facebook youtube google

מדור אקטואליה במשפחה

איך נתמודד עם הפחד של הילד?

מאת יהודית שוורץ 10/09/2017
תקציר:
האמא נשקה לתינוקת במצחה, נפנפה לשלום לתאומים בני השש, שציפו לשמרטפית בסקרנות. דפיקות בדלת, חיוך מבויש, נערה גבוהה עמדה שם. מחכה להוראות לגבי הטיפול בשלושת הילדים בשעות הקרובות. האמא צועדת קרוב לפתח הבית. צרחות רמות נשמעות מכיוון הלול. כן, התינוק מוחה בתוקף על כך שאמא רוצה ללכת. הוא לא מכיר בכלל את הנערה שבבית שלו. פחד מציף אותו משינוי, הוא מתקשה להירגע.
איך נתמודד עם הפחד של הילד?
fotolia
יט אלול | 10.09.2017

בהקשר של ילדים צעירים חשוב להבין מהו "פחד התפתחותי". פחד התפתחותי מתייחס לתחושת חשש המופיעה אצל רבים מבני אותה שכבת גיל, וניתן להבין אותו על רקע המאפיינים התפתחותיים של כל גיל.

הפחדים ההתפתחותיים נוטים להיעלם ללא כל התערבות המקצועית, בתנאי שהתייחסות הסביבה הולמת ונכונה. לתחושת פחד ראשונית בגלל תופעות לא מוכרות יש תפקיד של הגנה על הילד. אילולא תחושה זאת, הילד החושב עצמו כל יכול, עלול להיקלע להרפתקאות העשויות לסכן אותו בסופו של דבר (כמו למשל ילד שקופץ מהחלון כשחושב שהוא סופרמן).

חשוב שנזכור שילדים הפוחדים מתופעות אלה ואחרות אינם "פחדנים" ואין לייחס לילדים תכונות אופי של פחדנות שיש בהן מן הציפיה שהילד לא ילמד להתמודד בסופו של דבר עם הפחד. פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך שהילד מפעיל שיקול דעת, הוא חושב והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. ילדים נבונים עשויים להפגין יותר פחד מן הסוג הזה.

אילו פחדים אופייניים לכל שלב בהתפתחות הילד?

• מהלידה עד גיל שנה וחצי: פחד משינויים פתאומיים בסביבה (רעשים פתאומיים, אור/חושך) פחד מזרים (שיא עוצמתו בגיל 10-12 חודשים), החל מגיל שנה וחצי - פחד מתופעות לא מוכרות (כגון מזרקה) ושינויים.

• שנה וחצי עד שלוש: פחד מפרידה, פחד "נטישה" (ילדים מתקשים להיפרד מדמויות ההתקשרות) פחד מדברים לא צפויים, חושך, תופעות לא ברורות להם כמו ברקים ורעמים או סופות חול פתאומיות.

• ארבע עד שש: פחדים דמיוניים (ממפלצות ומדמויות עמומות שרואים בחושך ומדמיינים אותן), התגברות של פחד לישון לבד על בסיס פחדים דמיוניים, פחד מתופעות לא ברורות להם כמו ברקים ורעמים, פחד שבן משפחה קרוב ימות, לקראת סוף התקופה הזו מגיע גם פחד מגנבים.

פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך שהילד מפעיל שיקול דעת. הוא חושב והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. פחדים נובעים לעיתים גם בשל רגשות של כעס, קנאה או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה לבטאם. פחדים אלה לובשים צורה של מפלצות ויצורים דמיוניים המאיימים לפגוע בילד.

מהו ההסבר לגבי פחדים בגיל הרך?

סף תחושה: לכל ילד סף תחושה משלו העשוי להיות שונים בחושים השונים (שמיעה, ראייה, תחושה וריח). הסף מגדיר את עוצמת הגירויים שלה זקוק הילד כדי לקלוט את הגירויים. ילד עם סף רגישות נמוך יבחין ברעשים הקלים ביותר. רעש בעוצמה חזקה יגרום לו לרתיעה או פחד. אותו רעש לא יפעיל כל תגובה אצל ילד עם סף תחושה גבוה.

עוצמת התגובה: יש ילדים המפעילים כוח רב בתגובותיהם. הם בוכים בקול רם, מפעילים כוח פיזי בידיהם ורגליהם וצועקים. הם גם יביעו פחד בעוצמה חזקה - דבר המאפשר להורים לזהות מיד את תחושת הפחד שלהם. לעומתם, יש ילדים שעוצמת התגובה שלהם חלשה יותר וגם כשהם נמצאים במצוקה הם מביעים זאת בדרך מתונה ולא כל כך בולטת. ההורים לעיתים עלולים שלא להבחין ולהבין את תגובותיהם. הורים שלהם עצמם סף רגישות גבוה יחסית יתקשו להבחין בתגובות החלשות של הילד. עליהם לכן להיות מודעים לכך ולהשקיע מאמץ בזיהוי ופיענוח תגובות הילד.

קצב הסתגלות לשינויים: לקצב ההסתגלות לשינויים יש השפעה על תגובת הפחד של הילד. ילדים הממהרים להסתגל לשינויים יפגינו פחות חרדה במצבים חדשים או כאשר מפתיעים אותם, מאשר ילדים אשר הסתגלותם לשינויים איטית יותר.

מידת ההתקרבות או הרתיעה מאנשים וחפצים חדשים: ישנם ילדים שבאופן בסיסי מתקרבים לאנשים חדשים או נרתעים מהם פחות מילדים אחרים ולכן הם גם מראים פחות פחד מזרים. כמו כן, ילדים הרגילים שמטפלים בהם מספר רב של דמויות עשויים לפחד פחות מילדים אחרים.

איך מתמודדים עם פחדים?

התמודדות חיובית עם הפחד, העשויה לכלול הבנת הגורמים והתקרבות הדרגתית ומתוכננת למצב המפחיד עשויה לתרום לחישול הילד ולתחושה של הצלחה ויכולת. יחד עם זאת חשוב להבין את החשיבות של מתן לגיטימציה לתחושת הפחד ולאפשר הבעה ישירה של רגשות בכלל ושל הפחד בפרט. חווית הפחד של הילדים היא אמיתית וצריך להכיר בה ולא להכחיש אותה. מנגד, חשוב ללמוד וללמד ילדים לא "להיכנע" לפחד בצורה שמגבילה את התפקוד היומיומי באופן משמעותי.

1. היו מודעים לכך כי פחדי הילד אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות, אורך רוח ועקביות. התמודדות עם פחד השב ועולה עשויה להימשך שבועות וחודשים.

2. זהו את הפחד והכירו בכך שמדובר בחוויה "אמיתית" עבור הילד. אל תקלו ראש ואל תזלזלו בהבעת הפחד של הילדים.

3. בנים פוחדים לא פחות מבנות והכרחי לעודד אותם להביע פחד במילים. התייחסו לפחדים שלהם באותה אהדה ורגישות כמו שאתם מתייחסים לבנות שפוחדות.

4. תנו לילד תחושת ביטחון כי אתם איתו בהתמודדות עם הפחד. נוכחות פיזית חשובה ביותר.

5. שוחחו עם הילד על תחושת הפחד ועודדו הבעה גם באמצעות ציורים או משחק, לפי העדפות הילד. ניתן כאמור להיעזר בספרים, שירים, ציורים ומשחקי דימיון.

7. אם מדובר בפחד מאוביקט ממשי מזוהה שמעריכים שאינו מסוכן לילד, עודדו התקרבות הדרגתית ו"התיידדות" עם האובייקט המאיים כך שהילד יווכח שהוא לא מסכן אותו.

8. חזקו את הילד ושבחו אותו על זיהוי סכנות ממשיות והימנעות מכניסה למצבים מסוכנים (כמו מעבר בכביש או פחד מנחשים או8 משחקים מסוכנים).

9. הסבירו לילדים תופעות כגון מקור הרעשים בגילאים צעירים יותר וברקים ורעמים בגיל הגן. הציעו לילד לאמץ משפטים שיאמר לעצמו כדי לעודד את עצמו להתמודד עם הפחד.

10. ענו לילדים בכנות על שאלות שנוגעות למוות. אל תבטיחו אף פעם שאנחנו והילדים נחיה לנצח אבל באופן עקבי ושיטתי תתייחסו לכך שתמיד יהיה משיהו שיטפל בילדים.

