כמעט כל אחד מאיתנו, בני האדם, נמצא בקצה כלשהו על הציר של קבלה-נתינה. או שאני בעיקר בקבלה, או שאני בעיקר בנתינה. אז כבר זה כשלעצמו, הינו נושא לעבודה פנימית ולשינוי. דמיינו ציר, שבקצה אחד שלו כתוב "נתינה", ובשני כתוב "קבלה".
זהו הציר שלכם בנושא קבלה-נתינה. אם מישהו נמצא באחד הקצוות של הציר הזה, זה לא בריא לו. להיות בקצה אחד של משהו, משמעו שאין לנו חופש להיות לאורך כל הטווח, שאין לנו מרחב בחירה, להיות בכל רגע בנקודה אחרת על הציר הזה, להתנייע באופן חופשי ולבחור בכל פעם להיות במקום אחר על הטווח.
להיות בכל פעם במקום אחר, על ציר הקבלה-נתינה, אומר שבכל פעם יש לי יכולת, חופש פנימי אמיתי, לבחור אם עכשיו מתאים לי להיות בנתינה, או לא. לבדוק עם עצמי אם עכשיו זה נכון לי לעשות מה שמבקשים ממני, או מה שאני חושבת שאני צריכה לעשות, ולבדוק עם עצמי באמת, אם זה הדבר שאני באמת באמת רוצה עכשיו לעשות, או אני עושה את זה כי לא כל כך נעים לי, או כי אני רוצה להראות טוב, או כל סיבה אחרת, שלא באמת מכבדת את הצרכים הפנימיים שלי עכשיו, ולא נמצאת באיזון עם מה שנכון לי עכשיו.
זה, השלב הראשון.
רובנו, במיוחד כאשר אנחנו אוהבים מישהו, והוא יקר לנו, רוצים לתת ולתת ולתת, וכך מגיעים להיות רוב הזמן בקצה אחד של הציר הזה, בקצה של הנתינה?
מוכר?
בדרך כלל לאדם שנותן בלי די, או מקבל בלי סוף, יש רווח מהותי שקשה לו לוותר עליו.
להיות בקצה אחד, אומר שאנחנו כל הזמן נותנים, אבל לא מאפשרים לעצמנו לקבל, וכשאנחנו לא מאפשרים לעצמינו לקבל, אנחנו בעצם לא מאפשרים לצד השני לתת! וכשאנחנו לא מאפשרים לצד השני לתת, מערכת היחסים לא מאוזנת, ואנחנו כל הזמן מתלוננים. הוא הופך להיות בעינינו אגואיסט, חסר התחשבות, חושב רק על עצמו, ועוד כהנה וכהנה. כשבעצם, בעצם מי שכאן "חסר ההתחשבות", זה אנחנו עצמינו….
אנחנו לא מתחשבים בו, כי לא מאפשרים לו לתת לנו, ואנחנו גם לא מתחשבים בעצמינו, כי אנחנו כל הזמן עסוקים בלתת החוצה, ולא מאפשרים לשום דבר להיכנס פנימה, וזה כשלעצמו חוסר כבוד כלפי עצמינו !!
כן, אני יודעת שמיד קופצים לכם כל מיני סיפורים על איך שזה התחיל, ושהוא (בן הזוג, שיכול כמובן להיות 'היא') מאז ומתמיד היה אגואיסט, ומיד יש לכם מלא "הוכחות" לזה שאתם באמת צודקים, ושאתם נורא "מסכנים" כי אתם "באמת" מאוד רוצים שכבר סוף סוף פעם אחת הצד השני ייתן גם משהו לכם….
בואו נצא מנקודת הנחה, רק לרגע קט, שבן הזוג שלכם רוצה גם הוא לתת לכם. טוב, לא בדיוק כמו שאתם רוצים… אבל גם הוא רוצה :) . אם אתם חוסמים את היכולת שלו לתת לכם, בעצם, אתם חוסמים את הנתינה הכי חשובה שלכם. כשאתם לא מסכימים לקבל, אתם לא מאפשרים לו לעשות את הדבר שהוא הכי הכי רוצה לעשות, וככה בעצם, אתם ממש ממש לא בנתינה.
כדאי שנעצור את עצמינו לעבודה פנימית פשוטה, ונכתוב על גבי דף, מה יקרה אילו אפסיק לתת? או הפוך, מה עלול להיות, אם אפסיק לקבל? שימו לב, האם אתם מתמלאים בחרדה? האם המצב החדש גורם לכם לאיזשהי בהלה? או שאולי הפוך? אתם מתמלאים בתחושה של עונג ודמיון משכר, שאותו אתם מחפשים?
רישמו את כל מה שעולה לכם בראש, את כל השאלות, את כל החששות ואו את כל המחשבות הנעימות או הרגעים שניראים מתוקים במיוחד בשלב שהמצב הנוכחי ישתנה.
הדף שלכם מלא? יש לכם רשימה מגוונת? קדימה, מכאן הדרך קלה יותר ליצירת שינוי!
עברו על הרשימה, בואו התחילו לנפות אותה. מהו הרווח הראשון שתרצו לטפל בו? אז קדימה! תנו לעצמיכם את הזמן והפניות להתאזן!