הגיס מחרים שמחות משפחתיות
אחת מאחיותי, באופן שיטתי תמיד ובכל אירוע של המשפחה שלנו, מגיעה לבד או עם הילדים אבל ללא בעלה – כאשר תמיד ישנה איזו סיבה צולעת מדוע הוא לא בא. הדבר כך כבר למעלה מעשר שנים. בשנה האחרונה עשה צעיר אחי ברית מילה בשבת (שמחה גדולה לאחר שנים של טיפולי פוריות) וגיסי לא הופיע לשבת ואחר כך גם לא בא לפדיון הבן. (אני מדגיש את זה כי לגבי השבת, אפשר אולי להגיד שההתראה היתה קצרה, אבל לגבי פדיון הבן, הרי כולם יודעים חודש מראש.) אותו דבר היה גם בעבר כאשר לכל אירוע במשפחה שלנו הוא מוצא תירוץ למה לא לבוא, והדבר מאוד פוגע גם בנו האחים וגם בהורים שלנו שיחיו. לעומת זאת, אני יודע שהם נוסעים לאירועים אחרים (גם שבתות וגם באמצע השבוע), כאשר מדובר במשפחה שלו או בחברים.
ניסינו לדבר עם אחותי והיא מסרבת בכל תוקף לנסות לחייב אותו לבוא. היא חוששת מפיצוץ שיכול להביא לגירושין.
כעת אנו נמצאים במצב לא נעים. בעוד כחודשיים יש לבנם הבכור בר מצווה והם רוצים לעשות אירוע גדול בשבת וכן באמצע השבוע. אני רוצה לומר להם שאנחנו לא מעוניינים לבוא אך הוריי אומרים שאם לא נבוא הם ייפגעו.
איך יוצאים מסיפור כזה ומה עושים? האם לרגשות הפרטיים שלנו אין ערך?
בוודאי שלרגשות הפרטיים שלך, ושל האחים/האחיות האחרים המוחרמים על ידי גיסך, יש ערך. זו לא רק דעתי: זו דעת אחותך! האם שמת לב שלמרות שיש לה כנראה נישואין בעייתיים, ערכם של רגשות המשפחה כה גדול בעיניה שהיא מקפידה לבוא עם ילדיה לכל שמחה, גם כאשר מדובר בשבת שלמה? מי יודע איזה מחיר היא משלמת בבית אחר כך...
עכשיו, הגיעו תורה של אחותך לרוות נחת מבנה ותורכם להשתתף בשמחתה. מה חשוב יותר, להיות איתה ביום חגה, או מימוש החלום "ללמד את הגיס לקח, אחת לתמיד"?
לא ציינת את השערותיך לגבי המניעים של גיסך. האם בשלב כלשהו של ההסטוריה המשפחתית פגע בו מישהו, במתכוון או בשוגג (למשל, בגלל הבדלים בקודים תרבותיים)? אם אינכם יודעים, כדאי לקיים שיחה נוספת עם אחותך, ולנסות, למרות השנים רבות שעברו, לנסות לאחות את הקרע. ייתכן גם שבשמחות עצמן קורה דרך-קבע דבר שאין הוא יכול לסבול. למשל, מוכר לי אדם בעל אוסף בלתי נדלה של בדיחות על טפשותן של נשים. מאחר לא היה מוכן להיענות לבקשות שימנע מהומור זה, ("למה אתם עושים מזה עניין?"), חלק מנשות המשפחה, ובעליהן התומכים, מדיריים רגליהם משמחות להן הוא מוזמן.
אולם, ייתכן גם שגיסך הוא מסוג האנשים ששומרים טינה אלפי שנים, ו/או מתנהגים בצורה שבעיני אחרים היא חסרת-פשר לחלוטין. לפעמים אין לקרובי המשפחה ברירה חוץ מהשלמה עם המצב העגום.
לגבי החלטתך אם לבוא לשמחה או לא, נדמה לי שהשיקול החשוב ביותר צריך להיות העובדה שלדרמה הזאת יש קהל: דור ההמשך.
לרשותך מבחן רב-ברירתי. מותר (ואף רצוי) לבחור ביותר מתשובה אחת.
איזו הדוגמה אתה רוצה לתת לילדיך ולאחייניך?
א. דוגמה כמו זו שנותן גיסך
ב. דוגמה של נקמה/נטירה
ג. דוגמה של בן שמכבד את הוריו, ובא לשמחה של נכדיהם כדי לשמח אותם
ד. דוגמה של "אהבת חינם" לאחות שזקוקה לכך מאד, כי (תהא הסיבה אשר תהא) היא נשואה לאדם קשה, וסביר להניח שאינה "מלקקת דבש" בבית
ה. דוגמה של "אהבת חינם" לאחיין חתן-השמחה, שבודאי אינו אשם בהתנהגות אביו
ו. דוגמה של אדם בוגר שהתנהגותו נקבעת על ידי ערכיו-הוא, ולא על ידי התנהגות פסולה של אחרים.
אני מאחלת לך לעבור את המבחן בהצטיינות, ושתדעו רק שמחות!
גאולה גרוסמן, M.Sc., מטפלת משפחתית מוסמכת ומרצה לפסיכולוגיה במכללת "אורות ישראל" ובמכון להכשרת מורים של ישיבת ההסדר בקרני שומרון
כל הזכויות שמורות לגאולה גרוסמן. אין להשתמש בחומר זה, לשכפלו או להעתיקו, ללא רשות המחברת.