יופי ואסטטיות הם ערכים חיוביים לאנושות, המקבלים משנה תוקף ודגש מיוחד בגיל ההתבגרות. להתעסקות במראה החיצוני קשר הדוק לשינויים החלים בגדילה ובהתפתחות הפיזית של המתבגר. המתבגר צמא למשוב מהסביבה ל"איך אני נראה?" כדי לספק לעצמו תחושה רגשית מרוממת וחיזוקים חיוביים חברתיים ואישיים. כבר התורה מספרת לנו, כי יוסף הצדיק, בהיותו בן שבע עשרה שנה היה מסלסל בשערו. אין כוונת התורה הקדושה לגנות את יוסף ח"ו, אלא להודיענו כי הדבר קיים בגיל הנעורים, עלינו להיערך לכך, ולראות איך הדבר מקבל התייחסות המכוונת להשקפה נכונה.
כשאין הצלחה בחינוך לערכים, הנושא של יופי יכול להיתפס כערך עליון בלי מתחרים בעיני המתבגר. כשהורה מנסה להתקומם כנגד חשיבה זו, הוא נכשל כישלון חרוץ, בלי יכולת להציב סולם ערכים שונה, בדרך משכנעת או מושכת עבור המתבגר. בנוסף, ההורה, פעמים רבות, וללא יודעין, אכן מאשר את הנחת היסוד של המתבגר שכמעט אין משהו כה חשוב כגון מראה חיצוני. זה נעשה בהתנהגותו, בלבושו, בבילוי שהוא כמבוגר בוחר, והתעסקותו עם הנושא ביום יום תוך תרבות שמכתיבה רף גבוה עבור ערכי יופי חיצוני.
הדרך להתמודד עם הגזמה זו בתודעה המוסרית, כרוך במציאת מקום מתאים לעניין היופי, ולתת לו ערך לגיטימי. שלילת ערך זה לחלוטין תוביל לניתוק ולא תהווה מניע משכנע לשנות תפיסה, שכן המתבגרים נדבקים לדמויות שתופסים מקום מרכזי ציבורי בהחצנת יופיים. עם תום תקופת ההילה שלהם האהדה והזדהות עוברת לדמות מחליפה; כך המתבגר תקוע בראייה ממוקדת ונחסם לראיה מורחבת של התפקחות שמלמדת שבחיים כרוכים שינויים ביופי החיצוני ומעבר לערך נצחי יותר של יופי פנימי, כמו מידות טובות והתחשבות בזולת.
דגש יתר על יופי חיצוני פוגע גם בבניית חברות. היופי הוא הרבה פעמים "שער" למסלול של פופולאריות. מתבגרים עם יופי חיצוני לא מפותח סובלים מיחס מפלה של החברה ועוברים תקופה קשה של השלמה עם מציאות אכזרית ופוגעת. הם צריכים לעבוד קשה יותר כדי למצוא את מקומם במרכז העניינים. פיתוח מיומנויות במישור מסוים של למידה או כישרון בתחום מסוים מהווה משקל נגד לקשיים שנוצרים בשני מרכיבי הדימוי עצמי - המשוב מהסביבה והתחושה הפנימית של המתבגר עם עצמו.
כמו בכל עניין חינוכי, גם בתחום זה, החינוך מתחיל עוד הרבה קודם. ונעוץ ביסודו בראשית כל בדוגמא האישית של ההורים והסביבה הקרובה. חז"ל מדווחים לנו על גדולי ישראל ומנהיגים רבים שהיו "יפים". אחד מחמישה התנאים החיצוניים של הכהן הגדול, הם שיהיה גדול בנוי יותר משאר אחיו. ספר "החינוך" מבאר, כי כיון שטבעו של אדם להמשך אחר הנאה, לכן אם מנהיג יהיה נאה, הכל ישמעו לו יותר. מטעם זה ציותה התורה הכהנים על שבט משרתי ה' שיהיו לבושים בגדים נאים, "ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת", כדי שיהיו רצויים על הכל.
אמנם יש לכוון את המתבגר לדעת שזהו אינו ערך בפני עצמו, אלא ערך מסייע בלבד שאינו שונה מכישורים אחרים כגון כושר דיבור, כושר חברות, כח, ראיה טובה או שכל וזכרון.
הנה, גם למבוגרים יש הרבה דברים בחיי היומיום שמכוונים אותם להדגיש את היופי. כשאדם מסתכל על הסביבה, על הטבע מתחשק לו להצהיר "מה נאה אילן זה". והמשנה מורה לנו שאדם ימנע להיסחף להצהרה זו כשהוא עסוק בלימוד: יש לנו לשים את הנושא של אסתטיות בפרספקטיבה יחסית ולא דומיננטית סוחפת. אנו מהדרים במצוות תוך כדי זה שאנחנו מעדנים אותם בהוד והדר וציות לתכתיב של "זה קלי ואנוהו" .
ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות מעודד אותנו לפקוח עיניים, להסתכל מסביב על עולמו של הקב"ה שהעניק לבני אדם הזדמנויות ליהנות משיגרת הטבע המקרינה יופי ותענוג לחושפיהם תוך קונטקסט של קדושה ואמונה . שכן יופי פנימי עדיף על החיצוני. ואת הפנימי יכול כל אחד לפתח.