בימים אלה של החופשה הגדולה, מדבר הרב שמחה כהן על התועלת שב"התאווררות" כאמצעי להתחדשות וחיזוק הכושר והיכולת לנהל את הבית בימי שיגרה
המבנה האנושי מתקשה לנהל את החיים באופן קבוע ללא שינויים. הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, אומר בספרו 'לשון לימודים' (ספר שחיבר הרמח"ל לדרשנים), כי אדם אוהב חדשות, לכן הוא מנחה את הדרשנים כי בכל דרשה יש לחדש דברים, ואם אין לו תוכן חדש, טוב שיציג את דבריו במילים שיש בהם מן החידוש. חכמינו מנחים אותנו כי אנחנו צריכים להתייחס לדברי התורה כחדשים, וכפי שנאמר בפרשת 'ואתחנן': "אשר אנוכי מצווך היום", מלמד, אומרים חז"ל, "שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים". זו כנראה גם הסיבה שבישיבות יוצרים את תקופת בין הזמנים, כדי שחודש אלול לא יהיה הסיום המעייף של הקיץ, אלא תחילתה של תקופה של התחדשות לקראת ראש השנה.
מה שנכון לכלל, נכון גם לפרט. התועלת בשגרה, שהיא עושה סדר לאדם, וממסגרת אותו במערכת חיים מסודרת וחיובית: תפילות כסדרן, לימודים כהלכתם, שמשפיעים גם על סדר מחשבתי יציב. אך כדי לשמור על השגרה צריך מפעם לפעם להתחיל אותה מחדש. אם כן, ההפסקה לא נועדה למנוחה מעייפות העבר, אלא בעיקר כדי "לחדש את המצברים", לצבור כח לצורך העתיד, ולחדש את היכולת להתמיד גם להבא בסדר הקבוע.
נושא זה של הפסקת פעילות ו"דימום מנועים" לצורך התחדשות ופעילות במשנה מרץ מקובל כמובן בכל מערכות העבודה והלימודים, והוא נשען על ההנחה שהאדם אינו מכונה, וההפסקה הקצרה יוצרת בו התחדשות שמאפשרת עבודה טובה ויעילה יותר. בהקשר זה יש לומר כי לאחרונה התפרסם מחקר מעניין, שטוען כי יש תועלת רבה יותר בחלוקת כמות ימי החופש השנתיים לשתי חופשות קצרות יותר, במקום שכל מיכסת הימים תנוצל בחופשה אחת.
יש שני סוגים של התאווררות: יש התאווררות יומיומית ושבועית, למשל קפיצה של בני הזוג לבית ההורים, יציאה של אשה להרצאה תורנית, והתאווררות ארוכה יותר, כמו חופשה בחול המועד וכמובן חופשה שמקובלת היום בעונת הקיץ.
באשר להתאווררות הקצרה, היה מן הנכון שהבעל יסייע לאשתו לצאת מעט מהשגרה ולסייע לצאת לפחות פעם בשבוע לכנס נשים או הרצאה תורנית. שבו יש משום פסק זמן מלחץ עבודות הבית וטרדות הילדים, קניית ידע נוסף ביראת שמים וקיום מצוות ומפגש מאוורר עם חברותיה. התנהגות מומלצת זו תשפיע לטובה על התנהלות הבית והרווח המשפחתי יהיה בכך שהאישה תהיה רגועה יותר, לא רק באותו יום, אלא לאורך כל השבוע.
כמו כן, ניתן להניח שההרצאות שהיא שומעת מקדמות אותה בטיפול נכון בילדים, ובהתייחסות מתאימה לכל בני הבית, המשפחה תרוויח עוד יותר.