11. באשר לפחדי לילה - ארגנו סביבה שהילד מרגיש בטוח בה שהם עצמם שותפים בעיצובה, ואמצו טקסי הליכה לישון קבועים. חשוב להיענות לקריאות בלילה כדי שהילד לא ירגיש בודד ולמצוא דרכים לאפשר לו תחושה של ביטחון מבלי לשחק או לשוחח איתו.

12. באשר לפחד מעזיבה או נטישה - הכינו את הילד לפרידה ובנו איתו טקס פרידה ששב וחוזר על עצמו. כאשר עוזבים את הילד הקפידו תמיד להיפרד ממנו גם אם פעולה זו גורמת לו לבכי. זאת כדי לאפשר לו תחושת וודאות ושליטה במצב ולמנוע תחושה שנעלמים לו במפתיע.

                אל תתנו לפחד להפחיד אתכם!!!

הכתבה משויכת לקורס | מנחי הורים חינוכיים

כתבות אחרות

מהפכת הלימודים במגזר החרדי
fotolia

מהפכת הלימודים במגזר החרדי

 לאדם החרדי מן השורה קשה יותר להיכנס אליו בשל חוסר בתעודות ופערי לימוד. כיום הדרישות בשוק הן גבוהות אפילו בתפקידים בשכר בסיסי או מינימלי. כידוע, מקום העבודה של האדם הוא הביטחון שלו. שם מבלה הוא את רוב יומו. בעבודה הוא משקיע ומזדהה, יוצר קשרים משמעותיים ולומד דברים חדשים. למעשה מקום עבודה מהווה בית שני ולכן, כל אדם מייחל לעבודה מכובדת ולתפקיד טוב על זמן שהוא עמל, משקיע ומתאמץ.

אך כיצד אדם אשר למד והשקיע בתורה הקדושה וויתר על כמה שיעורי אנגלית ומתמטיקה  יוכל לגשת לעולם התעסוקה ללא תעודות מקצועיות או בגרות בסיסית? ובכלל, גם אם מחליט ללמוד קודם מציאת עבודה האם יש לו את היכולת לכך? הרי יש פערי לימוד ניכרים, חוסר בידע ובלימודים, והאם יוכל למצוא עבורו מקום לימודים טוב המספק תעודות גבוהות ותארים מתקדמים המתאים לאורח חייו? האם המצב כמו שהוא ואין מה לעשות בנידון? האם צריך להשלים עם המציאות הקיימת ולעבוד בשכר פחות ובתנאים בקושי ?

רוב האנשים עד היום באמת הסתפקו בחיים בינוניים ומטה כשהם מאמינים שאין להם ברירה. הם מתבוננים בשכנים, בחברים, במשפחה ומתנחמים שזאת אכן צרת רבים, ממשיכים להפנים ולהשלים עם המציאות. אך האם זאת האמת? האם אין דרך אחרת? מדוע שימנע מאדם שומר תורה ומצוות הצלחה ושפע ?

אכן כמענה לביקוש הרב להכשרה מקצועית ואקדמאית קם היצע נכבד של מכללות ומרכזים המיועדים למגזר הדתי והחרדי. אך למרות שכיתות הלימוד נפרדות מתגלים ליקויים בגדרי הצניעות בשאר הקמפוס והאווירה לא תורנית ולא מהווה מענה אמיתי. גם במוסדות שכן מקפידות על כללי ההלכה התלמיד נדרש לעמוד בעומס לימודי של מספר ימים בשבוע מה שלא תמיד נח ואפשרי כשמגדלים ילדים ועובדים במקביל.

לשם כך במרכז י.נ.ר, מרכז שמקיים למעלה מ 18 שנים תכניות הכשרה בתחומי ההנחיה, הייעוץ והטיפול במגזר הדתי והחרדי,  החליטו להרים את הכפפה. המרכז חבר לאוניברסיטה הפתוחה  במטרה להעניק תארים אקדמים מתקדמים למאות סטודנטים דתיים וחרדיים העוברים דרכו. השילוב הייחודי מקנה לסטודנט את מירב האפשרויות והיכולת ליהנות מכל העולמות: לרכוש תואר אקדמי בקצב מותאם אישית בתנאי הנוחיות שבמרכז לימוד המהווה חממה לימודית הרגישה לצורכי שומר מצוות. כל זאת לצד יחס אישי וחם התומך בסטודנט לאורך כל הליך רכישת התואר. הסטודנטים במרכז י.נ.ר מתקבלים במאור פנים ע"י צוות תומך, מבין, וקשוב לאורך כל התואר ומסייע לו בפרטים הבסיסיים והחשובים כגון בניית תוכנית לימודים אישית, קבלת מלגות, הכנה פרקטית ליציאה לשוק העבודה ועוד. הלומדים בינר לעולם אינם לבד. המרכז מהווה משפחה חמה ונוצרות שם חברויות וקשרים שנמשכים הרבה מעבר לתקופת הלימודים.

על אף שמדובר במרכז לימוד של האוניברסיטה הפתוחה, בה לרוב הלמידה עצמאית, בכיתות הלימוד של המרכז מקפידים הסטודנטים להגיע מדי שבוע ולחוות אווירה מרוממת, תמיכה חברית רבה, למידה בצוותא, וגם לא מעט צחוק ולבביות. רוב הסטודנטים בעלי משפחות וכן לא פעם חולקות תינוקות בנות יומן את כיתות הלימוד עם אימהותיהן, מה שמוסיף חינניות, צבע ואנושיות ללימודים.

תחום נוסף המהווה מכשול של ממש עבור המגזר החרדי הוא לימודי האנגלית. במרכז י.נ.ר רואים את הקושי והאתגר הגדול ומסייעים לסטודנטים ע"י קורסים מותאמים המכינים לבחינות אמי"ר. המודל המוצלח אף אומץ על ידי האוניברסיטה הפתוחה לשם הקניית אנגלית לשאר התלמידים החרדים שעוברים דרכה.

אין ספק שלימודי תואר מעניקים פתח לעולם התעסוקה, ומרכז י.נ.ר הוא המרכז הנכון במקום הנכון המעניק שילוב נדיר של לימודים אקדמיים, עודות בתחומים מבוקשים הסוללים דרך חדשה להצלחה.

 

 

 

קבלה ונתינה בזוגיות
fotolia

קבלה ונתינה בזוגיות

כמעט כל אחד מאיתנו, בני האדם, נמצא בקצה כלשהו על הציר של קבלה-נתינה. או שאני בעיקר בקבלה, או שאני בעיקר בנתינה. אז כבר זה כשלעצמו, הינו נושא לעבודה פנימית ולשינוי. דמיינו ציר, שבקצה אחד שלו כתוב "נתינה", ובשני כתוב "קבלה".

זהו הציר שלכם בנושא קבלה-נתינה. אם מישהו נמצא באחד הקצוות של הציר הזה, זה לא בריא לו. להיות בקצה אחד של משהו, משמעו שאין לנו חופש להיות לאורך כל הטווח, שאין לנו מרחב בחירה, להיות בכל רגע בנקודה אחרת על הציר הזה, להתנייע באופן חופשי ולבחור בכל פעם להיות במקום אחר על הטווח.

להיות בכל פעם במקום אחר, על ציר הקבלה-נתינה, אומר שבכל פעם יש לי יכולת, חופש פנימי אמיתי, לבחור אם עכשיו מתאים לי להיות בנתינה, או לא. לבדוק עם עצמי אם עכשיו זה נכון לי לעשות מה שמבקשים ממני, או מה שאני חושבת שאני צריכה לעשות, ולבדוק עם עצמי באמת, אם זה הדבר שאני באמת באמת רוצה עכשיו לעשות, או אני עושה את זה כי לא כל כך נעים לי, או כי אני רוצה להראות טוב, או כל סיבה אחרת, שלא באמת מכבדת את הצרכים הפנימיים שלי עכשיו, ולא נמצאת באיזון עם מה שנכון לי עכשיו.


זה, השלב הראשון.

רובנו, במיוחד כאשר אנחנו אוהבים מישהו, והוא יקר לנו, רוצים לתת ולתת ולתת, וכך מגיעים להיות רוב הזמן בקצה אחד של הציר הזה, בקצה של הנתינה?

