"ויפל ה' אלוקים תרדמה על האדם וישן ויקח אחת מצלעותיו...")בראשית ב כא') בתורה זהו הרגע ההיסטורי של ההפרדה. מדוע כתוב "וישן"? מה היה הצורך להרדמה בשעה מיוחדת זו? מסביר רש"י על ן זה! " ויקח וישן - שלא יראה (האדם)חתיכת הבשר שנלקחה ממנו מתבזה עליו". למעשה רש"י גילה לנו שישנו דבר שכנראה חשוב יותר מלהנציח את אותו רגע והוא הפרטיות.
בחיי הנישואין אסור להתמקד במומים של השני, הרי, אין איש מושלם, ואין אישה מושלמת, כולנו חסרים ועלינו להשתפר. אבל בינתיים, אל נבליט את חולשותינו, או את חולשת של בן/בת הזוג. נשתדל לתקן אותם, או לעזור לתקן ולא להפוך אותם לצורמים, שאם לא כן - נתבזה ונתגנה זה על זה והקשר יהפוך למעיק. זאת ועוד, לא לנסות לחפש ולנבור בתוך אישיותו של בן הזוג כי אנו עלולים לגלות דברים שליליים נוספים ושוב נגיע להתבזות. עלינו להדגיש ולפתח בעיננו את יתרונות של בן/בת הזוג ולראות אותם באור חיובי כמה שאפשר בבחינת, - "על כל פשעים תכסה אהבה".
אמנם השאיפה האמיתית היא להגיע למצב של - "והיו לבשר אחד". אבל עם כל זאת צריך קצת – מרחק. אותו מרחק יכול לרענן את הקשר וליצור הזדמנויות של הפתעות נעימות בחיי הזוג.ועוד למדנו מ"וישן" שצריך להשתדל - לא לתפוש את בן הזוג "על - חם" כשאחד הצדדים נמצא לפעמים במצבים שאינו מעוניין שהשני יראה אותו בכך - אל לנו להפתיע אותו ולביישו.
הזוהר הקדוש הדגיש נקודה זאת בהשוואה נפלאה על משה רבנו ע"ה והשכינה הקדושה. שואל הזהר על הפסוק - "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ') - מפני מה לא יכול משה לבוא אל אהל מועד? מפני, "כי שכן עליו הענן". כביכול השכינה הקדושה הייתה בתוך האהל מתקשטת לכבוד עם ישראל, ולא יפה שמשה יכנס לאהל בשעה שהשכינה מתקשטת, כמו שלא יפה שהבעל יכנס לחדר בשעה שאשתו מתקשטת שם בשבילו. הרי שגורם ההפתעה בין בני הזוג כל כך חשוב, והחידוש והגיוון הוא יסוד בקשר של בינו לבינה.