הסיוע שאמור להיות מוגש על ידי הבעל יכול להיות ראשית, על ידי עצם הדבר שיאמר לה בבירור כי הוא שבע רצון מכך שהיא יוצאת לשמוע הרצאה ובמסגרת כשרה. כך ייטע בה את ההרגשה שהוא עושה זאת ברצון ובלב שלם והיא תוכל אכן לשנות מעט את האווירה ולעשות זאת בראש שקט, מבלי לחשוש כי בכך היא גורמת לבעלה עגמת נפש. הדבר חשוב במיוחד לנשים שהן עקרות בית ונתונות בכל שעות היממה לניהול ענייני המשפחה. כדי להקל על האשה, היה מן הנכון שהבעל יגיע הביתה מעט לפני שהיא יוצאת כדי למנוע ממנה מתח בעת ההרצאה בדאגתה: האם הבעל כבר הגיע הביתה והילדים אכן נמצאים תחת השגחה מתאימה, או שמא איחר. בעל שרוצה מאד לסייע לאשתו, יציע לה כי הוא זה שיתן את האוכל לילדים באותו ערב שבועי, שבו היא שומעת הרצאה. כאן עשויה לנבוע תועלת דו תכליתית כאשר ערב זה שבו האב הוא המטפל בילדים, מסייע לקרובו אליהם, ונותן לו הזדמנות להיות מודע יותר למה שעובר על ילדיו. לילדים המפגש השבועי עם אביהם, מעניק הזדמנות להשיח בפניו את ליבם, דבר שהוא לא תמיד מעשה שבשגרה.
אם הבעל מבחין כי אשתו מבקשת בשובה הביתה, לחלק עימו את מה שחוותה בשיעור, או לספר על רעיון יפה ששמעה בהרצאה, הרי יהיה זה חכם מאד, על אף שהוא טרוד, למצוא פנאי כדי להקשיב לה בתשומת לב, תוך שהוא מגלה עניין רב בסיפוריה. לעומת זאת, אשה שמבחינה שבעלה אינו שש לטפל בילדים, היה מן הנכון שלפחות בפעמים הראשונות בהם היא יוצאת לשיעור, ובעיקר אם זה על חשבון לימוד התורה שלו, היא תארגן את הילדים. הוא בבואו הביתה, ימצא כי הילדים כבר במיטות והם כמובן אחרי ארוחת ערב, כאשר הוא יכול להתפנות להמשך הלימוד. הבעל מצידו נכון שיחזק את אשתו במאמציה, ויאמר כי יפה מצידה שהתחשבה בו והשקיעה מאמצים רבים, כדי להקל עליו לשמור על הילדים. כאשר עצם הדבר שהאשה מגלה כי בעלה שם לב למאמץ, מביא לה קורת רוח ומוסיף לבנין הקשר המשפחתי.
רצוי מאד שגם בשובה הביתה, יקבל אותה הבעל בהארת פנים, ויחזק על ידי כך את התחושה שהוא אכן עושה זאת ברצון, ובכך גם יחתום את הערב שסייע לה להתאוורר, באווירה נעימה, שאכן תיתן לה את הכח להמשיך ולעסוק במלאכות האחראיות המוטלות עליה במסגרת ניהול הבית. יש לומר כי בכך יש גם מן החסד. נשים רבות בשובן הביתה עשויות לאבד את ההנאה והתועלת שקיבלו בהרצאה שכן על פי טבען הן נוטות לייסר את עצמן האם נהגו כשורה בכך שהשאירו את הבעל עם הילדים, בעיקר אם זה על חשבון לימוד התורה שלו. כתוצאה מכך נוצר לא אחת מצב מביך, כאשר האשה דווקא בגלל ההתלבטות שיוצרת אצלה מתח פנימי, שבה הביתה מעט זעופה, ואז באופן בלתי נצפה, היא מתחילה לדבר בכעס שהוא תוצאה של התחושה הפנימית שלה, שמקורה בעניין חיובי של מסירות ואחריות. אך הבעל שאינו יודע מה עובר בליבה, ואינו משער שהיא זעופה דווקא בשל נקיפות מצפון על שהכבידה עליו, מרגיש אכזבה ואומר לעצמו בשל מה עלי להשאר עם הילדים אם זה בכלל לא תורם.
