פסקי דין אקטואליים בענייני חושן משפט-גליון מספר-10

משפט והלכה בישראל-בית דין לענייני ממונות שע"י "ארץ חמדה"
    פסקי דין אקטואליים בענייני חושן משפט


גליון מספר 10, ד בסיוון תשס"ו
חלק ניכר מהדיונים בבתי הדין קשור לענייני מסחר שונים. חלקם בנושאים מוכרים ועתיקים, וחלקם בנושאים שהתחדשו בדורות האחרונים, כדוגמת זכויות יוצרים וכדומה.
הגליון הנוכחי מביא מספר דוגמאות לדיונים סביב נושא יומיומי ספציפי – קניית רכב. אולם, ניתן להקיש ממנו בקלות גם להיבטים רבים נוספים של חיי המסחר, משום שבעיות במכירה התרחשו מאז שהתחיל הסחר, ורק המוצרים הנסחרים משתנים כל תקופה.

אנו מבקשים לפתוח מדור חדש בבטאון לשאלות ותשובות בענייני חושן משפט. אנו מעוניינים לאפשר לקוראים שיש להם שאלות והתלבטויות הלכתיות בענייני חושן משפט לפרסם את השאלות במדור, ולבקש מהקוראים התייחסות לשאלות אלו. כמובן, שאין לראות בהתייחסויות אלו פסקים הלכה למעשה, שכן אלו יכולים להינתן רק ע"י בית דין שדן בפועל בכל מקרה מסוים לגופו.

בגליון זה מופיעות מספר תגובות לפסקי הדין מן הגליון הקודם. שתי תגובות חשובות הגיעו לפסק של הרב וייס שהבאנו בגליון האחרון, וגם דיינים ורבנים נוספים פנו אלינו בעל פה. כפי שכבר ציינו בגליון הקודם, אנו מקווים לפתח נושא זה בגליונות נוספים בעתיד.
אנו מודים לכל מי שהגיב על פסקי הדין בגליונות הקודמים, ולכל מי שהביא לרשותנו פסקי דין נוספים. נשתדל לפרסם את פסקי הדין הללו בקרוב.
נשמח לקבל פסקי דין נוספים, על מנת שנוכל לפרסמם בעתיד. תגובות ופסקי דין יש לשלוח לכתובת [email protected].

המערכת:
הרב יואב שטרנברג
הרב עמיחי צוריאל, הרב מיכאל אדרעי, הרב אייל פישלר

פסקי הדין המפורסמים ב'הלכה פסוקה', אינם מבטאים את עמדת בית הדין 'משפט והלכה בישראל', וכמו כן אין לראות בפרסומם משום ייעוץ הלכתי או משפטי.
מטרת הפרסום היא לעורר דיון הלכתי בין הקוראים.

רוצים לחתום חוזה לפי ההלכה?
פנו אל: "משפט והלכה בישראל" טלפון: 02-5382710 פקס: 02-5379626 [email protected]
 
העקרונות ההלכתיים העולים מפסקי הדין בגליון

1. מקח טעות בקניית רכב / הרב אברהם דב לוין
א. במקרה של מקח טעות עקב מום בדבר הנקנה, הטענה היחידה האפשרית הינה טענה של ביטול המקח, אך טענת הקונה כי הוא מעוניין במקח אולם רצונו בהשבת הפרש שווי/ערך הנובע מן המום אינה מתקבלת.
ב. במקרה של מום בדבר הנקנה, המקח מתבטל גם אם המוכר לא היה מודע לקיומו של המום.
ג. כאשר הקונה השתמש בחפץ הנקנה ורק לאחר זמן התגלה המום, וברצונו של הלוקח לבטל את המקח, עליו לשלם דמי שכירות בעבור זמן השימוש.

