כל הורה מעוניין שילדו יגדל להיות בוגר המסוגל לחלוק עם הזולת את חוויותיו והחלטותיו, ליטול עצה מן החכם ולהושיט יד לעזרה בכל תחום ועניין. אך אלו אינם דברים שמתחוללים בהינף מטה קסם והחינוך לכך מתחיל בילדות ומתעצב על פי יחסנו שלנו לילדנו. הורים שיהיו משתפים, מתייעצים ונותני ומבקשי עזרה, יגדלו ילדים לבוגרים כאלו בדיוק. על שלושת היסודות בחינוך במאמר הבא.
שיתוף: שיתוף משמעותו לחלוק עם השני בהחלטות, ברגשות ובחוויות. על השיתוף להיעשות לשם שיתוף ולא למטרה כל שהיא אחרת כגון סחיטה לקבלת עזרה או להפעלת השני ולדרישה להתנהגות מסויימת. אם המשתפת את ילדיה בצער שהם גורמים לה כשאינם לומדים בתקווה שיתחילו ללמוד זהו לא שיתוף רצוי, שכן היא מנסה בדרך עקיפה לדרוש מהם שיתחילו ללמוד על ידי הפעלת סחטנות. זהו שיתוף הגורם לריחוק ולא לקירבה. שיתוף רצוי נותן לאדם השני תחושה של הערכה, כבוד והדדיות ומשפר יחסים. כאשר ילד בא ומספר על ארוע מסויים שקרה לו עלינו להקשיב ולהגיב בהתאם, לדוגמא: הילד מספר שרב עם חבר, נאמר שזה אכן מכאיב לריב עם חבר. שקיבל עונש ממורה – זה באמת מרגיז שנענשים. שיש לו קושי בהכנת שעורים משעממים – נשתתף בהבנת הקושי שלו להכין שיעורים משעממים. העיקרון המנחה הוא שאפשר להשתתף עם הילד בלי ביקורת ובלי הטפת מוסר, פשוט להבין אותו ולהקשיב לו. רצוי לשתף את ילדינו בחיינו בהתאם לתפיסתם וגילם על ידי שיתוף בדברים שהתרחשו במכולת, בתור לרופא, במקום העבודה, בארוע מעליב או מעודד עם ידידים ובסיפורי יום יום שקורים לנו. ילדים להורים משתפים יחקו את הוריהם וילמדו לשתף גם הם בעצמם. ילד שעובר חווית שיתוף לומד לראות מבעד עיני האחרים, לחוש אות הזולת, להבין ולהזדהות עימם. הוא חש רצון לעזור להועיל ולהיות שותף. תהליך השיתוף בונה הדדיות ונותן לילד תחושת ערך. הורה המקשיב בהבנה ועידוד ומשתתף עם הילד בחוויה ובמתרחש מספק לו את האפשרות לחוש שווה, בעל תבונה, ערך ויכולת. על כן חשוב שהילד יהיה שותף בחיי המשפחה יקח חלק בהחלטות כפי גילו ורמת יכולתו. כשהילד שותף הוא מרגיש שחברתו רצויה, שהוא מועיל ושרוצים אותו וכך בעצם נפתח עבורו חלון נוסף לשייכות. בנוסף, יחסי שיתוף מפסיקים מאבקים שכן אי אפשר להאבק ולשתף יחד.
התייעצות: התייעצות עם ילדים מראה על יחסים דמוקרטיים בבית. הילד רואה את ההורה המשתף אותו ובא להתייעץ עימו כאדם הזקוק לעזרה ועצה ולכן פונה להתייעצות אל האדם שחש אליו הערכה. ילדים מתייעצים באופן טבעי עם הוריהם בתחילת חייהם ואף בגיל ההתבגרות בתנאי שאין הם נתקלים בביקורת והטפת מוסר. התייעצות מאמנת ילד לראיית נקודות מבט שונות, לחשיבה, לשיקול דעת יוצרת, ליכולת הזדהות עם אנשים אחרים ומפתחת בו כושר מנהיגות ויש להתחיל בכך מגיל צעיר. יש הורים החושבים שבייעוץ עם ילדיהם ירגישו מעין איבוד שליטה, הם טוענים שתפקידם כהורים להדריך ילדיהם ולא להתייעץ עימם אך עליהם לדעת שילד הגדל באווירה של שיתוף והתייעצות שלא מעמדת עליונות דווקא יגדל להיות בוגר חושב, מתייעץ ולא מקבל החלטות על דעת עצמו בלבד. ניתן להתייעץ עם ילדים בעיקר על דברים שביומיום תוך התאמת הנושא לגיל הילד ולבגרותו: החל מתפריט לארוחה, סדר הגשת מנות, מקום בילוי, הכנת יום הולדת ועד בעיות עם סבא מזדקן, בעיות חינוך הקשורות בילדים עצמם, מעבר מקום מגורים וכדומה. עצם ההתייעצות מצביעה על אפשרויות שונות, דרכי ראיה שונות ומפתחת יכולת חשיבה. חשוב להוסיף כי הורים אינם יכולים תמיד למנוע סבל וכאב מילדיהם אך על ידי שיתוף בהתרחשויות לא נעימות והתייעצות מראים להם שיש לבני אדם יכולת לעמוד גם במציאות לא נעימה. כמובן שבכדי לפתח יכולת התמודדות ולחזק את תחושת "היחד" רצוי לשתף ולהתייעץ בכל הזדמנות אפשרית בחיי היום יום ולא רק בכאב ובצער.