בספר בראשית בתיאור בריאת האדם נאמר "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא שמם אדם". שואל על פסוק זה המהר"ל: מדוע קרא שמם אדם? ועונה – כי מן האדמה נוצרו. המהר"ל מקשה על תשובתו ושואל – הלא גם הבהמה נבראה מן האדמה, מדוע דווקא זכר ונקבה נקראו אדם? ועונה על כך תשובה נפלאה: האדם נקרא אדם מפני שהוא קיבל את התכונה של האדמה שהיא יכולת ההצמחה. כשם שתכונת האדמה להצמיח כך מסוגל האדם להצמיח. הבהמה נשארת כפי שהיא בחייה ובמותה – עגל נולד ומת כעגל ופרה כפרה אך האדם לעומת זאת ניחן ביכולת לגדול, לצמוח ולהצמיח, להתעלות, לשנות ולהשתנות. היכולת האדירה הזו באה לידי ביטוי רק כאשר זכר ונקבה באים בברית הנישואין עד כי רק יחדיו נקראים הם אדם. רק במערכת הנישואין כל אחד מבני הזוג מגיע לשלמות המעניקה את יכולת ההצמחה, רק יחדיו – כזוג מהווים הם קרקע פוריה ואדמה דשנה להצמחה, לגדילה ולפריחה. טבעה של האדמה הוא שמצמיחה מה שטמנו בה – אדמה שנזרעה בגרעיני פרי תצמיח פרי, כן אדמה שנזרעה בזרעי פרחים תצמיח פרחים ואדמה שאינה מדושנת, מושקית ומושקעת תצמיח, כמובן, קוצים, דרדרים ועשבי בר שוטים. על כל אחד מבני הזוג להכשיר את אדמתו שלו – לפני ותוך כדי הנישואין. כל אחד ידאג לעבודה על מידותיו, יראת השמיים שבו, הנכונות להעניק ולקבל מהאחר, כל אלו יכשירו את הקרקע האישית של כל אחד על מנת להיות ראויים יחדיו להיקרא אדם ויחד, כאדמה פורייה ודשנה לצמוח ולהצמיח דורות ישרים מבורכים.