גיבש ייחודיות ועצמיות בזהותו. מחפש הוא קשר אינטימי רגשי ועמוק המוביל יחסי אהבה משותפים. קשר עם אחריות מחויבות הדדית ושיתוף פעולה הדדי. אריקסון אומר: שכאשר יש התגבשות של העצמי בדמות של "האני" לעומת "האחר" אזי ישנה הצלחה בהתקשרות. כאשר שאר השלבים הקודמים מבוססים יתכן קשר אינטימי יציב. האתגר בשלב זה מתמקד בחוויית יצירת הקשר ויש בו התאהבות עם מחויבות . עצמאות עם אחריות הדדית בקשר. רק אישיות יציבה יכולה ליצור עצמאות עם אחדות ללא חשש לאבד את זהותם האישית. לעומת זאת אישיות שאיבדה את זהותה בקשר הזוגי או לא עיצבה אותה בשלב הקודם אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן בקשר זוגי. הוא בד"כ נעשה חשדן וחרד מפני איבוד זהותו האישית שממילא לא התגבשה.במקום זה בוחר הוא בדפוס הבדידות וההסתגרות וכאן מתחילה הבריחה מהקשר הזוגי פריון לעומת קיפאון אחר השלב בו נבנית אינטימיות בריאה וחיובית. מגיע שלב פיתוח היצירה בהורות. כאן נבנית הבגרות הנפשית כהורה דרך ההקרבה וחוש האחריות כהורה. ע"פ אריקסון הפריון לשיטתו אינו רק פריון במובן הפיזי, אלא הוא פרי יצירה ופיתוחה בהרחבת המשפחה ומחוץ לה. פרי יצירתיות בחינוך הילדים ובהעשרת עולמם ובד בבד יצירתיות במקצוע שבחר בעבודתו ובתמורתו לחברה. באם הוא יוצר חש הוא סיפוק והערכה עצמית. לעומת זאת אם נוחל כשלון בפוריות הפיזית בילודה או במשלוח היד או בלימוד אזי נולדת תחושת כשלון מה שמביא את האדם לקיפאון ולתקיעות. מעין שיגרה שחונקת אותו וגורמת לו להתנוונות . ובמרחב הזוגי נראה עוררות הקונפליקט כתוצאה מתקיעות שבאה מפחד להיות הורה. או כאשר אחד מבני הזוג מונע פריון או ריבוי פריון מה שהופך את חיי הנישואין לשגרתיים וקפואים. שלמות לעומת ייאוש זהו שלב של חשבון נפש בהגשמה עצמית בחיים. הקונפליקט האופייני לשלב זה הוא תחושת הייאוש הפספוס והריקנות. תחושת השלמות מתפתחת כאשר אדם משלים עם היותו אדם זקן. זאת כאשר מתבונן הוא לאחור ומגיע להרגשת סיפוק בכל מה שפעל ועשה. כאשר חש שהגשים ביצירתיות את מטרותיו בחייו ומקבל את עצמו בהשלמה. לעומת זאת אדם שעסוק בחשבון נפש על העבר חש כי לא מימש את מטרותיו בשלמות ולא היה יצירתי ויעיל לסביבתו אזי מתעוררת בו הרגשת תסכול, שאינו מסוגל להשלים עם המוות ומתהלך הוא במרירות עד ייאוש. סיכום אריקסון היטיב להציג לפנינו מודל התפתחותי עם שמונה שלבים. כאשר כל שלב מביא אתו קונפליקט מסוים הדורש התחשלות והסתגלות מחודשת. בראייתו האופטימית אריקסון מביע את אמונו באדם שעם כוחותיו הנפשיים מסוגל למצוא את הפתרון לקונפליקט ולהתמודד בדרך מתאימה בכל הקשיים העולים בדרכו. חמשת השלבים ההתפתחותיים בנישואין ע"פ סוזן קמפלר. בתיאוריה הפסיכוסוצילית ע"פ אריקסון ראינו שמונה שלבים בהתפתחות. ד"ר קלייר רבין בסיפרה "טובים השניים" מביאה את התיאוריה של סוזן קמפלר המחלקת את הנישואין לחמישה שלבים התפתחותיים. 1. שלב הירח דבש: מציין את תחילת הנישואין מצב הדומה לתינוק כאשר כל בן זוג נזקק למשנהו כמו התינוק לאמו. מעורבותם ההדדית של בני הזוג מלאה ועמוקה. מעין סימביוזה של אם ותינוקה. 2. שלב גיל השנתיים הנורא. מציין את שלב ההפרדות כמו שהילד מורד בסמכות ובסביבה. כך גם בנישואין מופיע שלב הנקרא שלב " מאבק הכוחות" שלב בו הזוג נאבקים כדי למצוא מחדש את עצמיותם הנבדלת במסגרת הנישואין 3 . שלב החביון. מציין את תקופת החביון . ע"פ פרויד זו תקופה של הילד המאפשר לעצמו למידה אישית נרחבת. ובנישואין זהו שלב "צמיחה והשלווה" שלב בו הזוג צוברים ניסיון וחכמה כפרטים. לשלב הזה אנו קוראים "שלב העצמיות- שלב של צמיחה אישית. 4. שלב גיל ההתבגרות זהו שלב המקביל לגיל ההתבגרות .