2. אונאה במכירת רכב  / הרב נחום גורטלר
א. העובדה כי רכב מסוים הינו רכב חברה אינה נחשבת כמום לענין החזרת המקח.
ב. גם אם לאחר זמן הקונה מכר את הרכב ואז הפסיד את הפרש המחיר, אין זו עילת תביעה כשלעצמה מכיוון שאין זה אלא גרמא.
ג. למרות שהפער קטן משישית מערך הקנייה, עדיין ישנו חיוב להשיב את הפרש השווי, הואיל ושוויו של הפער מחמת המום ברור על פי מחירון ידוע.

3. נזק תוך כדי בדיקת קנייה של אופנוע / הרב יהודה עמיחי
א. במידה ורכב ניזוק באונס על ידי הקונה תוך כדי בדיקת רכב לקנייה, עלות תיקון הנזק מוטלת על המוכר.
ב. דינו של הקונה הפוטנציאלי הוא כשל שומר, ואינו חייב באונסים.
4. רכב שנמכר ונמצאה בו תקלה / הרב דב ליאור
א. במום שהתגלה לאחר הקנייה בזמן שעדיין מסתבר לפי חוות דעת המומחים שהמום נעשה ברשות המוכר, חובת הראיה מוטלת על המוכר.
ב. כל עוד לא הצליח להוכיח אחרת, חובת התיקון מוטלת על המוכר.
ג. אם ידע הקונה על המום באופן כללי וחלקי בלבד, אין בזה משום 'סבר וקיבל'.


הרב אברהם דב לוין (אב"ד), ביה"ד שע"י הרבנות ירושלים
דיני ממונות ובירור יהדות, כרך א עמ' רכט-רלא

מקח טעות בקניית רכב

תיאור המקרה
התובע קנה מהנתבע מכונית. בשעת סיכום העסקה שילם התובע לנתבע דמי קדימה, וכתבו זכרון דברים שבו אישר התובע שבדק את המכונית והיא מתאימה לו. לאחר כמה ימים העביר התובע לנתבע את מלא התשלום בעבור הרכב, והרכב הועבר על שמו במשרד הרישוי. לאחר מכן קרעו את זכרון הדברים.
לאחר מכן נעשתה בדיקת קנייה לרכב, ובמהלכה התגלה, כי לרכב ישנה פגיעה בשלדה ליד קופסת ההגה. התובע טען, כי היות שהרכב לא תקין, הוא מעוניין בביטול המקח. הנתבע הסכים לביטול המקח, בתנאי שהתובע ישלם דמי שכירות בעבור הזמן שהתובע השתמש במכונית. התובע טוען כי לא השתמש ברכב מאז שקנה אותו.
לאחר מכן מכר התובע את הרכב במחיר נמוך ממה ששילם בקנייתו.

התביעה
התובע רוצה לקבל מהנתבע את ההפרש בין המחיר ששילם על הרכב, למחיר שבו הוא מכר אותו.

תשובת הנתבע
ראשית, הנתבע טוען שכיוון שהתובע אינו יכול להחזיר את המכונית, הוא אינו מוכן לשלם את ההפרש. שנית, הנתבע טוען שהוא עצמו לא ידע על הפגיעה בשלדה, והוא לא רימה את התובע.
כמו כן, במידה ויבוטל המקח, תובע הנתבע להפחית מהסכום שהוא חייב לתובע, דמי שכירות עבור הזמן שהתובע החזיק ברשותו את הרכב.

פסק הדין
התביעה נדחית.

הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם לוקח שטען טענת מקח טעות ומכר את מושא המקח, יכול לדרוש את פחת המום, במקום ביטול המקח?
ב. האם כשחפץ נמכר, והמוכר לא ידע על המום, יתבטל המקח?
ג. האם לאחר ביטול המקח, צריך הקונה לשלם למוכר עבור השימוש בו?

א. גביית פחת המום במקום החזרת המקח
השו"ע (חו"מ סימן רלב סעיף ד) כותב:
אין מחשבין פחת המום, אפילו מכר לו כלי שוה עשרה דינרים ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר, מחזיר את הכלי. ואינו יכול לומר לו: הילך איסר פחת המום, שהלוקח אומר: בחפץ שלם אני רוצה. וכן אם רוצה הלוקח ליקח פחת המום, הרשות ביד המוכר לומר: או קח אותו כמו שהוא או תקח מעותיך והחזיר לי מקחי.
ואם כן, זכותו של הנתבע לדרוש את החזרת המקח, שבמקרה זה, כמובן, איננה אפשרית.

