מה בין שמחה, הנאה ומצב רוח? כיצד זה שדווקא בזמנים הלחוצים ביותר אנו מצווים להיות שמחים וכיצד ניתן לצוות על הרגש? הרב בר שלום פוקח את עינינו וליבנו להבנת מהות השמחה.
אין לכם מצב רוח? – קיראו את המאמר הבא.
איננו יודעים מה זו שמחה
טעות נוראה השתרשה בתוכנו בקשר למושג שמחה, והיא שהשמחה היא "מצב רוח". התרגלנו לחשוב, שכאשר יש לאדם מצב רוח, הוא שמח וכשאין לו – אינו שמח. לפי זה, אי אפשר לשלוט במידת השמחה, והיא אינה זמינה תחת היד למי שחפץ בה, אלא הננו מחכים למין משב רוח הנקרא "מצב רוח", ברצותו יבוא וברצותו לא יבוא, וכשיבוא פתאום - אז תהיה "שמחה". בכל התורה כולה רואים שיש כאן טעות.
התורה מצווה על השמחה בחגים, ימים שיש בהם דווקא עומס עבודה ומצוות רבות, עד שהרשע השטחי שואל "מה העבודה הזאת" והתורה אומרת "שמחה". אצל חלקנו, תענוג מתבטא ב"ללכת לבית מלון ולנוח", ואילו התורה אומרת: תבנה סוכה, תרוץ אחרי ארבעת המינים, תאכל תחת צריף רעוע, ותשמח!! תאפה מצות יבשות בלבד, תאכל מרור, ותשמח!! הייתכן?
בעוד חלקנו מפרשים שמחה בלהפקיד את הילדים אצל מישהו וללכת לבד למסעדה או למלון, אומרת לנו התורה "אתה ובנך וביתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך", תן לכולם כסף, או תביא את כולם אל השולחן, ותשמח!!
וברמב"ם (לולב פ"ח הט"ו), כתוב: "כל המונע עצמו משמחה זו, ראוי להיפרע ממנו. שנאמר, תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב". ולא מובן מה פירוש, שכן יש מי שאינו רוצה לשמוח? ומה יעשה מי שרוצה ואין לו מצב רוח?
ובכלל יש להבין, מהו העונש על מי שאינו מקיים את המצוות בשמחה, הלא כל המחוקקים, בכל העולם, מחייבים רק את עשיית החוק. יאמר אדם לשוטר: אקיים את החוק, אבל בלי מצב רוח, הלה הלא ישיבנו: "תבכה ותקיים". וכי מה אכפת למחוקק מצב רוחו של האיש?
אין זאת אלא שאיננו מבינים מה היא שמחה.
לא יתכן שהשמחה היא דבר שאינו בשליטתנו
הבה נתבונן: אילו השמחה היתה רק מצב רוח שאינו בשליטתנו, בוודאי לא היתה לנו מצוה להיות בשמחה. הלא אי אפשר לצוות את האדם לעשות מה שאין שבכוחו לעשות. לא תמיד רצונותיו של אדם מתמלאים ולא תמיד הוא שבע רצון.
אבל בעומק יותר: המבין יראה שלא יתכן בכלל שהשמחה היא סיפוק רצונות ושביעות רצון. כי העולם הזה אינו יכול ואינו נותן לאדם את סיפוק רצונותיו, וכמו שכתב בעל המסילת ישרים (פרק א) שלא תמצא בעל שכל שיאמין שאדם נברא בשביל מצבו בעולם הזה, כי "אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית". אז ה' ברא את האדם באופן שלא יהיה לו שמחה? ואיך אנחנו מצווים על השמחה?
אדרבא: חז"ל אמרו (במדרש קוהלת רבה פ"א סי"ג), "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה מבקש מאתים". ואמרו עוד שהעולם דומה לשותה מים מלוחים, שככל שישתה יותר יהיה צמא יותר. (עיין דרשות ר"י אבן שועיב, פרשת בלק). ובכלל, הסטטיסטיקה אומרת כי אנשים ברמת חיים גבוהה, סובלים יותר מדיכאון ושאר מחלות הנפש שהתפתחו בדורות השפע. בשבדיה שבה המתירנות הכי גדולה, עושר כלכלי, ועובדים רק 4 ימים בשבוע, שיעור ההתאבדויות הכי גבוה בעולם. משמע: יותר שביעות רצון – אינו יותר שמחה.
ערבוב מושגים: הנאה – לעומת שמחה
הטעות הגדולה שלנו, היא שאנחנו מקשרים "הנאה" לשמחה". ובאמת, לא רק שאין שום קשר בין "הנאה" ל"שמחה", אלא שהם בעצם שני דברים הפוכים. רק עולם השקר, שם לנו את שני הדברים יחד. הנאה ותענוג אלו מושגים גופניים; מרגישים אותם בעצבים; שמחה אינה מורגשת בעצבים: היא דבר רוחני. הגוף יכול להיות אפילו שבור וחבול, והאדם ש מ ח - -
הנה נתבונן: למה בעצם אין לאדם מצב רוח? כי לא הולך לו כמו שהוא רצה. העירו אותו באמצע המנוחה. לא הגיע לבית בזמן שרצה. אין לו כסף לקנות מה שרצה. מישהו יקר בביתו חולה. יש בעיות עם הילד. וכו'. חוסר מצב רוח זה חוסר שביעות רצון ממה שסביבו. מצב רוח לפיכך הוא שהכול הולך כפי שהוא מקווה ומדמיין.