מוכר?

בדרך כלל לאדם שנותן בלי די, או מקבל בלי סוף, יש רווח מהותי שקשה לו לוותר עליו.

להיות בקצה אחד, אומר שאנחנו כל הזמן נותנים, אבל לא מאפשרים לעצמנו לקבל, וכשאנחנו לא מאפשרים לעצמינו לקבל, אנחנו בעצם לא מאפשרים לצד השני לתת! וכשאנחנו לא מאפשרים לצד השני לתת, מערכת היחסים לא מאוזנת, ואנחנו כל הזמן מתלוננים. הוא הופך להיות בעינינו אגואיסט, חסר התחשבות, חושב רק על עצמו, ועוד כהנה וכהנה. כשבעצם, בעצם מי שכאן "חסר ההתחשבות", זה אנחנו עצמינו….

אנחנו לא מתחשבים בו, כי לא מאפשרים לו לתת לנו, ואנחנו גם לא מתחשבים בעצמינו, כי אנחנו כל הזמן עסוקים בלתת החוצה, ולא מאפשרים לשום דבר להיכנס פנימה, וזה כשלעצמו חוסר כבוד כלפי עצמינו !!

כן, אני יודעת שמיד קופצים לכם כל מיני סיפורים על איך שזה התחיל, ושהוא (בן הזוג, שיכול כמובן להיות 'היא') מאז ומתמיד היה אגואיסט, ומיד יש לכם מלא "הוכחות" לזה שאתם באמת צודקים, ושאתם נורא "מסכנים" כי אתם "באמת" מאוד רוצים שכבר סוף סוף פעם אחת הצד השני ייתן גם משהו לכם….

בואו נצא מנקודת הנחה, רק לרגע קט, שבן הזוג שלכם רוצה גם הוא לתת לכם. טוב, לא בדיוק כמו שאתם רוצים… אבל גם הוא רוצה :) . אם אתם חוסמים את היכולת שלו לתת לכם, בעצם, אתם חוסמים את הנתינה הכי חשובה שלכם. כשאתם לא מסכימים לקבל, אתם לא מאפשרים לו לעשות את הדבר שהוא הכי הכי רוצה לעשות, וככה בעצם, אתם ממש ממש לא בנתינה.

כדאי שנעצור את עצמינו לעבודה פנימית פשוטה, ונכתוב על גבי דף, מה יקרה אילו אפסיק לתת? או הפוך, מה עלול להיות, אם אפסיק לקבל? שימו לב, האם אתם מתמלאים בחרדה? האם המצב החדש גורם לכם לאיזשהי בהלה? או שאולי הפוך? אתם מתמלאים בתחושה של עונג ודמיון משכר, שאותו אתם מחפשים?

רישמו את כל מה שעולה לכם בראש, את כל השאלות, את כל החששות ואו את כל המחשבות הנעימות או הרגעים שניראים מתוקים במיוחד בשלב שהמצב הנוכחי ישתנה.

הדף שלכם מלא? יש לכם רשימה מגוונת? קדימה, מכאן הדרך קלה יותר ליצירת שינוי!

עברו על הרשימה, בואו התחילו לנפות אותה. מהו הרווח הראשון שתרצו לטפל בו? אז קדימה! תנו לעצמיכם את הזמן והפניות להתאזן!

 

 

אפשר היה להציל..
fotolia

אפשר היה להציל..

חגית פנתה אלינו בבקשת עזרה: בעלה ירון במצב קשה, המתבטא באופן קבוע בהתפרצויות זעם הפוגעות בילדים ובה, חגית עצמה כתוצאה מזאת נכנסת תכופות למצב של חרדה עמוקה, ובין בני הזוג לא מפסיקות להתחולל מריבות וויכוחים מרים, החיים בבית  הפכו לסיוט של חוסר אמון, הפגנות איבה, ושני בני הזוג אל מול המצב הקשה חשים ייאוש וחוסר אונים, ואינם יודעים כיצד לצאת מן המיצר.

ירון בעצמו אף שהוא מודע לבעיותיו ומאד מעוניין לטפל בעצמו ובזוגיות שלו עם חגית,  נמצא במצוקה הולכת וגוברת בידיעה המרה כי במצבם הכלכלי הנוכחי אין לו שום יכולת לשלם עבור עזרה מקצועית שהיא כעת בגדר הצלת נפשות, ידו קצרה ונפשו שוקעת בחוסר תקווה ותחושה כי ביתו נועד להרס ונפש ילדיו לצער ושבירה.

אין זה הסיפור היחיד, עשרות סיפורים כאלו ואחרים, אלפי משפחות שהתפרקו, ועוד רבות בדרך אל התהום, והדבר היחיד המפריד בין זה ובין שיקום, חזרה לחיים, והצלת נפשות כפשוטו, הינה התרומה שלכם למיזם חדש, מיזם יחודי שנדרש כבר מזה שנים רבות, אך עד אתה אף אחד לא הרים את הכפפה, אולם כעת זכה הדור וישנה תקווה אמיתית לפחות לכמה וכמה זוגות שיזכו להצלה מתוך האפלה, יש להם סיכוי כי האיר להם האור, ויש להם כעת אפשרות לזכות לטיפול המציל.

. . .

אגודת היועצים והמטפלים בישראל יוצאים בפרויקט חדש במיוחד עבור המצבים המתוארים לעיל. בשנים האחרונות החברה בישראל עוברת שינוי משמעותי וישנה לכך השפעה על הכלל והפרט. אחוזי הגירושים במדינת ישראל עולים בחדות והתופעה כואבת אך בעזרתכם ניתן לבלום אותה!

להתחתן זאת למעשה המחויבות הכי גדולה שאנשים לוקחים על עצמם במשך חייהם. מחוייבות התורמת לכלל שלמות האדם, לחברה ולעולם. אך כוחות עצומים של החברה והסביבה במקרים רבים אינם תומכים במחויבות הזאת, גם האדם עם הרצון העז ביותר לשמר את התא המשפחתי נתקל ללא הרף במסרים ובמציאות קשה השוברים גם אותו.

אגודת היועצים והמטפלים בישראל מקבלים מידי יום עשרות פניות של זוגות במצוקה, זוגות שערך המשפחה חשוב להם ושהחליטו על אף הקושי, שלא לאבד את האמונה כי ישנה דרך אחרת ולצאת לחפש את התשובה והדרך הנכונה לחיות חיי זוגיות המושתתים על אהבה, הערכה וכבוד. אגודת היועצים והמטפלים בישראל הצליחו לאתר בדרך זו משפחות רבות עם נכונות לעבודה נכונה ומודרכת ועם סיכויים גבוהים להצלחה, שכל מה שמונע מהם את הסיכוי לאושר, היא מציאות כלכלית קשה המונעת מהם את קבלת העזרה הנחוצה. העזרה שתציל את המשפחה מאבדון ודאי.

לשם כך הוקם פרויקט" 100 משפחות."

האנשים שיתרמו לפרויקט הזה, מצילים חיים, ובמקרים מסויימים זו הצלת חיים כפשוטה, מצילים משפחות וילדים שנגזר עליהם לסבול למשך שארית חייהם מכל מיני צרות ובעיות, ולא רק בהצלת חיי משפחה מדובר אלא גם בהתחלת התיקון של החברה שבה אנו חיים, חברה שמצבה מדרדר עם הגידול הנורא במספר המתגרשים. כל משפחה, מעבר לכך שהיא עולם מלא, מהווה יחידה בחברה, והחברה שלנו חווה שינויים עצומים עקב מצב זה. אין תחליף לחברה המושתתת על חיי משפחה תקינים, זהו המקום הנורמלי והתקין כדי להמשיך לקיים עולם בריא ולמנוע סבל מיותר. פחדים, צרות ושנאה שאנו חווים בעקבות חיי משפחה רעועים, יכולים להמנע מכולנו, ואנו יכולים לצאת מחוזקים אם נלמד איך להתמודד יחדיו עם אתגרי החיים.