ב. ביטול מקח כאשר המוכר לא ידע על המום
השו"ע (שם סעיף יא) פוסק, שבהמה שנמכרה, ואחרי שנשחטה התברר שהיה בה נקב בבית הכוסות, הרי המקח בטל. זהו מום שוודאי שהמוכר לא ידע ממנו, ואף על פי כן, המקח בטל.

ג. חיוב תשלום על השימוש בחפץ עד שהוחזר
גם זה מפורש בשו"ע (שם סעיף טו):
המוכר קרקע לחבירו ואכל פירותיה, ולאחר זמן נראה לו בה מום, אם רצה להחזיר הקרקע לבעלים מחזיר כל הפירות שאכל. ואם היה חצר ודר בו, צריך להעלות לו שכר.
ולכן אף אם היה המקח בטל, צריך התובע לשלם לנתבע עבור השימוש ברכב עד שהוחזר.

 
הרב נחום גורטלר, בית הדין האזורי רחובות
שורת הדין, כרך ז עמ' קסג-קסח

אונאה במכירת רכב

תיאור המקרה
התובע קנה רכב מהנתבע במחיר 50,000 ₪ – מחיר מחירון. לאחר שלוש שנים, מכר התובע את הרכב לאדם אחר. לאחר מכירה זו, התברר כי הרכב היה בבעלות חברה לפני שהנתבע קנה אותו, ולכן מחירו ירד ב-3,000 ₪. התובע נאלץ להחזיר לקונה סכום זה.

התביעה
התובע טוען, כי היות שהרכב היה בבעלות חברה, ולטענתו מדובר בחברה ציבורית, צריך הנתבע להחזיר לו 15% מהתשלום, שזוהי ירידת הערך של רכב שהיה בבעלות חברה ציבורית. אולם, הוא מוכן להסתפק בתשלום 3,000 שקלים, סך הנזק שנגרם לו משום שנאלץ לשלם לקונה.

תשובת הנתבע
הנתבע מודה כי הרכב היה בבעלות חברה, והוא מוכן להודות כי לא אמר לתובע קודם המכירה שהרכב היה בבעלות חברה. אולם, הוא טוען שהרכב היה בבעלות חברה פרטית, ולא ציבורית, כדברי התובע, ולכן ירידת הערך היא רק 10% ממחיר הרכב.

פסק הדין
על הנתבע לשלם לתובע סך של 10% ממחיר הרכב כפי שהודה.

הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. האם התובע יכול לתבוע את הנזק שנגרם לו מחמת שלא ידע שהרכב היה בבעלות חברה?
ב. האם העובדה כי הרכב היה בבעלות חברה נחשב מום המבטל את המכירה?
ג. האם הפרש המחיר הוא עילה לביטול מכירת הרכב או לחיוב תשלומים?

א. תשלום הנזק לתובע
בית הדין קבע כי נזק זה נעשה בגרמא, ולכן אין לחייב עליו.

ב. רכב חברה – האם נחשב מום
בשו"ע (חו"מ סימן רלב סעיף ג) מבואר, שאם לאחר המכירה התברר כי בחפץ הנמכר ישנו מום, והקונה לא ידע עליו, המכירה בטלה. על כן יש לשאול, אם העובדה כי הרכב היה רכב חברה נחשב כמום.
השו"ע (שם סעיף ו) כותב:
כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזירים בו מקח זה, מחזירין. וכל שהסכימו עליו שאינו מום, הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם, על מנהג המדינה הוא סומך.
בית הדין קבע, כי אין מנהג ברור לבטל את המקח כאשר מדובר ברכב חברה. ובנדון דידן בפרט, התובע הודה שאילו היה יודע שמדובר ברכב חברה, עדיין היה קונה, אלא שהיה מבקש להוריד את המחיר.