שלב של גיל המרידה השני בו המתבגר מעמיד בסימן שאלה את ערכיהם של הוריו כחלק מגיבוש זהותו הנפרדת לקראת עזיבתו את הבית. ובנישואין שלב ההתבגרות מעמיד בסימן שאלה ערכים קודמים עד כדי תהייה. אם הנישואין יוכלו להחזיק מעמד. זהו שלב המשבר של מחייבות לנישואין. . שלב הזהות. מציין את השלב הסופי בו מוצאים המתבגר ובני הזוג את הדרך שלהם להביא את כל השאלות החשובות לפתרונן. המתבגר מוצא איזון בין ערכי הוריו לבין רצונותיו ומגבש לעצמו זהות. ובנישואין בשלב הסופי מופיע שלב המיזוג החדש של הצרכים האוניברסליים המנוגדים. הבנת המעברים הללו,ידיעת העומד לפנינו ותחושת כבוד הדדי לתהליך לכשעצמו.עשויות לעזור להתמודד במשברים ובפתרון הקונפליקטים. הגישה הפסיכודינמית גישה זו עוסקת בפעולות ואינטראקציות של כאן ועכשיו ומשתמשת בעבר כדי להבין את מה שקורה בהווה. גורל הזוג והמשפחה נקבעים לפיכך , ע"פ ההתפתחות המוקדמת ויחסי האובייקט של כל אחד מבני הזוג, היוצרים את המשפחה (1984, Nichols ). הבנת הבעייתיות הזוגית והמשפחתית לפי גישה זו מבוססת על הבנת הפתולוגיה האינדיבידואלית, תוך הדגשת משמעותן של התקשרויות ופרידות מדמויות משמעותיות מן העבר . העבודה על נפרדות נעשית דרך ובאמצעות ההתמקדות ביחסים הרגשיים במשפחה והמערכת הבינאישית. ההנחה היא שבדיאדה הזוגית קיים שיחזור של דפוסים דיאדיים מהילדות המוקדמת, יחסי אובייקט שהופנמו ודרכם מתקיים תהליך צמיחה והתפתחות האדם . ההנחות הבסיסיות של גישה זו, (1967, Dicks ,1984,Nichols ,1981,Sager ) – הן: 1. הקונפליקט הזוגי היינו החייאה של קונפליקטים בלתי פתורים אצל כל אחד מבני הזוג והינם תולדה של צרכים מודעים ובלתי מודעים אשר מקורם בכשלון במשפחת המוצא. 2. הקונפליקטים מפעילים מנגנוני הגנה כפיצול והזדהות השלכתית 3. צורכי כל אחד מבני הזוג משפעים על בחירת בן הזוג, על בסיס קומפלימנטרי של צרכים וחסכים . גישת יחסי האובייקט המבוססת על מודל הפסיכודינמי מסבירה כי הקשיים בילדות המוקדמת בעיקר עם ההורים, מהווים מודל ומעצבים את קשרי המבוגר עם סביבתו. מנגנון הפיצול לובש צורות שונות ביחסי הזוג : בתקופת החיזור הוא בא לידי ביטוי באידיאליזציה של בן הזוג ובדבלואציה של האני, כאשר הנישואין מתפוררים-עלול הפיצול להתרחש ברמה הרגשית , הקוגניטיבית וההתנהגותית , ואז מתרחשת התייחסות הפוכה מזו שלעיל, כלפי בן הזוג . ההזדהות ההשכלתית הינה מנגנון שבו אדם משליך חלקים מוכחשים של עצמו על האחר, והאחר, באופן לא מודע, לוקח אותם על עצמו, ובאמצעות הפנמה הזדהותית מתחיל להתנהג בדרך שמחזקת זאת. הקונפליקט הזוגי מתרחש כאשר בן הזוג אינו מוכן להכיל את התכונה המושלכת עליו . מדובר למעשה במשאלה של האדם להיפטר מחלקים מה- self אשר מאיימים להרוס אותו. המשליך כה משוכנע בזיהוי החלקים שלו בבן זוגו כך שבן זוגו גם הוא מאמין שאלו תכונותיו שלו. הטכניקות בגישה הפסיכו דינמית כוללות: עימות, הבהרה, פירוש ושימוש באינטרפטציות של אובייקטים פנימיים. המפגש בין העבר וההווה באמצעות הגינוגרם למטפל מס' מטרות בעבודת התחקור על העבר וההווה : 1. התחקור מאפשר קבלת מידע רב ככל האפשר על מבנה המשפחה,המסגרת הבסיסית והמורחבת ועל אירועים משמעותיים. 2. היא מאפשרת להסתכל בצורה שיטתית במסגרת הטבעית של כל אחד ואחד מהשותפים בתת התרבות המשפחתית, אשר בה הוא או היא גודלו. 3. המידע מהווה מקור עשיר להשערות על הקשר בין הבעיה הקלינית לתכנים משפחתיים 4. כאשר משפחה באה עם בעיה בד"כ היא כבר אמצה נקודת מבט משלה על עצמה ועל השינוי שיש לערוך בה. נקודת מבט זו היא בד"כ נוקשה ומתבססת על האמונה שרק אדם אחד- הסימפטומטי צריך להשתנות. איסוף מידע על אירועים במשפחה עשוי להגמיש את המערכת המשפחתית ולאפשר לבני המשפחה לבחון את הקשיים מנקודת מבט של ראיה מערכתית. 5. התחקור עשוי לסייע לאנשים להיות במגע עם נושאים רגישים אישיים. ובינאישיים שהיו משותקים וחסומים בראיה שונה . בני המשפחה יכולים ל"טהר" את עצמם ממצבים שהם טעונים רגשית ולמסגר מחדש את מערכות היחסים. 6. התחקור מקל על הצטרפות והתחברות של המטפל למשפחה. 7. התחקור מסייע למטפל לארגן את הפרטים הרבים ברמות שונות.. 8. שימוש נוסף בגינוגרם בטיפול משפחתי הוא ברפואת המשפחה. התחקור יכול לשמש ככלי קליני טוב להערכה והבנה בין המחלה למשפחה ) ,