לאורך הדורות, נטו הורים להישען על ענישה ככלי עיקרי בחינוך. האמרה "חושך שבטו שונא בנו" משקף השקפה זו נאמנה. למרות תחושת הביטחון ביעילות לטווח הארוך וההשלכות החיוביות לטווח הקצר, מאמר זה בא לנתח יתרונות וחסרונות בשימוש בעונש נקודתי וסדרתי, ולבחון האם עונש הוא לכתחילה או ככלי ליווי לתהליכים עוצמתיים יותר הקשורים לשינוי התנהגות?"
יש כמה הנחות יסוד המומלצות להפנמה על ידי כל הורה המשתמש בעונש. הראשון הוא שעונש שונה בהחלט מעינוי. אין הכרח לסבול מהעונש. אמנם, לפעמים נגרם סבל אך לא כחלק מהותי מהעונש. לכן ראוי לצמצם, ככל האפשר, את הסבל כדי שהעונש לא יהווה שתי תגובות למעשה אחד: האחת - העונש והשנייה - גרימת הסבל. לפעמים אף ראוי לבטל את העונש אם החלק של הסבל גורם למרמור ופספוס גמור של העברת המסר החינוכי.
הנחת יסוד נוספת היא שעדיף שהעונש יהווה פעולת תיקון של המעשה השלילי. הדגש בעונש צריך להיות על כך שהילד עשה משהו שלילי ועכשיו הוא עושה פעולה חיובית כדי לתקן מה שנעשה. מיד בסיום העונש הילד אמור לקבל מילה טובה, המתאימה לגילו, על ביצוע פעולת התיקון בהצלחה.
הנחת היסוד השלישית היא שעונש נותנים בלית ברירה, רק כשילד מבקש. הילד, כמובן, לא מבקש את העונש במילים, אלא במעשים. הילד כאילו אומר לנו: "דברתם אלי יפה אבל קשה לי להפסיק את ההתנהגות השלילית מאחר ויש בה רווחים בשבילי. אני אוכל להפסיק רק אם אקבל עונש." כך העונש מהווה כלי עזרה ועידוד לילד להפסיק את התנהגותו השלילית.
שלוש הנחות אלו תעזורנה לנו לבחור את העיתוי המתאים לעונש ולא להיסחף לעונש יתר על המידה, וכך לא לפגוע בהשפעה החיובית שלו.
ישנה אירוניה מסוימת בהישענות על ענישה בחינוך. המגמה היא שהעונש ירתיע ויגרום לילד לשנות כיוון. אך ילד לעיתים יהיה מוכן "לשלם" את מחיר העונש ולבצע את אותה התנהגות שלילית. בשיקול "כלכלי", הילד מחליט על ההתנהגות השלילית עם נכונות לשלם את המחיר. במילים אחרות, הילד אומר: "מותר לי לעשות פעולה שלילית אם אני מוכן לשלם במטבע של עונש". אם נמשיך בקו חשיבה זה, נוכל גם להגיד שהילד מעוניין להימנע מענישה על אף נכונותו לשלם המחיר ולכן, הוא יקפיד לא להיתפס כשהוא עושה את הפעולה השלילית וכך הוא ימנע מלשלם את המחיר. התנהגות זו היא ההפך הגמור מחינוך וכל האפקט של מניעת פעולות שליליות מקבל משמעות מעוותת ולא נכונה. לפיכך, שימוש בעונש בצורה רצופה וקבועה תגרום לילד לעשות שיקול לגבי כדאיות של ההתנהגות השלילית ותעודד אותו לפתח טכניקות לא ישרות כדי שהוא לא ייתפס. אם אלו הן תוצאות גישת הענישה, נשאל את עצמנו האם אנו רוצים שענישה תהווה הגישה העיקרית בדרכנו החינוכית.
מאחר ועונש הוא לא הפיתרון האידיאלי לשינוי התנהגות, ננסה לבחון מה נוכל להציע במקומו על מנת למנוע בכל זאת התנהגות שלילית: המשימה העיקרית בעידוד התנהגות חיובית וריסון התנהגות שלילית היא העברת אחריות למבצע – הילד, והסרת הפיקוח החיצוני – בדרך כלל ההורה, המבוגר וכדומה. פיקוח חיצוני, שעונש הוא אחד ממרכיביו, פותר את הילד מלחשוב על מידת ה"לא רצוי" של מעשיו. פעולת ניתוח מעשיו ייעשה על ידי גורם הסמכות החיצוני. הוא זה שיחליט על ערך המעשה וגם על התאמת העונש למעשה. כלומר, פיקוח חיצוני חוסם את הילד מלפתח בעצמו אחריות וסמכות פנימית. הילד, כעיקרון, אינו מעוניין לאמץ ולהפנים סמכות פנימית מאחר וזה דורש מאמץ רב. ילד לא רוצה לחשוב ולנתח את מעשיו, הוא מסתפק בחיקוי ההתנהגות של המבוגרים וקולט משוב מהסביבה כציון דרך להתנהגות חיובית. הוא מעדיף לסמוך על השיפוט החיצוני שיורה לו מה מותר ומה אסור. שינוי מגמת ההתחמקות מאחריות ומעבר לסמכות פנימית הוא הבסיס לבגרות, וזהו תפקידנו העיקרי כהורים. יחד עם זאת, חשוב להבהיר כי כל ילד מתבגר בקצב שלו ולכן חשוב להבין שלא תמיד נראה את השינויים בטווח הקרוב והמיידי ולעיתים התוצאות יגיעו רק לאחר מספר ניסיונות.
הכלי העיקרי שיעודד ילד לחשוב יותר לעומק על מעשיו זה העלאת דימויו העצמי. העלאת הדימוי תיעשה על ידי יצירת קשר מתמיד עם הילד. המבוגר שתרם להעלאת דימויו העצמי של הילד ייענה בנאמנות ובקבלת דרישות ותכתיבים. בנוסף יהיה סיכוי טוב שהילד גם יאמץ ויפנים את ערכיו של המבוגר. זהו בסיס לפיתוח אישיות והגדרת זהות. כשתהליך זה מתחיל להתרחש אפשר להתייעץ עם הילד באיזה עונש הוא בוחר, ואם בכלל עונש מתאים לו כדי לתקן את המצב הלקוי שנוצר בעקבות התנהגותו.
לסיכום, עונש מהווה כלי ליווי לתהליך חשוב ומשמעותי יותר של הקנית ערכים דרך תקשורת עם הילד. ככל שנרשה ונדרוש מהילד לגדול, תוך תקשורת והתייעצויות אתו, כך יש סיכוי טוב שהוא יאמץ אחריות אישית על מעשיו ופחות יזדקק לנו כגורמים סמכותיים חיצוניים. ככל שנשתמש בעונש פחות כך הוא ייטיב לשמור על יעילותו שכן שימוש יתר בעונש יפגע בהתפתחות הבגרות רגשית של ילד וימנע עיצוב אישיות עצמאית ואחראית.