ג. ביטול המקח או חיוב תשלומים עקב הפרש המחיר
היות שאפילו לדברי התובע, הפרש המחיר הוא 15%, שהם פחות משישית מחיר הרכב, הרי זו אונאה בפחות משתות, שבה אין ביטול מקח, אלא אדרבה אומרים, שהלוקח שנתאנה מחל על האונאה.
אולם, יש לומר, שבנדון דידן, אף על פי שאין המקח בטל, צריך המוכר להחזיר את הפרש המחיר. מקור הדין הוא בדברי הרמ"א (חו"מ סימן רלג סעיף א):
מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס, ונמצא שאינו מסורס (- ובשר האיל המסורס יקר יותר. י.ש.), המקח קיים ומחזיר לו אונאתו.
ומקורו בדברי תרומת הדשן (סימן שכב). בשו"ת ושב הכהן (סימן סד) דייק מדברי תרומת הדשן, שאף אם האונאה היא פחות משישית המחיר, צריך המוכר להחזיר את ההפרש לקונה. ולא ביאר מדוע שונה אונאה זו מכל אונאה אחרת.
ונראה שהטעם הוא על פי דברי הגמרא בקידושין (מב:):
אמר רבה: כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין, אפילו פחות מכדי אונאה נמי חוזר.
ופירש רש"י (ד"ה חוזר) שהטעם הוא, כי היות שמחיר עשוי להשתנות, ואינו דבר ברור, אין לומר שיש הונאה, אלא כאשר ההפרש הוא של יותר משישית המחיר. אבל כאשר ההונאה היא בדבר אחר, אף אם אין ביטול מקח, מכל מקום אין כאן מחילה.
על פי זה, גם בנדון דידן, היות וההונאה היא מחמת שמדובר ברכב טוב פחות מאשר רכב שלא היה בבעלות חברה, ממילא אף אם האונאה היא בפחות משישית המחיר, יש להחזיר את ההפרש.


הרב יהודה עמיחי, בית הדין לממונות קרית ארבע
אתר דין תורה
www.dintorg.org

נזק תוך כדי בדיקת קנייה של אופנוע

המקרה
אדם רצה לקנות אופנוע מחברו ולקח את האופנוע לבדיקה. בנסיעת המבדק אחת מרגליות הגז נשברה. על מי חלה החובה לשלם עבור תיקון הרגלית?

פסק הדין
כיוון שמדובר בנזק שנגרם באונס, על המוכר לשלם על התיקון.

הנימוקים:
לשון השו"ע (סימן ר סעיף יא):
הנוטל כלי מבית האומן על מנת לבקרו, אם היו דמיו קצובים ונאנס בידו, חייב, שהואיל ודמיו קצובים, מעת שהגביהו נעשה ברשותו ואין המוכר יכול לחזור בו. והוא שיגביהנו כדי לקנות את כולו, ויהיה אותו חפץ הנמכר חביב על הלוקח. אבל חפץ שהמוכר קץ בו, והוא מבקש ורודף למכרו, הרי הוא ברשות המוכר עד שיפסוק הדמים ויגביהנו הלוקח אחר שפסק.
על פי דברי השו"ע, אדם הלוקח חפץ לבדיקה קודם קנייה חייב באונסים שנגרמו לחפץ בתנאים הבאים:
א. דמיו של החפץ קצובים (בפירוש קציצת הדמים מביא הרב עמיחי מחלוקת בין הרשב"ם לרשב"א. לפי הרשב"ם, דמים קצובים היינו כלים קטנים שמחירם אחיד. לפי הרשב"א הכוונה היא לחפץ שהמוכר כבר החליט על מחירו. המגיד משנה סובר, שדעת הרמב"ם כדעת הרשב"ם).
ב. הבודק לקח את החפץ על מנת לקנות אותו.
ג. המוכר אינו 'מבקש ורודף' למכור אותו.
הרב עמיחי קובע, כי כל התנאים האלו לא התקיימו במקרה דנן. שכן, (א) כאן המוכר גם הוא רוצה למכור, ובמקרה כזה אין להחשיב את הקונה ליותר מאשר שומר שכר. (ב) הקונה לא עשה פעולת קניין בחפץ. הרב עמיחי טוען, שגם לשיטת התוספות והרא"ש, הסוברים שאין צורך בפעולת קניין, היינו משום שבסתמא הקונה רוצה לקנות. אבל בימינו, ברור שאין בסתמא רצון של הקונה לקנות, עד אחרי בדיקת הקניה. (ג) דמיו של האופנוע אינם קצובים, שהרי לאחר הבדיקה משתנה מחירו של האופנוע בהתאם למה שמתגלה בה.
לכן, הדין של השו"ע אינו רלוונטי לענייננו. ממילא, הלוקח אינו מתחייב באונסים, אלא לכל היותר כשומר שכר. ומכיוון שבנידון דידן לא הייתה פשיעה אלא אונס, הלוקח פטור מלשלם עבור תיקון האופנוע.
 