לעומת זאת, אם מיד בבואה הביתה, תראה כי בעלה מקבל אותה בשמחה, זה ירפה את המתח שעבר עליה, ויחזק בה את ההרגשה כי עשתה דבר חיובי, שבעלה שמח והוא גם תורם לבית.
בהקשר זה צריך לומר כי במקביל היה כדאי ומועיל שהאשה מאד תודה לבעלה על נכונותו לעשות זאת,
בהקשר זה יש לאבחן שתי אפשרויות שאנחנו מגלים בצורת השיבה של האשה מהשיעור שבו היא משתתפת: אחת, כאשר היא חוזרת הביתה, פונה לבעלה ואומרת לו: מה איתך? תראה איך הבית נראה. השקעתי כל כך הרבה בסידור הדירה. אי אפשר להשאיר אותך פעם אחת לבד בבית עם הילדים? זאת ההתייחסות שלך אלי?
ואז אומר הבעל בליבו (אם לא בפיו..): מכאן והלאה אני תולש את כל המודעות שמדווחות על שיעורי נשים... אני שיניתי את כל הסדרים שלי, בטלתי חברותא והכול כדי שתוכל לצאת מהבית, ,שיהיה לה טוב, ויתווסף שלום בית במעוננו וזו התוצאה... והסיומת שעוברת את במחשבתו: מחר בבוקר אני ניגש לרבנים, ומבקש שיפסיקו את התופעה המרגיזה הזאת, של שיעורים לנשים... זה הורס את שלום הבית בכל הבתים היהודיים הכשרים...
האפשרות המועדפת יותר, היא שהאשה תשוב הביתה במאור פנים נראה לעין, ובפיה מילות תודה על ההתחשבות: אני מתארת לעצמי שהיה לך מאד קשה. אולי כדאי שאכין לך כוס קפה... ואגב היא יכולה לדווח על ההנאה הרבה, הרוחנית והחברתית שעברה עליה, והכל כמובן בזכותו. במקרה כזה יאמר הבעל בליבו, אולי באמת כדאי לחפש במודעות אם מתקיימת השבוע הרצאה נוספת... מחר בבוקר אני הולך לרבנים לבקש שיעודדו את השיעורים התורניים לנשים, זה פשוט מחזק את השלום, ובונה את הבית היהודי...
בהקשר זה אני יכול לתת סיפור שהייתי מעורב בו. הרצאה שבה השתתפתי כמרצה שלישי, התארכה, ובסיומה הצגתי למשתתפות את שתי אפשרויות השיבה הביתה, וכמובן המלצתי בפניהן בעדינות על הדרך השניה. למחרת בבוקר השאיר לי יהודי הודעה בתא הקולי בזו הלשון: "הרב, אולי אתה מוכן לבוא אלינו עוד פעם... קרה לנו נס... אשתי שבה הביתה בשמחה רבה, והציעה שתעשה לי קפה... לא נחה דעתו והוא סיים בהכרזה: סוף סוף היא גילתה שיש לה בעל"... האיש הוסיף ואמר: "מחר אני ניגש לארגון ומבקש שיביאו מרצה פעמיים בשבוע"...
יחד עם זאת, מן הראוי שכדי שלא להכביד על הבית, שהאשה לא תאחר לשוב הביתה, בוודאי לא בשעות מאוחרות מדי.
כאשר אנחנו מדברים על התאווררות, היה מן הנכון שגם האשה לא תתנגד כאשר בעלה מבקש לצאת לשיעור שהוא מעבר לשגרה ולתכנון סדר היום המשפחתי הרגיל, או לקפוץ לכמה שעות להוריו או למישהו אחר מבני משפחתו. כדאי שהיא תקבל זאת בשמחה וברצון, וגם היא תיטע בו הרגשה שהיא מקבלת זאת.