אין דרך לתאר את הזכות, ואת החסד, שעושים אלו העוסקים במלאכת הצלת משפחות אלו מנפילה מצוק המציאות אל תהום אפילה שאין ממנה תקומה, נאמר כל המציל נפשר אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, על אחת כמה וכמה המציל משפחה, או אפילו כמה משפחות, מרדת שחת. אין גבול ואין מידה לשכר שיבוא לו בעולם הזה ובעולם הבא. התורמים והמממנים הזוכים להזרים את הממון הדרוש להצלת אלו המשפחות שאין ידם משגת לקבל את המגיע להם, הרי זה כמו טיפול נמרץ לנפגע הנמנע ממנו מחמת חסרון כיס.

אחריות גדולה יש לנו גם כחברה כשבאמצעות תרומה כספית ואפילו קטנה, שמצטרפת לאלפי תרומות קטנות והופכות את כולם שותפים למסע ההצלה הגדול של הדור שלנו, בזה אנחנו משנים את פני החברה ומעבירים את המסר שהתא המשפחתי הוא העיקר וכולנו מאוחדים במטרה הזאת.

חשוב לנו כחברה לדאוג האחד לחברו ולהיות שותפים בפרויקט החשוב הזה.

ביכולתו של כל אחד לעזור לחולל שינוי ולהשיב את החיוך לעוד משפחה שלמה ורגועה.

זכרו כל תרומה קטנה מצטרפת לאלפי תרומות קטנות, המצילות נפשות אשר אפסה תקוותם.
לתרומות לחצו כאן>>

פרויקט 100 משפחות
fotolia

פרויקט 100 משפחות

הסיפור הבא מגיע אלינו ואנו נותרים חסרים אונים, חגית וירון זוג צעיר הנשוי כבר 3 שנים, הספיקו להגיע לעולם בזמן הזה, שני ילדים אחד בן שנה והשני בן חמישה חודשים. חגית לומדת והבעל עובד בעבודה עם שכר נמוך מאד, עד שיצליח לשפר את מצבו, מצבם הכלכלי קשה מאוד.


חגית פנתה אלינו בבקשת עזרה: בעלה ירון במצב קשה, המתבטא באופן קבוע בהתפרצויות זעם הפוגעות בילדים ובה, חגית עצמה כתוצאה מזאת נכנסת תכופות למצב של חרדה עמוקה, ובין בני הזוג לא מפסיקות להתחולל מריבות וויכוחים מרים, החיים בבית  הפכו לסיוט של חוסר אמון, הפגנות איבה, ושני בני הזוג אל מול המצב הקשה חשים ייאוש וחוסר אונים, ואינם יודעים כיצד לצאת מן המיצר.

ירון בעצמו אף שהוא מודע לבעיותיו ומאד מעוניין לטפל בעצמו ובזוגיות שלו עם חגית,  נמצא במצוקה הולכת וגוברת בידיעה המרה כי במצבם הכלכלי הנוכחי אין לו שום יכולת לשלם עבור עזרה מקצועית שהיא כעת בגדר הצלת נפשות, ידו קצרה ונפשו שוקעת בחוסר תקווה ותחושה כי ביתו נועד להרס ונפש ילדיו לצער ושבירה.

 

אין זה הסיפור היחיד, עשרות סיפורים כאלו ואחרים, אלפי משפחות שהתפרקו, ועוד רבות בדרך אל התהום, והדבר היחיד המפריד בין זה ובין שיקום, חזרה לחיים, והצלת נפשות כפשוטו, הינה התרומה שלכם למיזם חדש, מיזם יחודי שנדרש כבר מזה שנים רבות, אך עד אתה אף אחד לא הרים את הכפפה, אולם כעת זכה הדור וישנה תקווה אמיתית לפחות לכמה וכמה זוגות שיזכו להצלה מתוך האפלה, יש להם סיכוי כי האיר להם האור, ויש להם כעת אפשרות לזכות לטיפול המציל.

. . .

אגודת היועצים והמטפלים בישראל יוצאים בפרויקט חדש במיוחד עבור המצבים המתוארים לעיל. בשנים האחרונות החברה בישראל עוברת שינוי משמעותי וישנה לכך השפעה על הכלל והפרט. אחוזי הגירושים במדינת ישראל עולים בחדות והתופעה כואבת אך בעזרתכם ניתן לבלום אותה!

להתחתן זאת למעשה המחויבות הכי גדולה שאנשים לוקחים על עצמם במשך חייהם. מחוייבות התורמת לכלל שלמות האדם, לחברה ולעולם. אך כוחות עצומים של החברה והסביבה במקרים רבים אינם תומכים במחויבות הזאת, גם האדם עם הרצון העז ביותר לשמר את התא המשפחתי נתקל ללא הרף במסרים ובמציאות קשה השוברים גם אותו.

אגודת היועצים והמטפלים בישראל מקבלים מידי יום עשרות פניות של זוגות במצוקה, זוגות שערך המשפחה חשוב להם ושהחליטו על אף הקושי, שלא לאבד את האמונה כי ישנה דרך אחרת ולצאת לחפש את התשובה והדרך הנכונה לחיות חיי זוגיות המושתתים על אהבה, הערכה וכבוד. אגודת היועצים והמטפלים בישראל הצליחו לאתר בדרך זו משפחות רבות עם נכונות לעבודה נכונה ומודרכת ועם סיכויים גבוהים להצלחה, שכל מה שמונע מהם את הסיכוי לאושר, היא מציאות כלכלית קשה המונעת מהם את קבלת העזרה הנחוצה. העזרה שתציל את המשפחה מאבדון ודאי.

לשם כך הוקם פרויקט "100 משפחות".

האנשים שיתרמו לפרויקט הזה, מצילים חיים, ובמקרים מסויימים זו הצלת חיים כפשוטה, מצילים משפחות וילדים שנגזר עליהם לסבול למשך שארית חייהם מכל מיני צרות ובעיות, ולא רק בהצלת חיי משפחה מדובר אלא גם בהתחלת התיקון של החברה שבה אנו חיים, חברה שמצבה מדרדר עם הגידול הנורא במספר המתגרשים. כל משפחה, מעבר לכך שהיא עולם מלא, מהווה יחידה בחברה, והחברה שלנו חווה שינויים עצומים עקב מצב זה. אין תחליף לחברה המושתתת על חיי משפחה תקינים, זהו המקום הנורמלי והתקין כדי להמשיך לקיים עולם בריא ולמנוע סבל מיותר. פחדים, צרות ושנאה שאנו חווים בעקבות חיי משפחה רעועים, יכולים להמנע מכולנו, ואנו יכולים לצאת מחוזקים אם נלמד איך להתמודד יחדיו עם אתגרי החיים.

אין דרך לתאר את הזכות, ואת החסד, שעושים אלו העוסקים במלאכת הצלת משפחות אלו מנפילה מצוק המציאות אל תהום אפילה שאין ממנה תקומה, נאמר כל המציל נפשר אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, על אחת כמה וכמה המציל משפחה, או אפילו כמה משפחות, מרדת שחת. אין גבול ואין מידה לשכר שיבוא לו בעולם הזה ובעולם הבא. התורמים והמממנים הזוכים להזרים את הממון הדרוש להצלת אלו המשפחות שאין ידם משגת לקבל את המגיע להם, הרי זה כמו טיפול נמרץ לנפגע הנמנע ממנו מחמת חסרון כיס.

אחריות גדולה יש לנו גם כחברה כשבאמצעות תרומה כספית ואפילו קטנה, שמצטרפת לאלפי תרומות קטנות והופכות את כולם שותפים למסע ההצלה הגדול של הדור שלנו, בזה אנחנו משנים את פני החברה ומעבירים את המסר שהתא המשפחתי הוא העיקר וכולנו מאוחדים במטרה הזאת.

חשוב לנו כחברה לדאוג האחד לחברו ולהיות שותפים בפרויקט החשוב הזה.

ביכולתו של כל אחד לעזור לחולל שינוי ולהשיב את החיוך לעוד משפחה שלמה ורגועה.

זכרו כל תרומה קטנה מצטרפת לאלפי תרומות קטנות, המצילות נפשות אשר אפסה תקוותם.
בואו להציל את המקרה הבא! לתרומות לחצו כאן!

מה חשוב שנדע בחינוך כשיוצאים לחופש?
fotolia

מה חשוב שנדע בחינוך כשיוצאים לחופש?