הרב דב ליאור, ביה"ד לממונות, קריית ארבע
אתר
www.dintora.org של מכון 'משפטי ארץ'

רכב שנמכר ונמצאה בו תקלה

תיאור המקרה
התובע קנה מהנתבע מכונית, ושילם עליה. הקנייה נעשתה על ידי מתווכים, והם אלו שעשו את בדיקת הקנייה של הרכב.
שעות ספורות לאחר הקנייה, נתקע הרכב. בבדיקה במוסך התברר שלדיפרנציאל חסר מצנן שמן, ולכן הוא התקלקל. עלות התיקון תוך שימוש בחלקי חילוף חדשים: 7,000 ₪. בעיה זו לא התגלתה בבדיקת הקנייה, כיוון שהבודקים בוחנים את מצב הרכב כמות שהוא, ולא עוסקים בשאלה תוך כמה זמן הוא יתקלקל.
התובע טוען שהוא דיבר עם המוסך שבו תיקן הנתבע את רכבו כחודש וחצי לפני הקנייה, ובמוסך נאמר לו, שהם אמרו לנתבע ש'הגיר עייף'.
בפועל, תיקן התובע את הרכב במוסך שלו, תוך שימוש בחלקי חילוף משומשים, ולכן התיקון עלה רק 3,800 ₪.
התביעה
היות שמחיר הרכב הוא 30,000 ₪, ועלות התיקון היא 7,000 ₪ דורש התובע את ביטול המקח. לחילופין, הוא מוכן לקבל מיד הנתבע את עלות התיקון, כפי שבוצע במוסך שלו, המגיעה לסך של 3,800 ₪. התובע מציין, שהנתבע יכול לתבוע את המוסך שלו, משום שלאותו מוסך יש עדיין אחריות על התיקון שעשו.
תשובת הנתבע
(א) תקלות קורות לעיתים ברכב. ברור לכולם שהתקלה בפועל לא התרחשה ברשות הנתבע, אלא ברשות התובע. (ב) התובע היה מודע לכך שבמכון הבדיקה אמרו שהגיר עייף, וזו הסיבה לירידה במחיר הרכב, מתחת למחיר המחירון. (ג) מאחר ולתיקון ישנה אחריות במוסך של הנתבע, צריך התובע לתבוע את המוסך, ולא את הנתבע.
פסק הדין
בית הדין חייב את הנתבע לשלם את מלא התיקון שנעשה במוסך של התובע – סך של 3,800 ₪.
הנימוקים:
סדר הדברים לבירור פסק הדין הוא כדלהלן:
א. על מי חובת ההוכחה מתי התהווה המום?
ב. האם במקרה דנן שייכת טענת 'סבר וקיבל'?
ג. האם התובע צריך לתבוע את המוסך או את הנתבע?


