תחילת השנה כבר כמעט מאחורינו. ימים שלמים של הכנה, הזדככות ותפילות בתקווה שיובילו לשנה טובה, טובה מקודמותיה. אף אחד מאיתנו אינו יודע לאן יובילו התפילות, התחינות, הבקשות. אף אחד לא יודע אחריתה של שנה. אך בוודאות יודע כל יהודי, ואפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, שאת ההשתדלות עליו לעשות. יש שיצאו מגדרם בבקשת הסליחות ובתפילותיהם, עד כמעט כלות הנפש יפילו תחינה ובקשה עבורם ועבור כל ישראל, ויש שהשתדלותם תהיה בדריכה בשערי בית הכנסת לשמוע קול שופר כי כך חונכו וכך גודלו ואין הם יודעים את גודל המעמד ומשמעותו, מבחינתם זו היציאה מהגדר, זו השתדלותם. הקב"ה ברחמיו שומע ואוסף את התפילות מכל אחד באשר הוא וברחמיו מיטיב עם כל ברואיו.
עיקרון זה, של השתדלות ונתינה עם המון תקווה וציפייה אך ללא ידיעת אחריתה, יכול להיות אחד מהחשובים ביותר בקשר הזוגי והמשפחתי. פעמים רבות אנו נמנעים מלהעניק לזולתנו בתואנה שאולי זה לא יתקבל כמו שצריך, ואולי יזלזלו, ואולי זה ייתפס או יראה כנתינה אנוכית שלמעשה אינה כזו ובכלל זה משהו כל כך קטן... אך כשם שכל תפילה, כל מעשה טוב, כל השתדלות מותירה רושם בשמיים כך גם כל עשייה חיובית ננצרת בלב מקבלה אף אם אינו מראה או מוקיר תודה. עוד נתינה ועוד עשייה מבלי לדעת כיצד תשפיע ולהיכן תוביל, רק מתוך הרצון להעניק ולגרום לטוב, תחולל את שלה ובסופו של דבר, תתקבל כחיובית וממילא תגרור רצון להיטיב חזרה וכך נוצרת בבית אוירה של הענקה, של תודה ושל עשייה משותפת אחד למען זולתו. במהדורה זו של העלון בחרנו מאמרים שהמשותף לרובם הוא התחלה חדשה. כל הנכתב בוודאי תקף לכל רגע ושנייה אך אין כמו תחילתה של שנה להחליט כי הפעם צועדים ביחד – ובדרך שונה, טובה מקודמתה.
שנה טובה!!