מה קרה בט"ו באב?
אמר רבי שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו... ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך! אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל"
(תענית כו, ב)
מדבריו של רבי שמעון בן גמליאל ניכר כי יום ט"ו באב נחשב מאוד בלוח השנה היהודי עד כדי הקבלתו ליום הקדוש בשנה – יום הכיפורים. אך מה קרה בט"ו באב שהפך אותו ליום מיוחד כל-כך?
בתלמוד מובאות סיבות שונות, הנה הן לפי הסדר הכרונולוגי:
*בדור המדבר:* לאחר ששבו המרגלים ממשימתם לתור את הארץ ובפיהם דיווח מסמר שיער על ענקי קומה וערים בצורות, התמרדו העם וביקשו לשוב מצרימה. כעונש נגזר עליהם למות במדבר. מדי שנה בערב תשעה באב היה משה רבינו מוציא כרוז במחנה שקרא לעם לחפור קברים וללון בהם בליל תשעה באב. בבוקר היה העם עורך מפקד ומבחין כי 15 אלף מתו באותו הלילה.
בשנת הארבעים ליציאתם ממצרים חפרו העם קברים כרגיל, אולם בבוקר גילו כי איש לא מת. הם חששו כי טעו בתאריך ולפיכך לנו גם בלילות הבאים בקבריהם, ובחמישה עשר באב כשראו את הירח במילואו הבינו שהגזירה בטלה ושמחו שמחה גדולה. צריך להבין שאחרוני הדור שעליו נגזרה גזרת מוות במדבר לא מת וכי גזרת המוות לא התקיימה בהם. לפיכך, יום טו באב מסוגל להפוך גזרת מוות לחיים בו בטלה בשנת הארבעים הגזרה שנגזרה על אותם אילו שהיו אמורים למות. נוכל להסיק כי יום טו באב הינו יום שבו מתמתקים הדינים עד כדי היפוך ממוות לחיים בגין כפרת עוונות ולכן מושווה יום זה ליום הכיפורים.
.
בדור שנכנס לארץ: דיני הירושות קבעו כי רק בנים יכולים לרשת את אבותיהם. על-פי תלונה של בנות צלפחד – להן לא היו אחים – קבע האלוקים כי גם בנות יוכלו לרשת את חלק האב בנחלה בארץ המובטחת. אלא שכאן התעוררה בעיה: אם הבנות יינשאו לגברים משבט אחר, הנחלה תעבור בסופו של דבר לשבט הבעל (כאשר האישה תמות). כדי למנוע את המצב בו נחלה עוברת משבט לשבט, קבע האלוקים כי על הבנות היורשות להינשא לבני שבטן בלבד.
לאחר שבני-ישראל כבשו את הארץ וחילקו אותה לשבטים, בטלה התקנה ומעתה ואילך כל בת יכלה להינשא לכל גבר שתחפוץ. לפיכך קבעו יום זה כיום שמחה. מאורע זה מראה את כוח האחדות של יום טו באב בו איננו יותר אוסף של שבטים אלא הרבה מעבר אנו סוף סוף הופכים לעם שהאחד בו והאחדות בו עולה יותר וחשובה יותר מההשתייכות השבטית. בכך, נעשינו יותר מוכנים להעביר את מסר האחדות האלוקית לאנושות כולה כי הא בהא תלייה "שמע ישראל ה' אלוקינו השם אחד" מחד ובמקביל "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"
כמוכן, המילה "אחד" ערכה המספרי הינו 13 כמו המילה "אהבה" מפני שבשורש האחדות השלמה זורח האור הפנימי של האהבה. ומכאן שיום טו באב הינו חג האחדות השלמה והאהבה כאחד.
.
*בדור השופטים.* במעשה 'פילגש בגבעה' נהגו בני שבט בנימין באכזריות והתעללו באישה שנקלעה לעירם ללינת ליל; כנקמה, שבטי ישראל הכריזו עליהם מלחמה וגם נשבעו שלא יתנו מבנותיהם לשבט בנימין לנשים. לאחר המלחמה הבינו היהודים כי עומד להיכחד שבט מישראל ולפיכך התירו את האיסור. הדבר אירע ביום ט"ו באב.