בכתבה שלפניכם, אני רוצה להעלות עניינים חשובים שעלינו כהורים צריכים להיות מודעים אליהם כאשר אנחנו מחנכים את ילדינו באווירת ימות הקיץ.

  1. ניזהר מה אנחנו משדרים!

אנחנו עלולים לחשוב שהילדים התייגעו ועליהם לנוח ולהתאוורר מהלימודים, אך עלינו להיזהר שח"ו לא לשדר לילד שמושג חופש הוא פטור מלימוד תורה, אלא ההפך הוא הנכון התורה היא חיינו! ולכן גם בימות החופש חשוב לקבוע סדר יום לילדים שיכלול  שעות לימוד תורה בצורה מותאמת ליכולתיו של הילד הן באיכות ובכמות.

 

  1. לימוד דרך חוויה והנאה

אני בטוחה שכולכם תסכימו איתי שהדרך שבה עניינים קדושים כמו לדוגמא, מצוות אהבת ישראל, יקלטו יותר טוב אצל הילד דווקא בזמן טיול או שיחה מאשר דרך שיעור דינים בצורה פרונטלית. מסרים שמועברים דרך חוויה נעימה רב חושית, ללא ספק, נקלטים טוב ובקלות יותר אצל הילד. ולכן יש לנצל את ימות החופש, כאשר הילדים אינם חומדים לימודי חול, לגרום להם להנאה דרך תחרותיות, פרסים וטיולים ולהטמיע בהם דרכם את לימוד תורה ומידות טובות. לדוג': לנסוע לכותל, שריד בית מקדשינו וללמד על ענייני גאולה ומשיח או אפילו דרך שיט בסירת פדלים ניתן ללמד על העניין של שיתוף פעולה ואהבת ישראל, לשלוח ילדים ל'קעמפ' חסידי וכו' 

 

  1. הוקרה בערך הזמן

 לא פעם שמעתי מאימהות בזמן החופש, "הילדים משועממים" , "הם לא מפסיקים לריב ביניהם", "הם כבר מטפסים על הקירות מרוב שעמום"- מצבים אלו לא קורים כך סתם. דווקא בזמן החופש, שיש פתאום הרבה זמן פנוי, אנחנו צריכים ללמד את הילדים שלנו למלא את הזמן שלהם בדברים חיוביים: לשחק בפאזל, לגו, יציאה לגינה, שמיעת סיפורים והכל ברוח יהודית חסידית, כך ילמדו להעריך את הזמן וזה בטח ימנע הרבה דברים לא נעימים. סדר יום ברור הקבוע מראש עם הילדים יכול מאוד לעזור לא להתפזר, ולהיות ממוקדים.

 

  1. הכלי לקבלת כל הברכות

נקודה מעניינת שהייתי רוצה להעלות מתוך דברי הרבי בהקשר ללימוד תורה. בתורה כתוב "אם בחוקותי תלכו (לימודי תורה) ומצותי תשמרו גו' נתתי גשמיכם בעתם"- מפסוק זה אנו למדים שהתורה ניתנה כדי שיהיה לנו טוב גם בחיים הגשמיים,  והכלי לקבלת הברכות בבני חיי מזוניי רוויחא (ילדים, חיים ופרנסה ברווח) היא הוספה בלימוד תורה, ובאופן מפתיע הרבי מסביר שהסיבה שמונעת מאיתנו שפע גשמי, היא דווקא משום שהחסרנו מלימוד תורה.

 

לסיכום, בימות הקיץ , נכין סדר יום ברור ומסודר שיכלול לימוד תורה והטמעת מידות טובות דרך חוויות הנאה כמו טיולים, משחקים ותחרויות, ננצל כל רגע לדברים חיוביים וכך נגרום נחת רוח לרבי, נשיא הדור, ונקרב את הגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש.

קיץ בריא בגשמיות וברוחניות!

 (המאמר מבוסס על מכתבי הרבי, שערי חינוך)

כתבה חיה גילר, מנחת הורים, בוגרת מרכז ינר, בעלת תואר BE.D במתמטיקה וחינוך מיוחד.

 

לחץ - הרוצח השקט
fotolia

לחץ - הרוצח השקט

לא נכחד, במינון קטן הלחץ יכול להוות זרז חיובי. במינון מתאים לחץ לימודים הוא מועיל, מעט לחץ לפני שבת משפר את התפקוד שלנו. זה אכן תפקידו של הלחץ, להיות "תבלין החיים". אך האם לא הגזמנו בתיבלון? כמה מאיתנו אוכלים רק פפריקה ומלח ולא נהנים כלל מהעוף (החיים)?

אין ספק שהלחץ השתלט על חיינו בצורה מסוכנת. מצבי לחץ כרוניים גובים מאיתנו מחיר יקר. תגובת הגוף הטבעית לסכנה הקרויה "הילחם או ברח" fight or flight, כוללת ייצור והפרשה של הורמונים עוצמתיים (כמו קורטיזול ואדרנלין) שתפקידם לגייס את מערכות הגוף השונות לצורך התמודדות עם גורם הסכנה. פעילות יתר של מערכת העצבים האוטונומית מדכאה את המערכת החיסונית, משבשת את מערכת העיכול, מעלה את הסיכון למחלות לב ומאיצה את תהליכי הזיקנה.

האם יש לנו תקנה?

האם ניתן למגר את עוצמת הלחצים הנפשיים בחיינו?

ניהול של מצבי סטרס מתחלק לשלושה שלבים:

1) זיהוי והבנה של מקורות הלחצים המעיקים עלינו

2) מציאת דרכים לצמצם את הלחצים

3) ניהול חיובי של תגובתנו ללחצים שכולל : לראותם בפרופורציה נכונה, לבנות את העמידות שלנו, לחלוק את הבעיות שלנו עם אנשים אחרים ולחפש עזרה ותמיכה.

פירוט:

1) הצעד הראשון בדרך לצמצום הלחצים בחיינו עובר דרך איסוף מידע על מקורות הלחצים.

מי בחיי מלחיץ אותי במיוחד? (הבוס, השוויגער, הבעל, ילד מסוים וכו').

מתי אני נלחצת במיוחד? (בסוף החודש, בערב שבת, בכל ערב, בכל בוקר וכו').

אולי אני בכלל שייכת לקטגוריית הנשים הנהנות לקטר כל הזמן על העומס הנורא בחייהן. "אני מה זה עמוסה...אין, לא הספקתי כלום". זהו טרנד אופנתי להתרברב בעומס שלי, אולי זו תעודת כבוד על ההספקים שלי?

2) זיהוי דרכם לצמצם את הלחצים - אני ורק אני אחראית במאה אחוז על ההחלטות שאני מקבלת בכל רגע נתון. כאשר אני מחליטה לצמצם לחצים, זה אומר ללמוד לומר "לא". הגם שיש בנו צורך לרצות אחרים אנו בהחלט מסוגלים ללמוד לשמור על כוחותינו, לעמוד באי נוחות הזמנית ולומר "לא".

לאחר מכן, נלמד לערוך רשימת מטלות שברצוננו להספיק כאשר הרשימה צריכה להיכתב לאורך, כלומר שבמקום הראשון ישנה מטלה אחת בלבד. היא החשובה ביותר, אותה כנראה נספיק ואת שאר המטלות בהתאם לזמן ולכח.

ואת עצמי? האם אני שמה את עצמי תמיד בסוף הרשימה כדי להוכיח עד כמה אינני אנוכית? המנוע שלי איננו יכול לעבוד בלי דלק, אני צריכה לתדלק את עצמי. במה? בדברים שמסבים לי הנאה. מציאת זמן לתחביבים ולפעילות המסייעת להגשמה עצמית ומשמחת יכולה לחולל פלאים לרמת הסטרס שלנו.

3) ניהול חיובי של תגובתנו ללחצים:

* לראותם בפרופורציה נכונה - להבין שישנם דברים שאין לנו שליטה עליהם ולא נבזבז את כוחותינו בדאגות שווא. אדרבה, נמצא את המקומות בהם יש בכוחנו להשקיע ולהועיל. גם שם לא נצפה מעצמנו לפרפקציוניזם - מתכון בטוח ללחצים קבועים.

