ההכרעה בבחירת בין הזוג לעיתם מלווה בקשיים בני האדם שונים זה מזה וחז"ל נתנו לכך ביטוי באמרתם : " כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות" (במדבר רבה, כא, ב)
מדובר בשותפות מלאה עם אותו אדם למשך הרבה שנים , כאשר מדובר בשותפות הדוקה המטילה חובות במערכת הנישואין. שותפות זו מחייבת לבוא כל יום הביתה, לחיות יחד תמיד תחת אותה קורת גג, לתאם עם בן הזוג כל עשייה בפרטים הגדולים והקטנים של החיים הפיסיים. לחלוק עמו את החיים הנפשיים, המחשבות והרגשות, להשתתף במה שיש ובמה שאין, ועוד ועוד.
שותפות כוללת זו אינה פשוטה וקלה ומה בעוד שמדובר בשני בני אדם עם רקע שונה, גדלו למשפחה אחרת , בעלי דעות וערכי חשיבה שונים, תכונות שונות , ועל כל אחד מהם עברו מאורעות שאינם זהים וחוויות ייחודיות שהטביעו את חותמם על אישיותו.
החשש שאולי לא נועדו זה לזו וגם אם יש הסכמה שכלית שלמה והבחור/ה יודע/ת שהבחור/ה בעל/ת מידות טובות ושאיפותיהם דומות ויש תקשורת ביניהם הלב ממאן לתת הסכמה גמורה מפני שאין רגש של תשוקה / חיבה.
יתכן שיש רגעים של געגוע/ חיבה אך ברוב הזמנים אין הלב מרגיש כך. וכך הולך הוא ומצפה ליום שבו יוכל להכריע בלב שלם.
לפעמים ההתחלה היא מתנה משמיים אך בעיקרו של דבר "אדם לעמל יולד" ובניין חייו תלוי בעבודתו . ובאופן עקרוני ניתן לבנות בנין נישואין גם ללא חיבה מוקדמת , אך כמובן קשה מאוד, ולכן יש צורך בבדיקת אפשרות של חיבה , או חוסר רתיעה מאחר והמצב הבריא והטבעי הוא שתהיה חיבה מסוימת , ולכן אם אחרי העכרות ממושכת , שום חיבה אינה מופיעה , הדעת נותנת שיש להפסיק את ההיכרות . אבל אם יש חיבת מה , אין לדרוש דווקא "רגש בוער".
על יצחק אבינו נאמר: " ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאישה ויאהבה"
(בראשית כד, סז) בין יצחק ורבקה אין ניגודים כלל, גם אחרי שהסבה רבקה את הברכה ליעקב , אין אנו מוצאים בפי יצחק מילה או רמז של הסתייגות כלפיה, אלא אדרבה הכל באהבה ובשלמות . דווקא עליו נאמר: "והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו" שיא החיבה בנישואין מתגלה דווקא כאן , וכל זה מתוך עבודה. יצחק הוא עמוד העבודה . ומעשה אבות סימן לבנים.
בחירת מועמד לנישואין מצריכה הכרת תכונות היסוד של בן הזוג הן החיוביות והן השליליות פזרן או קמצן, עניו או גאותן, רגוע או כעסן, איש אמת או בעל נטיה לשקר, בעל דעות אישיות מוצקות או נגרר אחר דעות חבריו, פתוח לדעות אחרות או מצומצם בהשקפת עולמו וכדומה.
היכרות זו , ובעיקר הכרת התכונות השליליות , נתנה לבני הזוג את תחושת הביטחון שהם רואים את המועמד לנישואין בצורה אובייקטיבית התכונות השליליות נראות פחות משמעותיות לפני הנישואין מאשר לאחריהן. כאשר אדם רוצה משהו בכל מאודו התכונות החיוביות שבו מתעצמות והתכונות השליליות מתגמדות .הסיבה שבן הזוג נראה אחרת לאחר הנישואין, אינה משום שהתנהגותו השתנתה , אלא משום שאחרי הנישואין ההסתכלות על בן הזוג שונה מאשר קודם לכן.
גם כאשר מכירים ורואים את חסרונותיו של המועמד לנישואין , קיים ביטחון כל שהוא שיצליחו לשנותו לאחר הנישואין , אף על פי שלפני הנישואין לא בדקו את האפשרות אם הבן זוג פתוח לשינוי. לאחר הנישואין שקיימת התחושה שבן זוגי שייך לי ואני רשאי לשנותו, אז מתגלים הקשיים, מאחר של אדם רוצה שיקבלו אותו כפי שהוא.
בלא לחוש בכך במודע, אדם מתקשר לבן זוג הממלא את הצרכים שלו. לכן, אדם שהגיע לנישואיו עבר ללא ספק שלב שבו בן הזוג שעמו הוא נפגש מילא צורך כל שהוא שהיה מאוד חשוב לו . בכך טמון הכישלון בבחירת ן הזוג , משום שהצרכים משתנים , ואין אדם הנשאר עם אותם הצרכים לאורך זמן. דברים שהיו נראים לו חשובים בזמן ההיכרות נראים כלא חשובים לחלוטין לאחר הנישואין וכן ההיפך.
מהאמור לעיל יש להסיק שההחלטה על שותף לנישואין הינה הימור מוחלט ואין בידי בני אנוש כלי מדידה אמיתיים לבחירת בן הזוג משום שאי אפשר ליצור מערכת קדם נישואין מבלי לדעת מה יקרה לאחר מכן לא במספר השנים שכוללים הנישואין, ולא ביצירת התנאים לבדיקת התנהגות במשפחה שהתרחבה , על היבטיה הכובלים ועל הקשיים הכלכליים ואחרים העלולים להתפתח במהלך שנות הנישואים. בדרך כלל מי שיקבע את הצלחת הנישואין אינו עם מי נתחתן , אלא אם נדע לנהל נכון את מערכת הנישואין שלנו.