א. חובת ההוכחה על זמן התהוות המום
השו"ע (חו"מ סימן רלב סעיף טז) פוסק, כי במידה שיש ספק מתי התהווה המום, המוציא מחברו עליו הראיה. ואף על פי, שלגבי בהמה שנתגלה בה סימן טרפות, פוסק המחבר (שם סעיף יא) שלעולם על הלוקח להביא ראיה, שם זה משום שיש לבהמה חזקת כשרות, עד שלא נודע בוודאי שנטרפה.
בית הדין קבע, שלרכב ישן אין 'חזקת תקינות'. הן משום שתקינותו אינה טובה באופן כללי, ובפרט משום שבמוסך של התובע נאמר שהבעיה היא מן הסתם פגם מהעבר.

ב. טענת 'סבר וקיבל' בנדון דידן
בית הדין קבע, שלא סביר שאדם הסכים לקבל מום שיגרום לרכב להפסיק לעבוד מיד בנסיעה הראשונה.

ג. חובת הנתבע בתשלום בעבור התיקון
בכמה מקומות בגמרא (כתובות יט. ועוד) מוזכר המושג 'שעבודא דרבי נתן' – אם שמעון חייב לראובן, ולוי חייב לשמעון, יכול ראובן לתבוע את לוי. 
על כן, אילו היה התובע תובע את המוסך שנתן אחריות לנתבע, היה מקום לקבל תביעה זו, מכח שעבודא דרבי נתן. אבל בוודאי שזכות זו אינה מפקיעה את זכותו של התובע לתבוע את הנתבע שמכר לו את הרכב.
 
תגובות לפסקי הדין מהגליון הקודם
פסק הדין בנושא 'תפיסת משכון לגביית נזקי גרמא'
מתרשמים מהתקציר, שהמשכיר מעכב את תכשיטי השוכר אך ורק בתור משכון עבור תביעתו מן השוכר לשלם את דמי נזקי הרטיבות שנגרמו לדירה עקב חוסר הטיפול של השוכר. והואיל ונזק כזה הוא רק גרמא, ולא נעשה בכוונה מצד השוכר, אין עליו חיוב אפילו לצאת ידי שמים, ולכן פשוט שאי אפשר למשכיר להמשיך ולהחזיק במשכון בעל כורחו של השוכר.
אמנם, יש לציין שבפסק הדין עצמו נמנים נזקים נוספים – הפרשי השער באיחור בתשלומים, חובות חשמל מים וגז, הפסד שלושת חדשי שכירות בגלל שהשוכרים לא אישרו כניסת שוכרים פוטנציאלים אחרים, ועוד. דווקא הנושא של הרטיבות לא נזכר בהמשך פסק הדין.
נקודה זו משמעותית, הואיל ולא ברור שיש ליישם את דיני נזקי גרמא הרגילים לנדון זה של חוסר טיפול ברטיבות בדירה. שהרי, הרמב"ם (שכירות פ"ב ה"ג) סובר, ששומר שפשע בשמירתו בקרקעות – חייב, "שכל הפושע – מזיק הוא". ואמנם, השו"ע (בב"י בריש סימן שא, וסתימתו בשו"ע שם סעיף א) והרמ"א (שם) סוברים כדעות שפוטרות שומר קרקעות במקרה של פשיעה, אבל המחבר מביא שם את הרמב"ם ביש אומרים (וכן לעיל בסימן סו סעיף מ), ועיי"ש ברב המגיד ובב"י שם, שאין הרמב"ם יחיד בזה; ובש"ך (סי' סו ס"ק קכ"ו) טוען שיש להכריע דווקא כמו הרמב"ם. ועל כן, בנידון דידן, שהמשכיר מוחזק בתכשיטים, נראה שיוכל לטעון קים לי כרמב"ם ודעימיה. ועיין בפת"ש (סי' שא סק"ד), ובשו"ת תשורת ש"י (ח"א סי' תקכב ד"ה וכיון דהוי).
בנידון דידן יש להוסיף, שהשוכרים התחייבו "למסור את הדירה בחזרה לבעלים במצב תקין כפי שקיבלו אותה, למעט בלאי של שימוש סביר". ויש לדון, מה מוסיף סעיף זה. אם הייתה קבלה מפורשת להתחייב גם על גרמא בפשיעה, יתכן שיהיה חייב גם אם המשכיר אינו מוחזק. עיין במחבר (סימן שא סעיף ד) ובש"ך (שם סק"ז), ובמחנה אפרים (הל' שומרים סי' ח). (הרב מנחם יעקובוביץ', בית הדין משפט והלכה בישראל)