הנאה, פירושה שהכול סביבי טוב. לעין יש הנאה ממה שמתאים לה, וללשון ממה שמתאים לה, ולאוזן ממה שמתאים לה. הנאה, היא רובד גשמי של העפר הרוצה לרבוץ והרוצה שהכול יסודר סביבו, מבלי להתעמת ולהתאמץ, לא עם הזולת ולא עם עצמו, ושהכול יהיה בהתאם לרצונותיו. הנאה זו היא דבר רדוד וגשמי, שאינו יכול להתקיים הרבה זמן.
שמחה – הפוכה מהנאה
בעוד שהנאה היא "יש לי מה שאני רוצה", השמחה היא הפוכה: נעלית ורוחנית יותר: לא צריך את מה שאין לי. אפשר לחיות עם הקושי. האמונה היא הגורם הגדול של השמחה: היא ההבנה שהעולם אינו יכול לספק לי הכול, וטוב לי המצב שלי כעת. כאשר אדם מרוצה ממה שיש, הוא שמח. אפילו אם אין לו כסף, מעמד, אישה מוצלחת, ילדים הגונים, וכו', הוא מאמין שזה המצב הטוב לו, משלים ומקבל ונמצא בשמחה.
אדם הקם ורוקד, הוא שמח, כי זה דווקא קשה לגוף, להזיז את עצמו לקפוץ ולרקוד. כלומר שני הניגודים הללו, עפר ורוח, מתחברים יחד לעשות רצון אחד. ההתגברות על מה שהטבע לא היה מעוניין, הוא גורם השמחה הגדול.
סיפוק – אחד הביטויים הגדולים של השמחה
אחד מהביטויים הרגילים של שמחה, הוא סיפוק. לאדם יש סיפוק דווקא כשיש לו דברים מנוגדים: כשהיה קשה לו לקום וקם, כשהיה קשה להבליג והבליג, וכיו"ב. הכוח הזה שיש באדם, לשלוט במה הוא עושה, כנגד רצונו, הוא החיים, והוא השמחה.
הגדרת השמחה היא, שגם מה שלא הולך לפי התכנית שלי זה טוב. אם כן הגדרת השמחה היא בעצם הגדרה הפוכה מן ההנאה. ההנאה היא: שיש לי מה שאני רוצה. והשמחה היא: שלא אכפת לי שאין לי מה שאני רוצה.
כיון שכל העולם אינו חושב כך, אלא רוב האדם דבק במחשבה שאם היה אחרת היה יותר טוב, וכל הזמן הבריות מנסים לשנות כביכול את גורלם, הם סובלים כל הזמן, ולכן רוב הבריות אינם בשמחה. אמרו על זה משל, לחתול שהחליט שטוב לו לתפוס את הזנב שלו. הוא רוצה לשנות את הגורל הזה שהזנב נמצא דווקא מאחור, ולכן מסתובב עוד ועוד ועוד ועוד, כדי לתפוס בפיו את הזנב. אך מה לעשות, ה' ברא את החתול כך, עם זנב דווקא מאחור, וככל שיסתובב יותר מהר, ויתרגז ויכעס, לא יעזור כלום כי הזנב יסתובב ויזוז איתו. אם יסתובב למעלה או למטה, ימינה או שמאלה, לא יצליח.. כך אדם מאמין, יודע שמה שאין לו – אין לו. ולא יעזור לשנות את הטבע. ההכרה הזו מולידה שלווה ורוגע, וגם שמחה: אם הושמתי במצב שבו יש לי לעבוד את ה' כך – זה הכי טוב לי.
מצאתי דברים אלו מפורשים באחד הראשונים, הלא הוא המגיד משנה (ברמב"ם הנז', פ"ח מהל' לולב הט"ו): "ועיקר הדבר, שאין ראוי לאדם לעשות המצוות מצד שהן חובה עליו, אלא יעשה הטוב מצד שהוא טוב, ויבחר באמת מצד שהוא אמת, וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו – ישמח ויגיל!".
איך משיגים שמחה
יש דרכים להשיג שמחה. בנביא (מלכים ב פ"ג פי"ד) אמר הנביא אלישע, "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמנגן ותהי עליו יד ה'". הניגון גם בו יש ניגודים. קול אחד, אפילו הכי יפה, כשהוא מונוטוני - הוא מרגיז. אבל מיני קולות יחד, למעלה ולמטה, בסדר יפה, הם "להסתדר עם ניגודים", וזה יוצר שמחה רוחנית. כמובן שמדובר בניגון שפונה אל הנשמה, ולא קולות סתמיים שאינם כלום, אלא רק כמו שאומרים לסוס "דיו" והוא קופץ.
הגר"א אמר שע"י עולם הנגינה אפשר להחיות מתים. ומהרח"ו אמר שהאריז"ל גילה לו שאת כל השגותיו היה משיג מפני שהיה שמח בעשיית כל מצווה שיעור גדול לאין תכלית.
"ולישרי לב – שמחה". ישרי לב, הכוונה היא כשהלב הישר, כי האלקים עשה את האדם ישר, והוא מנהיג את הגוף, אז יש שמחה. כאשר אוטו נוסע ויש אבנים בדרך, תלוי מי המנהיג: אם ההגה, כלומר הנהג מסיט את האוטו ימינה ושמאלה, האוטו יגיע ישר אל מקום מבטחים. אע"פ שהאוטו נוסע ימינה ושמאלה. אבל אם הגלגלים לבדם מזיזים את האוטו, אז אע"פ שהוא נוסע כאילו ישר, ומהר, הוא נוסע להתפרק בתהום. זה הפשט ב"ישרי לב" שמחה.
יכול אדם לחנך את עצמו לשמחה. אפשר לחנך את הילדים לשמחה. ניתן להזרים בבית גלים של מתח, או של שמחה. כל דבר רוחני הנמצא בבית – נקלט. אנא נשים לב, עתידנו ועתיד ילדינו מושפע מאוד ממידת השמחה, והיא נמצאת בהישג יד .