מאת: גב' רבקה שמואלי
מזלו של חודש שבט הוא דלי על שם הכתוב (במדבר כ"ד) "יזל מים מדליו וזרעו במים רבים"
הדלי המשמש בחודש זה ככלי לשאיבת רוב גשמי השנה, מסמל כלי קיבול המוכן לקבל כל מה שישפכו לתוכו ללא אומר ודברים וללא סירוב או דחייה.
עוד נתבונן כי ביום ט"ו בשבט עולים על שולחנו של אדם ממגוון הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל פירות מפירות שונים מגֻוונים בצבעם, שונים בצורתם בגודלם ובטעמם ואף בסדר קדימותם לברכה אותה נברך עליהם.
מתוך מבט אל השונוּת שבפרי הצומח ומההתייחסות ההלכתית המתאימה לו ניתן יהיה להביט אל השונוּת והמורכבות שלנו כבני אדם שהרי כשם ש"פרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" והפָּנים השונות מאדם אחד למשנהו יעידו גם על פְּנים שונה שהרי כל אדם הוא מיוחד בפני עצמו כפי שכותב הרב וולבה ב"עלי שור": "וידע זאת כל אדם אני עם כוחותי פרצוף פָנָי וסגולות נפשי – יחידי בעולם... בדורות שעברו לא היה כמוני ועד סוף כל הדורות לא יהיה כמוני ואם כך, בוודאי הקב"ה שלחני לעולם בשליחות מיוחדת ששום אחר לא יכול למלאותה"
עצם המוכנוּת של אדם להיות בבחינת מקבל כסימנו של החודש – הדלי, מהוָה נקודת פתיחה להתקדמות וצמיחה. מה שאין כן אדם האוחז בחוזקה במקומו בדרך נוקשה ומקובעת לא בהכרח יתקדם, הוא ימצא עצמו מוציא הרבה מכוחותיו להלחם על מקומו ומתוך כך פחות ופחות יתפנה אל הזולת שחי עמו.
ניקח לדוגמא אמירה של אם למספר ילדים הטוענת כי עם כל ילדיה מערכת היחסים שלה פחות או יותר תקינה ומספקת למעֵט הילד הקשה שלה, כך היא טוענת "הוא שונה מכולם ועימו לאורך כל הדרך היא במאבק ובמלחמת עולם" או אמירה בין בני זוג כמו "אני מנסה ומנסה לשנות את בן הזוג אך ללא הצלחה"
המגמה "להלחם" "להיאבק" ולרצות לשנות את הקיים במציאות של הזולת תביא לתוצאות מתישות ביותר עם איבוד אנרגיה במקום הפחות נבון ונכון. לעומת זאת הגישה הנבונה הראשונית נעוצה ביכולת המכתב שאנו כבני אדם מוכנים ומסוגלים לפנות בתוך עצמינו למען הזולת. העניין לכאורה מרתיע מכיוון שעשויה לעלות המחשבה כי אם אנהג כך אתחייב לשנות את עצמי ובהכרח לנהוג כפי שהזולת יוביל אך לא היא. המציאות תוכיח כי הגישה המקבלת את מקומו של הזולת מתוך כבוד, הערכה והבנה כי זה שממולי הוא אדם שונה ממני עם רגשות נטיות ושאיפות בפני עצמן. אדם בר דעת ישכיל כי בעולם המשפחתי אדרבא הגישה הנ"ל ממעיטה ומקטינה מאבק כֹח ובמקום להרחיק היא מקרבת. מסתבר כי הכֹח הרב הנדרש בנכונות האמיתי לפנות עצמי ולהיות קשוב לשונה ולקשה שווה לאין ערוך שהרי בדיוק בנקודת מפגש זו תבוא לידי ביטוי צמיחתו של האדם, משום שדוקא בין כתלי המשפחה נראה לעיתים כי מתגבר באדם הרצון לשנות את הזולת והרבה פעמים נעשה הענין בדרך קשה של כוחניות מאבק וביקורת, אולם ניתן הדבר ואדם אחד אמנם יכול לשנות את העולם לאדם אחר, ולעשות אותו מואר יותר, שמח יותר ומעוּדד ולהזרים בו אנרגיה חיובית שעשויה להביאו גם כן להתקדמות וצמיחה, תהליך של שינוי מבורך זה עשוי לחול דוקא בגישה של הבנה סובלנות וסבלנות הגישה המקבלת והנכונות אליה תצמיח ישועות ולעיתים די יהיה אם תתבטא הבנת מקומו של הזולת מבלי הסכמה שהרי להבין אין בהכרח גם להסכים. ישכיל האדם להביא אושר ופריחה לביתו שהרי דברים הנעשים בצורה הנ"ל מביאים לאוירה נעימה יותר בין כתלי המשפחה ואוירה נינוחה ושמחה היא בוודאי קרקע טובה לצמיחה ועשויה להוות מנוף בטוח וחזק יותר להתקדמות.