"ניהול משק הבית בחיי נישואין, חובה או חסד?"

גם האיש וגם האישה , באם חפצים לשמר סטטוס קוו שבו ביתם הקט יוותר יציב ורגוע בבחינת "על מי מנוחות ינהלני" ולא כדוגמת הים התיכון אשר כידוע פעם גועש וסוער ופעם רגוע... מוטב כי ישננו תמיד עם עצמם עד לרמת התודעה, אשר עליהם להשמיט טוטאלית מהגישה את המונח "חייב/ת". (את חייבת לי , אתה חייב לי - למה לא עשית כך וכך ?) להווי ידוע כי ציפיות מולידות אכזבות, וכי מציפיות ניתן בעיקר לכסות כריות. זכרו ! כלל המחויבויות המצוינות בכתובת חז"ל ואשר מופיעים הל"מ ברמב"ם ובשו"ע כחיוב הלכתי לאיש והאישה, הנם אך ורק לצרכי פרוטוקול בלבד! ואין להזכירם כלל בחיי הזוגיות , וכי יש להשאירם אך רק לשימוש גורמי מקצוע חיצוניים במקרים כירורגיים בלבד, כדוגמת יועצים זוגיים ומגשרים במשפחה... אכן , הנה מה טוב ומה נעים אם כל איש ואישה החיים בשותפות מלאה ופורה יכניסו לתודעתם כי כל אשר בן/בת זוגי עושה עמי הינו בגדר חסדים , אזיי תינתן ההערכה הדדית בין הצדדים, וגם בו ביום כאשר איי מי מהצדדים לא יבצע את אחד מהמטלות אשר רגיל בה מתוך אילוץ /אונס כזה או אחר , החצי השני שלו/ה לא ימתח עליו ביקורת, משום שלא מותחים ביקורת כלפיי מי שעושה עמנו חסדים ביום יום :-) .