"האם הגבר והאישה מתאימים?"

הטעות הפטאלית הרווחת ואשר רובצת כיום בקרב רוב האנשים הבאים בקשרי שידוכים ככלל , ורוב הזוגות הנשואים כפרט היא כי הם/ן מחפשים את המתאים ולא את ה-משלים! את המושלם ולא את הקיים. אחת הסיבות המרכזיות והגורם היעיל לכך שבו אנשים מתקשים למצוא בן/בת זוג ראוי/ה בשידוכים, ואף לקבל את הבן בת/זוג בחיי הנישואין היא בשל חיפושם אחר הדומה ולא השונה. כשיש תכונות אופי דומות , עניין זה לרוב דווקא יכול להביא להתנגשות ולא להצלחה. ולא רק מבחינה סטיסטית אלא אף מבחינה מדעית. כך למשל במחקר אשר נערך בביה"ס סטיינהארט של אוניברסיטת נו יורק ע"י הפרופסור מר יונתן צימרמן נמדדו באופן משוקלל כלל הפרמטרים הרלבנטים למידת התאמה בין גבר לאישה, ונמצא כי מידת אחוזי התאמה אינם עולים על 17% במקסימום, ואינם פוחתים מ8%. לכן באם נבחן קשרי זוגיות במונח וגדר "התאמה" כן רלבנטי / לא רלבנטי הרי שנצא כאשר ידינו על התחתונה, כשנבחר זוג נעלים או זוג גרביים לעומת כן ... נשתמש בגדר "התאמה" על הצד הטוב ביותר. אומנם נכון כי לכולנו יש נושא השאיפות מבן זוג , והן תמיד יכולות להיות טובות ואף מעולות, אבל מכאן ועד לנסות לשנות את הצד השני, או לבחון אותו בזכוכית מגדלת עפ"י מידת ואחוזי התאמה, תהא בבחינות "עורבא פרח" או לחילופין "מגדלים הפורחים באוויר" ועתידה אינו מזהיר כאבן אשר אין לה הופכין... קחו למשל זוג נשוי שבגבר קיימת מידת הזריזות באופן קוטבי-קיצוני, ואילו אצל בת זוגתו קיימת מידת העצלנות בבחינת "על מי מנוחות ינהלני" וכן להיפך, מה בפועל קורה איתם בחיי היום יום? התשובה היא , שהם פשוט מאזנים אחד את השנייה! אותו/ה אחד/ת מבין בני הזוג, שמידת הזריזות ניכרת וטבועה בו כעת מבין שהוא צריך להכיל את הבן/בת זוג בצורה טובה ונכונה ולכן עליו למתן את מידת הזריזות יתר הטמונה בו/ה באופן קוטבי , ואילו הצד שכנגד גם מבין/ה בסופו של יום כי עליו/ה לתקן את מידת העצלנות באופן יעיל שיתאים לבת זוגתו-בן זוגה, ובכך הל"מ שניהם מתאזנים אל "דרך האמצע" ובכך אף מתקנים את התכונות אשר דורשים מהם עבודה עצמית. גם עפ"י תורת הנסתר בה מצינו עמידה רבה על נושא איחוד חצאי הנשמות (תיקוני הזוהר, מהרח"ו) להווי ידוע כי זוגיות היא עבודת ותיקון המידות בהאי עלמא. נמצא איפה כי גם ביחסי אנוש קוגניטיביים מעלת החשיבות לקבל את האחר והשונה מאתנו,, היא מעלה נשגבה , דרך נכונה ורציונאלית בכלל המישורים.