פסק הדין בנושא 'חיוב הוצאות לאחר ביטול שידוכין'
לעמדות שונות בבתי הדין בשאלת קנס בהפרת שידוכין, ראו: פד"ר ג עמ' 131, פד"ר ה עמ' 322, פס"ד ירושלים כרך ג עמ' רה (ד"ר עמיחי רדזינר)

פסק הדין בנושא 'היתר פניה לערכאות'
לפסק זה התקבלו שלוש תגובות:
א. שלום וברכה, שמחתי לקבל את גיליון 9 של הלכה פסוקה, וברצוני להגיב על קיצור פסקו של הרב אשר וייס שליט"א (לא ראיתי את המקור ויתכן שיש שם כבר התייחסות להערותיי).
היסוד של פסק הדין טמון במשפט הראשון: "ברור לבית הדין, כי קופת חולים כפופה בהתקשרותה עם לקוחותיה לחוקי המדינה ולפסיקת בתי המשפט האזרחיים. על כן, הרי זה כאילו התחייבה הנתבעת במפורש לשלם פיצויי נזיקין כפסיקת בתי המשפט האזרחיים."
הנחה זו (שאינה מנומקת בתקציר) לא ברורה כלל וכלל. פרט לכך שלא ידוע לי על חוזה אותו חותמת קופת חולים עם לקוחותיה, אבל אפילו אם קיים חוזה כזה, ודאי שאין בו סעיף המחייב את קופת חולים לשלם פיצויי נזיקין. ואם כך, כל מה שיוצר חיוב תשלום פיצויים הוא פסיקת הערכאות האזרחיים, וממילא אין מקום לומר שהיא חייבת בתשלום פיצויים על פי התחייבותה. יתירה מזו, הערכאות המטילים את הפיצויים לא רואים ביסוד חיוב הפיצויים את ההתקשרות החוזית בין הרופא והמטופל, אלא את העובדה שרופא פלוני העניק טיפול לאלמוני והייתה בו רשלנות או לא הייתה בו רשלנות. (וכמו שאדם הרוכש דירה וסעיף בחוזה הוא שיחולו עליה חוקי המדינה, לא התחייב בכך לשלם פיצויי נזיקין לאדם שלישי שיחליק בדירה וישבור את היד; וגם אם ערכאות יטילו עליו חיוב תשלום פיצויים - לא ההתקשרות החוזית תגרום לחיוב).
ואם כך יש כאן מקום לדון מה קורה על פי דין תורה, האם יש מקום לחיוב פיצויים כאלו או לא, ורק אז להתיר לתבוע בערכאות (ולכאורה פיצויי עגמת נפש ברופא שמסתמא לא הייתה כוונתו אלא לטובה, ודאי שאין מקום לחייב).  אך מכיוון שאיננו דנים נזקי אדם באדם, ודאי שלא נתיר לתבוע זאת בערכאות.
כל זה נכון אם התביעה היא כלפי קופת החולים עצמה. אך אם התביעה היא כלפי חברת ביטוח, המבטחת את קופת החולים מפני תביעת רשלנות רפואית (וקיום ביטוח כזה איננו מראה על התחייבות לשלם, וכמו שקיום ביטוח כנגד גניבות אינו מראה על הסכמה שיגנבו). כאן יש מקום להגיד שיש להם התחייבות שהם ישלמו מה שיגידו הערכאות, וכאן יתכן שתותר פניה לערכאות וכמו שנכתב במאמרו של הרב וייס.
אך אם התביעה היא כלפי קופת החולים, אף אם חברת ביטוח תשלם אותה, לכאורה אין כאן כל התחייבות של קופת החולים לכך, וצריך עיון גדול להתיר לתבוע זאת. (הרב אמוץ כהן, ראש כולל טל אורות)

