מתלונה לבקשה

מאת: נעמי וולפסון, יועצת זוגית, מחברת הספרים "כמשוש חתן על כלה" , "ודבק באשתו"
052-5665653, www.panimbefanim.com.

"הכל עלי, כאילו זה רק הילדים שלי. בעלי פשוט לא בסדר....".
"בעלי מאשים אותי בכל מיני דברים, שכלל לא מוצדקים, אני עושה כל מה שאני יכולה, אני כל כך משתדלת".
"לאשתי יש כל הזמן טענות, כל מה שלא אעשה תמיד יתפרש בצורה שלילית.."

הזוג הזה נמצא, כמו זוגות רבים אחרים, בעמדה של תלונות והאשמות הדדיות.
אין צורך להכביר במילים עד כמה מצב זה מעכיר את האווירה בבית, ועד כמה הטרוניות ההדדיות יוצרות מרירות וניכור בין בני הזוג.
עצור לרגע ונתבונן איזו הרגשה מתעוררת בנו כשמישהו מאשים אותנו, ואיזו תגובה היא מולידה בתוכנו:

אדם מואשם חש מאוים והביטחון העצמי שלו מתערער. ההאשמה גורמת לו לחוש בלתי רצוי ודחוי. במנגנון החשיבתי של האדם ישנה נטייה טבעית שלא להבחין בין הנקודה הספציפית עליה הוא הואשם לבין אישיותו הכוללת. עבורו, כל אישיותו עומדת במבחן ואוטומטית עולה הסכנה  שהקרקע תישמט מתחת לרגליו. כי בטבעו ובמהותו, בכל אדם קיים הצורך להרגיש שייכות ואהבה. לכן, כשאדם מואשם, התגובה המיידית היא להגן על עצמו. על מנת להגן על עצמו הוא מגיב באופן אינסטינקטיבי באחת משתי אפשרויות – מתגונן ומתנצל, או מאשים בחזרה. ברם, אף אחת משתי דרכים אלה, אינה מביאה לשינוי התנהגות מצד המואשם. על אף שתלונה והאשמה הן סגנון אופייני לרוב בני האדם, הן אינן מועילות כלל, אדרבה, הן רק גורמות להתחפרות יתר של כל אחד בעמדה שלו ולהגברת הריחוק, התסכול וההתמרמרות. על אף שדברים אלו ידועים לכל, אנו מוצאים שאותו דפוס התנהגות חוזר על עצמו שוב ושוב.

הדרך הפשוטה לשינוי דפוס זה היא להפוך את התלונה לבקשה. לעבור מעמדת מתלונן לעמדת מבקש. במקום "למה אתה אף פעם לא שוטף את הכלים" אפשר לבקש: "אתה מוכן לשטוף את הכלים?"  עצה פשוטה שאין בה חידוש, ובכל זאת רבים הם הזוגות הנמנעים מלאמץ אותה.
יש להבין מה הקושי העומד מאחורי התנהגות זו. מה בתוכנו חוסם את היישום של דבר המובן לגמרי בהיגיון שלו. אם נבין מה מקשה עלינו להיות מן "המבקשים" במקום מן "המתלוננים", ומה העבודה הפנימית הנדרשת מאתנו בנקודה ספציפית זו, יקל עלינו לעשות את השינוי הנדרש. ובכן, המתלונן מפנה אצבע מאשימה על הזולת ובכך מבטא את עליונותו – "אני בסדר, אתה לא בסדר". זה מכווץ, זה מרחיק, זה משפיל. זה לא מביא שום דבר מועיל ובוודאי לא את ההתנהגות הרצויה.

העמדה של המבקש, שונה לחלוטין. המבקש, במקום לזרוק את האחריות על בן הזוג, לוקח על עצמו את האחריות, הופך את עצמו לנוקט פעולה מעשית להשגת הדבר המבוקש. פעולת המבקש היא פעולה פנימית של שינוי עמדה. המבקש בעצם אומר "אני לא כל יכול, אני צריך אותך, אני צריכה אותך". כמה נשים מוכנות לרדת מהעמדה של "סופרוומן" ולומר לבעליהן: "בעלי היקר, אני זקוקה לך, אני תלויה בך. אני מזמינה אותך להיות שותף, נתחלק במטלות, נראה מה מתאים לך ומה מתאים לי..."? וכמה בעלים מוכנים להביע את מבוקשם בפני נשותיהם? זאת פעולה של ענווה, היא כל כך פנימית, תנועה דקה של הנפש המוותרת על האגו, השמה את הכבוד בצד, תנועה שנותנת מקום לנפש של בן הזוג. היא עושה בדיוק את הפעולה ההפכית מפעולת המתלונן. הזכרנו שהמתלונן גורם לריחוק וכנגדו, המבקש יוצר קירבה ושייכות. המבקש המביע את רצונו לשיתוף, יוצר את הקרבה ומביע את רצונו לקשר. הבעת הצורך בבן הזוג איננה חולשה אלא מאפשרת ויוצרת את האהבה וההרמוניה בין בני הזוג.