* לבנות את העמידות שלנו - לפנייך מספר רעיונות, מצאי מה עובד בשבילך. לומר לעצמנו משפטי כוח כמו "את יכולה לעמוד בזה, את חזקה, ד' איתך". תרגילי נשימה עמוקה מכניסים לנו "אוויר לנשימה", אימון גופני טוב גם כן. בנוסף, חובה עלינו ליצור לעצמנו פסקי זמן במהלך היום שמטרתם רק התרגעות.

* אין כמו אוזן קשבת של אדם קרוב המספקת תחושת חום והרגשה שלמישהו אכפת מה קורה לנו. תמיכה חברתית מגבירה את הבטחון שלנו ומדגישה את יכולת השליטה שלנו באירועי חיים מלחיצים. עזרה כספית ותמיכה פיזית מסייעת לאדם להפנות את אנרגיה לבעיה העיקרית ומונעת התדרדרות במצב.

לסיכום:

ניתן להקטין את כמות הלחצים ועוצמתם המשפיעים עלינו לרעה. כדאי לנו ללמוד להפחית לחצים כי חיים מופחתי לחץ הם יפים ובריאים הרבה יותר. 


 

הגיע הזמן לדבר על גירושין!
fotolia

הגיע הזמן לדבר על גירושין!

סטטיסטיקת הגירושין במדינת ישראל במצב נורא, כולל כל המגזרים כן גם החרדי, והמגמה רק הופכת גרועה יותר.

עד היום לא הוצע פתרון אמיתי לבעיה מהותית שרק מתעצמת. מסקרים וממידע מאנשי מקצוע בתחום הטיפול והייעוץ עולים נתונים מזעזעים כי 90% ממשברי הזוגיות החלו כבר בשנה הראשונה לחיי הנישואין. אך רוב רובם של הזוגות אינם שוקלים ייעוץ כל עוד לא מדברים על פגישה ברבנות, גם אחרי 5 או 10 שנים לחיי הנישואין.

והנה זה קורה דווקא בחברה המקדשת את הבית, את התא המשפחתי, ובמציאות עגומה זו חסרים כלים ואמצעים בסיסיים לטיפול וזיהוי בעיות בחיי הנישואין כשעוד אפשר לתקן והפתרונות פשוטים. למה לא מטפלים כשעוד לא הצטברו אמוציות שליליות, חוויות קשות, וביטויים רגשיים קשים, בתוך המשפחה? הרבה מהזוגות חשים בושה גדולה וחוסר אמון בסביבה, ביועצים ואנשי מקצוע. רוב רובם של הזוגות בוחרים להסתיר ולסבול (לשווא) אך מחיר ההדחקה שהוא הרבה יותר יקר והנזק בלתי הפיך.

דוד ושושנה זוג רגיל לחלוטין, שחיי בין הפסקות אש, קרוביהם מנסים לשכנע אותם זה זמן רב לגשת ליעוץ, אך הם אינם מוכנים לשמוע על כך. מסיבות של גאווה מטופשת. כשהמצב נעשה קשה הסכימו הזוג ללכת לטיפול, אך כשהחלו יחד לחפש מטפל חשו כי המצב נרגע וממילא אינם זקוקים לטיפול עוד. סיפור גנרי שחוזר על עצמו אצל מאות! אם לא אלפי זוגות.


הפתרון אינו בהוספת טלאים של תיקונים על מצב מקולקל, הפתרון נעוץ בשינוי יסודי מהותי של כל שיטת הנחלת כללי הנישואין היהודיים בכל בית נאמן בישראל, אין להמתין לנזק, יש לבצע תוכנית שלמה מקיפה ומהותית, משלב טרום האירוסין ועד עמוק לתוך שנות הנישואין.


אין טעם להרחיב על איך השיטה עובדת כיום, שכן כולנו מודעים לפרטיה עד כאב, זוג צעיר וחסר נסיון מקבל הדרכה מינימלית ובמקרים רבים ההדרכה מועברת על ידי גורמים לא מוסמכים. לאחר כמה פגישות הדרכה קצרות ולא מסכמות. נזרק הזוג אל חיי היום היום והאתגרים של הנישואין, ללא שום תמיכה, עזרה, סיוע, או אפילו אוזן קשבת. ודאגתם היחידה היא מה יגידו אם ידעו שגם אצלנו יש בעיות שלום בית. וכולם עסוקים בהסתרת הבעיות. אין עוד מה להאריך בפרטים. הסיפורים שונים, אך דומים. הצד השווה, אין הדרכה נכונה, אין מעקב, אין עזרה, כלום.


נבואת הזעם הזו הופכת לבשורה מדהימה לכלל, שכן ארגונים שונים, רבנים ואנשי מקצוע החליטו לאחרונה להרים את הכפפה, ויוצאים עם תוכנית מדהימה בהיקפה, תוכנית שנערכה ונשקלה ונבדקה על בסיס עשרות שנות עמידה בחוד החנית של מערכות ההצלה של בתים כשרים בישראל.


התוכנית מדברת על שינוי מלא של כל שיטת ההתייחסות לנישואין בישראל. היא משלבת הדרכת מדריכי חתנים וכלות ואנשים המעורים בקהילה להעלאת המודעות והלגיטימציה לפנייה לעזרה. אם בעבר היינו מחכים לזוג במשבר לפנות לייעוץ, היום נכשיר אנשים בקהילה ובמערכי ארגונים שונים להיות מאבחנים זוגיים. אלו ילמדו כיצד לזהות בעיות אצל הזוג ויוכלו להפנות לגורמים הרלוונטיים ולמנוע שנים של סבל מיותר. בנוסף, יקבעו מסלולי לווי והדרכה לזוגות חדשים בזמנים קבועים עם דגש על תקופות מעבר בחיי הנישואין, לוודא שהכל על מי מנוחות. התוכנית היא בתמיכה מלאה של כל רבני המגזר מכל קצווי הקשת בהסכמה כללית מלאה ונדירה.


תוכנית ההצלה היא תוכנית לאומית לשלום בית. שנועדה לבסס את כלל הזירות במדינה. שכן תא משפחתי חלש משפיע ומחליש על כל המערכות במדינה. מבחינה חברתית תא משפחתי חזק ימנע מצב של נוער נושר, סמים ואלכוהול. יקבעו אמצעים שיאפשרו זיהוי מוקדם של אלימות והתעללות במשפחה. מבחינה גלובלית זה יחזק את הכלכלה במדינה. גירושין גורמים לירידה באיכות החיים ועלייה במספר המשפחות הנתמכות בשירותי והמדינה והציבור. מבחינה ביטחונית נוכל להגן על עצמינו בפני אויבנו באמצעות חברה בריאה, המשך חיי נישואין תקינים ועלייה דמוגרפית הנחוצה במזרח התיכון. אין ספק שמעבר לענין הפרטי של חוסן המשפחה עומדת טובת הכלל ועם ישראל כולו בחתירה להמשך קיום חיי חברה, תורה וקהילה יציבים ובריאים.


הבעיה של המשפחה הפרטית היא הבעיה של כולנו. אין כמעט בית אב שלא נפגע. תם עידן הטאטוא והגיע הזמן לנקות גם מתחת לשטיח. אנו עומדים בפני מצב חירום חברתי עם תוצאות הרות אסון ולכן  כחברה צריכים להתחיל לאמץ מושגים שאולי קצת זרים לנו אבל חשובים. בנתיים עד שהתוכנית תקרום עור וגידים ותצא לדרכה, על כולנו לפקוח עיניים. הביטו סביב, עודדו את הדור הצעיר לדבר ולשתף, תהוו אוזן קשבת, אל תחסכו מהם מידע חשוב ואל תתעלמו מהדמעות, ממבטי הייאוש, השחור בעיניים. ההבדל בין לדבר או לא לדבר הוא כהבדל בין חיים למוות.

 

 

הפרעות אכילה - סמפטומים, סיבות ודרכי טיפול
fotolia

הפרעות אכילה - סמפטומים, סיבות ודרכי טיפול

את הפרעות האכילה  נוהגים לחלק לשלושה סוגים :

אנורקסיה: מצב בו האדם מפחית באופן משמעותי את כמות המזון שהוא צורך במטרה מודעת לרדת במשקל, לעיתים עד כדי הרעבה והפסקת אכילה מוחלטת. הסובל מאנורקסיה ממשיך להרגיש שמן גם כאשר הוא מגיע לירידה דרסטית במשקל ולרזון קיצוני ועושה הכל כדי להמשיך ולרדת במשקל, כולל הפסקת אכילה או אכילה מועטת מדי, הקאות, לקיחת חומרים משלשלים, עיסוק מוגזם בספורט ועוד. התנהגויות אלה כפייתיות ונעדרות בוחן מציאות  תקין.

