כבר בששת ימי בראשית ציוה הקב"ה לבני אדם "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה". המתכונת לקיום הציווי ניתן גם בבראשית (פ"ב פסוק כ"ד) "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". פירש רש"י: הולד נוצר ע"י שניהם ושם נעשה בשרם אחד".
הציווי לפרות ולרבות ניתן לכלל האנושות ולאו דווקא לעם ישראל אך לעם ישראל ישנו ערך מוסף על ידי נישואין המושתתים על טהרת המשפחה המקדשת ומטהרת, ומצרפת את הקב"ה כשותף שלישי ובלתי אמצעי לחיי המשפחה.
הציווי "על כן יעזוב איש את אביו ואמו" כולל בתוכו שני ציוויים: האחד עזיבת התא המשפחתי: :על כן יעזב איש את אביו ואת אמו והשני "ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ביצירת הוולד מתגבשת המשפחה ההופכת לחטיבה אחת.
הנישואין בין איש ואישה הם המסוגלים להעניק את השלוה והכוח להם זקוקים בני אדם בכדי להיות מאושרים. בורא עולם המכיר ויודע את טבעם ותכונותיהן של בריותיו העניק להם את הכלי העונה לצרכיהם והוא הקמת משפחה על ידי נישואין והולדת ולדות וכך הוא יישובו של עולם ותיקונם של בני אדם.
הדברים נתפרשו בדברי רבותינו הראשונים. הטור פתח את הלכותיו בחלק אבן העזר (סימן א') בחיוב להינשא: הקב"ה שהוא חפץ בטוב בריותיו שידע שאין טוב להיות לבדו, ועל כן עשה לו עזר כנגדו ... לכך חייב כל אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות שכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים"
הבית חדש מסביר את פשר דבריו של הטור ואת עניינם דווקא בפתיחה לספר הלכתי: שנמצאים מקצת בני אדם, ומעלים בדעתם המשובשת, כיון שלטובתי עשה לי את העזר... הנה אין אני חפץ בטובה זו ואי אפשי בה, כי לדעתו יותר טובה היא לו כשישב בלא אישה וממציא לו עזר ברֵעַ ואח אשר נפשו קשורה בנפשו, ועל כן להוציא טעות זו מלב אמר הטור ... שידע שאין טוב ... הוא יתברך היודע מה שהוא העזר, לא כמחשבת ליבו של אדם הטועה בדעתו להמציא לו עזר לרצונו.
מסביר הב"ח: הנישואין אינם מכשיר לביטול הבדידות או אפשרות לקיום מצוות פריה ורביה. זו יצירה שמימית של הקב"ה היודע שרק באמצעות "ודבק באשתו", רק דרך נישואין יהיה לו טוב וישיג מנוחת הנפש. והשקפה זו משליכה על כל מוסד הנישואין והכלול בו, ולכן פתח הטור בהקדמה זו כמפתח בסיסי להבנת "אבן העזר" והמסתעף מהלכותיו.
ההתקשרות בין איש לאשתו משותפת לכלל האנושות ופרוק התא המשפחתי מהוה שורש פורה לרבים מתחלואיה של החברה המודרנית.
אמנם לאומה היהודית ישנו ערך מוסף במוסד הנישואין אשר מהוה שיא ההגשמה האישית על ידי השתלמות במוסר ובמידות ובהשלמת קומתו הרוחנית של האדם על פי דרך ה', תוך אפשרות להעמיד משרתי ה' בלגיון מלכו של עולם.
לא רק מטרות הנישואין של המשפחה היהודית שונות אלא גם ובעיקר הצורה בהן מיוסדת המשפחה. לא רק זוגיות וקשר טוב מעניקה התורה במצות הנישואין אלא גם אפשרות וזכות לשתף את הקב"ה בכבודו ובעצמו בתוך הבית על ידי קיום טהרת המשפחה. הקדושה והטהרה הן מצות ה' וההקפדה בקיומן מאפשרים לקודשא בריך הוא ושכינתיה לישרות ביננו ולהעניק מימד רוחני עילאי לעולם החומר בו אנו שורים.
לסיכום, מוסד הנישואין אינו אופציה מועדפת או סתם המלצה ל"כיצד אהיה מאושר". הנישואין מחויבי המציאות ומובנים בצורך האיש והאישה לקיומם ובהעדרן משול האדם לבריה חסרה הנעדרת טוב.
הנישואין בעם היהודי מרוממים יותר כאשר משתלם האדם במידות טובות ובעשיית רצון ה', בהעמדת המשכיותו של העם הנבחר. בקיום הבית על פי דרך התורה משתפים בני הזוג את הקב"ה בביתם המהוה מקום למשכן השכינה בתוכם ובאמצעותו בעם ישראל כולו.