*בימי בית המקדש.* את 'קורבן העצים' היו מביאות משפחות שהתנדבו עצים להסקת המזבח לקורבנות. חמישה עשר באב היה היום האחרון בו כרתו עצים למערכה, מכיוון שביום זה השמש פסקה מלזרוח במלוא עוזה והעצים לא היו יבשים דיים. יום זה צוין כיום שמחה על כך שזכו לקיים את המצווה, והוא נקרא "יום שבירת המגל" על שם שלא נעשה עוד שימוש בקרדומים לכריתת עצים. נלמד מכך , כי ביום טו באב השלים עם ישראל את עבודתו ומצוותו האלוקית כראוי ומן השמיים ניתן האות והאישור לכך שהוטבע בטבע הבריאה מכאן והילך החלה הצמיחה ופסק היובש הושפע השפע בעולם בעקבות השלמת המצווה מצד עם ישראל ממלכת כוהנים וגוי קדוש נציגי הנבראים בבריאה כולה.
.
בימי הושע בן אלה. לאחר שירבעם בן נבט מרד ברחבעם בנו של שלמה והקים את 'מלכות ישראל' שכללה עשרה שבטים, הוא הציב מחסומים בדרכים המובילות לירושלים ולא הרשה ליהודים לעלות לרגל. לאחר שנים ביטל מלך בשם הושע בן אלה את המחסומים ומעתה אילך הדרכים לירושלים היו פתוחות בפני מי שחפץ בכך . יש לראות במעשיו של הושע בן אלה הרעים גזרת שמים גם מצד ההשגחה העליונה שאפשרה למעשיו אילו להתחולל בגלל חטאי עם ישראל שהורחקו מלראות את פני השם "מי ביקש זאת מיכם רמוס חצרי ..גם כי תרבו תפילה אינני שומע" עכ"פ כאשר התמתקו הדינים והושגה כפרה מן השמיים גרמו שעם ישראל יוכל לעלות ולקיים מצוות ראייה בירושלים במקום אשר יבחר השם. האות לריצויי משמיים ניתן ביום מיוחד זה ביום טו באב. .
*בימי בר כוכבא.* בימים שלאחר חורבן בית-המקדש הוביל גיבור בשם בר כוכבא מרד נגד הרומאים ששלטו בארץ. המרד נכשל והעיר ביתר נפלה בידי הרומאים שהרגו בה גברים, נשים וטף ללא הבחנה. מתי ביתר לא הובאו לקבורה במשך זמן רב כשלוש שנים בשל גזירת הרומאים, וכשהובאו לקבורה היה זה יום שמחה. לזכר שמחה זו תוקנה ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המזון. עד יום טו באב הייתה גזרה, בתקופת המדבר החיים למות ובתקופת ביתר לאחר חורבן הבית השני המתים לא להיקבר, אין ספק שכל החיים הרואים את מראות השואה הנוראה של ביתר וחורבן הבית בה מספר הנרצחים עלה על מספר הנרצחים בשואת אירופה , הבין כי גזרת אלוקים נמשכת וכי מדת הדין לא פסקה. האות והסימן הברור לסופה של השואה והגזירה הנוראה ניתן משמיים כאשר הותרו הגופות של הרוגי ביתר להיקבר. יש לציין, כי ביתר הייתה המדינה היהודית הקדמונית האחרונה לפני תקומתה של מדינת ישראל. .
*עוד.* ההלכה מציינת כי מיום חמישה עשר באב ואילך אדם השולח מכתב לחברו יכול לאחל לו "כתיבה וחתימה טובה". התלמוד מציין כי מיום זה ואילך הימים מתקצרים והלילות מתארכים, ולפיכך מי שמוסיף בלימוד תורה בלילות – יוסיף חיים על חייו. בנוסף, יום חמישה עשר באב מבטא את העליה שאחר הירידה – הגאולה שצומחת מתוך החורבן שבתשעה באב
לרגל ט"ו באב הרב דניאל עשור בשם צוות עובדי י.נ.ר
מאחל לכל בוגרי י.נ.ר
ט"ו באב שמח!
ובהצלחה לכל בוגרינו בכל אתר ואתר!