בולימיה: מתאפיינת בהתקפים של אכילה חסרת שליטה, בה האדם אוכל כמויות גדולות מאד של מזון בזמן קצר, פעמים רבות מזון שנחשב ללא בריא, ולאחר מכן הוצאתו של המזון מהגוף באופן לא טבעי, לרוב על ידי הקאות, אך גם על ידי נטילת חומרים משלשלים. הבולימיה גורמת לנזקים גופניים גדולים למערכת העיכול, לפעילות הלב ולמאזן החומרים בגוף, כמו גם לבעיות שיניים, עיניים ועוד.

אכילה כפייתית, בולמוסי אכילה, התמכרות לאכילה: תופעות שניתן להתייחס אליהן כאל קבוצה נפרדת של הפרעות אכילה, שמאופיינות באכילה מרובה בלתי נשלטת, לפרקי זמן מסוימים או באופן קבוע, שאין אחריהן פעולה כלשהיא לסילוק המזון מהגוף. הפרעות אלה מלוות לעיתים קרובות במשקל עודף, בהתאם לכמויות המזון העודפות שהאדם אוכל.

השכיחות של הפרעות האכילה

למרות שהנתונים לגבי שכיחות הפרעות האכילה אינם מדויקים כיון שחלק מהסובלים מהן אינם פונים לטיפול או פונים לטיפול פרטי שאינו מדווח לרשויות, שכיחות ההפרעות בעולם המערבי הולכת ועולה. שכיחות האנורקסיה עומדת על 1.2 אחוז בקרב הנשים ו- 0.2 אחוז בקרב הגברים. בולימיה היא הפרעה שכיחה יותר, כ-4 אחוז בקרב נשים וכאחוז אחד בקרב גברים. הנתונים לגבי אכילה כפייתית לסוגיה השונים הם גבוהים הרבה יותר ומגיעים ליותר מ- 40% מקרב האוכלוסייה הכללית לפי דיווחים שונים.

השכיחות הגבוהה ביותר של הפרעות אכילה היא אצל נשים צעירות בטווח הגילאים 12-41. עם זאת שכיחות התופעה עולה בשנים האחרונות באופן משמעותי גם בקרב גברים, נשים מבוגרות, ואף ילדים. לא נדיר לפגוש כיום אפילו ילדים קטנים בגיל 4-6 הסובלים מהפרעות אכילה על רקע רגשי.

כמו כן קיימת עלייה משמעותית של הפרעות אכילה בקרב המגזר הדתי והחרדי, והשיעור עומד כיום על מספרים דומים לכלל האוכלוסייה.

הסיבות להפרעות האכילה:

הסיבות להתפתחותן של הפרעות אכילה קשורות למצבו הפיזיולוגי והרגשי המולד והנרכש של האדם ומושפעות גם מהסביבה הספציפית בה הוא חי וממסרים חברתיים אופנתיים.   

במחקרים גנטיים נמצא כי אדם יכול להיוולד עם רגישות מוגברת לפיתוח הפרעות אכילה. כמו  כן קיימות סיבות ביולוגיות הקשורות, בין היתר, בהפרשה מוגברת או מופחתת של חומרים בגוף שעלולים להקשות על אדם לווסת את מנגנוני הרעב והשובע.

בעיות ביחסי הורים וילדים מגבירים את הסיכון של הילדים לפתח הפרעות רגשיות וביניהן הפרעות אכילה. יחס ביקורתי וחודרני מצד ההורים כלפי הילד או הילדה נמצא כמאפיין משמעותי בקרב נערות ונערים שסבלו מההפרעה. זוהי אחת הסיבות לכך שהפרעות אכילה כה נפוצות בגיל ההתבגרות שבו באים לידי ביטוי שינויים וקונפליקטים אישיים ובינאישיים רבים אצל המתבגר או המתבגרת.

עיסוק של אחד ההורים או שניהם בנושאים של דיאטה, דימוי גוף ואכילה, באופן מוגזם או כפייתי, נמצא אף הוא כגורם שכיח להתפתחות הפרעות אכילה אצל הילדים.

מאפיינים אישיים שכיחים שנמצאו כגורמים לשכיחות גבוהה יותר של הפרעות אכילה הם גם נטייה לחרדתיות, פרפקציוניזם, קושי להסתדר עם גבולות או לחצים יומיומיים, בעיות בדימוי הגוף, בעיות בזהות המגדרית, ולעיתים טראומה של ניצול או התעללות במשפחה או מחוצה לה.

לפי חלק מהחוקרים אנורקסיה ובולימיה נובעות לעיתים מהצורך באוטונומיה בקרב נערות צעירות אשר מתמודדות במשפחתן עם קושי רגשי וקונפליקטים עם ההורים ועם דרישה מהן להיות מושלמות בתחומי החיים השונים. אצל נערות אלה מתפתחת לעיתים הפרעת אכילה שהיא האפשרות היחידה שלהן לעיתים לשלוט במשהו בחייהן- באכילה. 

לעיתים הפרעת האכילה משמשת כאמצעי להשגת תשומת לב מהמשפחה והסביבה.

אכילה כפייתית משמשת כדרך להתמודדות עם לחצים, מתחים וקונפליקטים רגשיים אצל אלה הסובלים ממנה. האכילה המרובה הממלאת את הקיבה יוצרת טשטוש של רגשות ותחושות אחרים.

אכילה כפייתית מתחילה לרוב בילדות המוקדמת, כשמתעצבים דפוסי האכילה. רוב האנשים שנעשים אכלנים כפייתיים הם אנשים שמעולם לא למדו דרכים נאותות להתמודדות עם מצבים מלחיצים, ובמקום זאת השתמשו באוכל כדרך התמודדות.

הטיפול בסובלים מהפרעות אכילה

הטיפול צריך להתמקד בהכרח במימד הרגשי ולבדוק את הסיבות הפסיכולוגיות שקיימות בבסיס ההפרעה. לעיתים נעזרים גם בשילוב של ליווי ופיקוח תזונתי. במקרים בהם קיימת סכנה אמיתית לחיי המטופל/ת יש צורך באשפוז במחלקה המתמחה בטיפול בהפרעות אכילה.

מסוכן למדי להתעלם מהחומרה ומהסכנה שבהפרעת אכילה ולא לטפל בה באופן מתאים על ידי איש מקצוע המומחה לבעיות מסוג זה. קיימת בכך סכנה בריאותית ופסיכולוגית אמיתית.

נורות אדומות

כיוון שהפרעות האכילה לסוגיהן הופכות לתופעה נפוצה בכל שכבות האוכלוסייה, החל מגילאים צעירים מאוד, חשוב שהורים יהיו ערים לסימנים שעלולים להצביע על התפתחותה של בעיה הקשורה לאכילה. חלק מהסימנים יכולים להיות:

- הימנעות מסוגי מאכלים מסוימים לחלוטין או חלקית.

- דילוג על ארוחות מדי פעם או באופן קבוע.

- אכילה מופרזת שאחריה יש הסתגרות בשירותים.

- התעסקות שנראית מוגזמת במדידת משקל הגוף.

- התעסקות שנראית מוגזמת במראה החיצוני, הבעת אי שביעות רצון מהמראה החיצוני, והבעת תסכול בכל הקשור לכך.

- עיסוק מוגזם בספורט כאמצעי לירידה במשקל.

-הסתגרות רבה בחדר, תקשורת מועטה מדי עם בני המשפחה, התרחקות חלקית או מלאה מחיי חברה.

 

 

 

כיצד נציב גבול לילדינו באופן יעיל?
fotolia

כיצד נציב גבול לילדינו באופן יעיל?

אז מהו המתכון שניתן ללמוד מה' לאופן נתינת גבולות?