ב. ברצוני להעיר שלוש הערות לגבי פסק הדין:
1. בפסק הדין נכתב, כי קופת חולים כפופה לחוקי המדינה ולפסיקת בתי המשפט, לכן נחשב הדבר להתחייבות מפורשת לשלם כפי פסיקת בתי המשפט, ולדעת הסמ'ע הדבר מועיל. והנה האומדן הזה קיים בכל הנושאים הממוניים שבהם מעורבת קופת חולים. מה בין רשלנות רפואית לוויכוח על פרעון מיסי קופ'ח או חובות לספקים וכדומה. במילים אחרות ישנה פה קבלה כוללת של כל פסיקת בתי המשפט בדיני ממונות!
לעניות דעתי אין אפשרות ליצור מחוייבות כזו מתוקף איסור הליכה לערכאות. כל דברי הסמ"ע מכוונים לזכות מוגדרת אבל קבלה כללית הרי זה בכלל התנה על מה שכתוב בתורה.
חילוק זה ניתן ללמוד מדברי הסמ"ע עצמו בסימן שס"ט .הסמ'ע שם חילק בין דיני המלוכה שבהם אומרים דד'ד לבין חוקי הערכאות שבהם לא מהני דינא דמלכותא. וביאור דבריו הוא שיש לחלק בין דיני המלוכה הנובעים מהצורך של המלך לעשות סדר במדינתו לבין חוקי הערכאות המיוסדים על תפיסות עקרוניות הקשורות למוסר ושוויון. לכן אין אפשרות לקבל כמכלול את כל חוקי המדינה ופסיקת בתי המשפט, אם כן עקרת דיני התורה! (לשון הרמ"א שם)
2. יש להוסיף שדינו של הסמ"ע שנוי במחלוקת כפי שהוזכר בפסק דין. ואף מהשו"ע משמע דלא כוותיה,  שהרי בסימן כ"ו סתם שלא מועיל כלל קבלה של דיני עכו'ם. וכן נראה מדברי הרמ"א בסימן שס"ט, שפסק שלא אומרים על דעת מנהג הגויים נשא. ואף שבסימן רמ"ח סתר הרמ"א את משנתו ופסק שמהני מנהג הגויים לפרש את הצוואה נגד דין תורה. ביאר הנתיבות, שזה רק במקרה של צוואה שדנים מה כוונת הלשון ואז ניתן לפרשה כדעת הכותב באותו מקום. וכן הביא בפת"ש בשם חת"ס. ואף שהסמ"ע בסימן שס"ט יישב את הסתירה בדברי הרמ"א באופן אחר, כבר דחה דבריו באמרי ברוך (בסימן רמ"ח) מתוך דברי הריב"ש שהוא מקור פסקו של הרמ"א, ובפת"ש לא פירש כסמ"ע. ועל עצם פסק הרמ"א כבר פקפקו האחרונים כפי שהביא קצות החושן שם, וכן נקט הש"ך (סימן ע"ג סקט"ו).
3. בפסק דין ניתן התר ללכת לערכאות בגלל ההנחה שחברת הביטוח לא תגיע לדין תורה. לכאורה בעל הדין הוא קופת חולים וההסכם בינה לחברת הביטוח הוא הסכם פנימי , לכן יש לבדוק האם הקופה מוכנה להגיע לד"ת. (הרב אריאל בראלי, בית הדין לממונות שדרות)

ג. דיון בשאלת תוקפם של חוזים הכוללים הסכמה לקבלת חוקי המדינה, בחלקם או בשלמותם, ערך הרב דוד בס בנספח א למאמרו ב'כתר' א. ראו גם דיונו של אליאב שוחטמן במאמרו ב'שנתון המשפט העברי' טז-יז, עמ' 456 ואילך ופסק הדין שהוא מזכיר שם ובעמ' 495. ראו גם פסק הדין בעניין חוזה, שפורסם בתחומין ד. (ד"ר עמיחי רדזינר)