משל לאדם שהיה הולך במדבר, והיה רעב ועייף וצמא, ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו. וכשביקש לילך, אמר: אילן אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין! - שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה! - שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך! אלא יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך.
אף אתה, במה אברכך? אם בתורה - הרי תורה. אם בעושר - הרי עושר. אם בבנים - הרי בנים. אלא יהי רצון שיהו צאצאי מעיך כמותך...
(תענית ה ע"ב).
המשל הנפלא הזה, נאמר ע"י ר' יצחק כאשר רצה לברך את רב נחמן שזכה ללמוד ממנו תורה. אם נביט במשל נראה דבר מעניין: אותו אילן - מבורך בכל טוב, צילו נאה, אמת המים עוברת תחתיו ואף פירותיו מתוקים. ועם זאת, אין ביטחון שהנטיעות שיצאו מאותו אילן ידמו לו. כי כלל בטבע הוא שגם אם זורעים מספר זרעים מפרי אחד, הצמחים שיצמחו לא יהיו העתקים מדויקים של הפרי. וכמו בעולם הטבע כן הוא בעולם הרוח; כאשר האדם מחנך את ילדיו, הוא יודע איך להתחיל, הוא אף יודע אלו מסרים ואלו ערכים הוא רוצה להעניק להם. אך אין בטחון בתוצאות, ולכן צריך הרבה סייעתא דשמיא וברכה מרובה כדי להצליח. גם רב נחמן, שיש לו את כל הנתונים הבסיסיים להצלחה: תורה, עושר ובנים, זקוק הוא לברכה זו.
אכן אין ערובה להצלחת החינוך אך בעצם העשייה וההשתדלות מחויב כל אחד מאיתנו. עצם הנטיעה מבטאת יותר מכל את הנכונות של האדם לעשות למען העתיד, למען הזולת שכן כאשר האדם עוסק בנטיעות, הוא אינו דואג לעכשיו, אלא מבטו לעתיד, לדורות הבאים.
כל עשייה חיובית שאנו עושים עם עצמנו, בבתינו, עם בני זוגנו וילדינו היא בבחינת נטיעות. כל מילה טובה, הבעת כבוד, הערכה וחיבה, יש שנראה את תוצאותיה מיידית ויש שרק בעוד שנים. אך עם רצון טוב, עשייה מבורכת וכמובן – לימוד שהוא המביא לידיעה, או אז ברכתו של ר' יצחק: שיהו צאצאי מעיך כמותך מתממשת.