  • להיות בטוח בגבול- אז ראשית, לפני שאתם מציבים גבול בפועל, עליכם להיות בטוחים ומשוכנעים בגבול שאתם רוצים להציב, שהוא אכן נחוץ וחשוב גם מבחינה רוחנית, נפשית ובריאותית ואתם מוכנים ללכת איתו עד הסוף! הנחישות שלכם כאשר אתם מציבים את הגבול צריכה להיות כמו שברור לכם שלעולם לא תיתנו לאכול לחם לילד עם אלרגיה לגלוטן.
  • בנחת! אחרי שתרגישו בטוחים עם הגבול, אמרו זאת בשקט ובנחת, כך תתבטא הביטחון והתקיפות שלכם.
  • הזהרו! צעקות והסברי שכנוע אינסופיים, יכולים רק להזיק!

ילד הלך עם אביו לג'מבורי. הילד נכנס לבריכת הכדורים והחל להשליך כדורים לכל עבר והציק לחברים שלו. באותו רגע האב קם ורצה לגעור בילד "איזה ילד אתה, למה אתה מציק לחברים שלך, למה אתה עושה את זה...? אך עצר עצמו לרגע והחליט לגשת אל הילד בקור רוח ובענייניות החזיק אותו ביד והושיב אותו על הספסל לידו, ואמר לו בטון שקט ובנחת "תסתכל על החברים שלך, תראה כיצד הם משחקים, כאשר אתה תרגיש שתוכל לשחק בצורה נאותה, תוכל לחזור לבריכת הכדורים". ואכן כך היה. הילד נרגע, וחזר לשחק. האבא העביר גבול ברור תוך שמירת כבודו של הילד, והילד שיתף פעולה. מעשה קטן שנעשה בנחת אך בנחישות יכול להחליף צעקות אשמה והסברי שכנוע אינסופיים.

חשוב להבין שהילדים זקוקים ורוצים גבולות למרות, שלעיתים כלפי חוץ הם מתנגדים אליהם. הגבולות נותנים תחושה של ביטחון, שלווה ויציבות בחייהם ושומרות על האנרגיה הנפשית שלו.

אז בפעם הבאה שתרצו להציב גבול לילד שלכם, אהיו בטוחים ומשוכנעים בגבול, שלא תחזרו במילה שלכם, לאחר מכן אמרו זאת בנחת ובענייניות נעביר לילד מסר ברור ונעזור לילד לעמוד בגבול.

 

נעשה ונשמע
fotolia

נעשה ונשמע

תגלית "מעשית"

גברים מדברים יותר מנשים.

מוזר?

זה מוכח ממחקרים רבים: בכל מקום שבו יש לגברים אפשרות להשיג מקום של מעמד או כבוד, יהיו הם הראשונים שידברו. בישיבות צוות, בהרצאות – מול המרצה, בשידורי רדיו וכדו' גברים מדברים הרבה יותר מנשים. מה לעשות שבשיחה בארבע עיניים עם האשה שלהם הם לא לגמרי מרגישים שהם משיגים את המטרה הזו? עבור גברים הדיבור הוא אמצעי להשגת מטרה – הם דוגלים ב"נעשה" ואם אין מטרה, עדיף לשתוק.


"שמועה" ידועה (?!)

אצל נשים לעומת זאת הדיבור הוא מטרה בפני עצמה – עבורן הדבר החשוב ביותר הוא "נשמע". נשים מעדיפות שיחה מלב אל לב עם חברה טובה, בבית, במסגרות מוכרות וכדו'. ככל שהאשה מדברת יותר היא מבהירה לעצמה את הרגשות והמחשבות שלה. הדבר האחרון שאשה רוצה בזמן שהיא מדברת, זה שהגבר יציע לה פתרון. הדבר הדבר היחיד, לעומת זאת, שהיא רוצה כשהיא עצובה, פגועה או עצבנית זה שהגבר יהיה שם ויקשיב מה הוא רוצה בזמן הזה? בדיוק הפוך, שיתנו לו להסתדר בכוחות עצמו.. כמה שהשוני הזה יכול להיות קטלני.

 

לכבד את רצונה

לפני זמן לא רב הגיעו אלי דסי ואבי (שמות בדויים). זוג נחמד ביותר. באחת הפגישות אמר אבי בתסכול: "מה שאני עושה היא לא מרוצה: היא מבקשת שכשהיא מדברת אני אכבד אותה ואתן לה לדבר ולא אראה רק את עצמי. עבדתי על עצמי לכבד את מה שהיא מבקשת, ולהקשיב למה שהיא אומרת לפני שאני מגיב. ואז, לא פחות ולא יותר, היא מעיזה להתלונן על זה.. שאלתי אותו למה הוא מתכוון והוא ענה: קרה משהו, אין לי מושג מה,והיא עזבה את החדר ובכתה. לא הבנתי מה קרה, ניגשתי אליה ושאלתי "מה קרה?" היא לא ענתה ואז ניסיתי שוב. ראיתי שהיא לא עונה אז שאלתי אותה אם היא רוצה לספר לי, והיא אמרה לא. לא – אז לא...אני מכבד אותה.

 

פשוט אטום!

יצאתי מהחדר ופתאום שמעתי אותה בוכה ומתייפחת. עכשיו באמת לא הבנתי מה עשיתי. היא לא דיברה איתי מאז יומיים חוץ מ"תביא –תיקח". ומאז היא מזכירה לי כבר בפעם העשרים את המקרה הזה ודומים לו כדי להוכיח לי שלא אכפת לי ממנה... " מהרגע שהוא הזכיר את הרגע שבו הוא עזב את החדר כשאמרה לו "לא", דסי ממש המחישה והחזירה לחדר את התחושה והאוירה שהיתה שם באותם רגעים. היא התייפחה, ועשתה שימוש מסיבי בטישיו שהיה על השולחן. היה ברור שקשה לה לבטא את מה שכל כך כואב לה. כשהוא סיים, שאלתי אותה: מה גרם לך לבכי? היא התפרצה שוב ולאחר כמה שניות של ייבוב, אמרה בקושי: הוא פשוט א-ט-ו-ם!

 

הכי קרוב

שאלתי אותה מה גורם לה לחשוב עליו דבר כזה. היא מאוד התקשתה, אבל בסופו של דבר הצליחה להסביר לי כמה פעמים קרו מקרים דומים שבהם הרגישה שהוא משאיר אותה לבד כאובה. שאלתי אותה: מה את מרגישה כשזה קורה? והיא ענתה כמובן ש"לא אכפת לו" ו"הוא לא רגיש". מה היית הכי רוצה שהוא יעשה באותם רגעים? שאלתי.  היא התחילה לענות.. הנה הוא פה, עצרתי אותה, אמרי את זה לו...היא הסתכלה עלי לוודא שהבינה נכון, וכשקיבלה את אישורי, הסתובבה לעברו ואמרה כמעט בלי קול: "ברגעים האלו אני צריכה אותך הכי קרוב". ביקשתי ממנה לפרט, היא המשיכה והסבירה לו שכשהיא אומרת "לא", היא בעצם רוצה לוודא שבאמת אכפת לו והוא רוצה לדעת מה קרה בכל מחיר. ביקשתי ממנו להגיד לה מה הבין מדבריה, וכשהוא סיים, היא נתנה הסכמה ואמרה: "הוא הבין". האוירה בחדר השתנתה פלאים. פתאום דסי הרגישה מובנת, ואבי, סוף סוף הרגיש שהוא מבין מה קורה ביניהם.  שניהם – בלי שהם בכלל שמו לב, התחילו לדבר אחד לשני ולא אלי. המשכנו את הדיאלוג הזה עד שלקראת סיום הפגישה – אבי אמר: אני שונא להיות האיש הרע. למה אף אחד לא מלמד את זה לפני החתונה? ואני חשבתי שיש כל כך הרבה ספרים... אז החלטתי לשתף גם אתכם בפער שבין "נעשה" ל"נשמע", גם אם הוא מוכר...

אז אם עוד לא נרשמתם בחינם לקורס "הקץ לאכזבות" כדי שתוכלו ללמד אחד את השני מה אתם מצפים ורוצים בדרך פשוטה ולהפסיק להתאכזב ולאכזב את בני הזוג שלכם אז תנו לעצמכם אותו מתנה לחג! 

תגובות

כל התגובות

011774718 11/09/2017 09:16 בת-שבע אדלר
יהודית, כל הכבוד! מאמר מקיף, מחכים וממצה! מעשיר ואינפורמטיבי!