בס"ד

גילויי חיבה בפרהסייא בין בני זוג מותרים

. תשובה נכונה לשאלה החשובה הזאת צריכה להתברר בשני מישורים : ראשית ,תשובה מותאמת לעולמם הספיציפי של הזוג המדובר .

שנית ,תשובה הלכתית לסוגיה . כי גם אם ע"פ ההלכה אחרי שנציג מקורות ,החוויה האישית של אחד מבני הזוג היא פגיעה באינטימיות , עד תחושה של חוסר נוחות ובושה . בוודאי לא תירצה ליצור תחושה כזאת גם אם יש היתר הלכתי .

מכון לינדאבום להלכה מתייחס לסוגיה בהרחבה ולמרות שבסיכום דיבריהם לא רואים בסיכום איסור להימנע יש רבנים רבים בציבור  שפסקו אפילו להמנע מלתת יד .

במקורות : הרמ"א )שו"ע אה"ע ס' כא, סע' ה( פוסק כדלהלן: "יש אומרים שאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחרים". לכאורה הרמ"א קובע איסור כולל לגבי גילויי חיבה בציבור, אפילו בדיקת כינים בשיער הראש. הטעם הוא ככל הנראה שבדיקה כזו דורשת עמידה קרובה מאד לאדם, נגיעה בשערו והסתכלות מעמיקה בראשו האורכת זמן ממושך. כשפעולה זו אינה נעשית על ידי בעל מקצוע, היא נעשית בדרך כלל על ידי אדם קרוב מאד, כגון הורה או בן זוג, דבר שיגדיר אותה כפעולה בעלת אופי אינטימי .לפי זה, כנראה ,כל גילוי פיזי של חיבה או אינטימיות בין בעל לאשתו, אף כזה שאינו בעל אופי רומנטי או מיני ,נאסר לחלוטין. אולם מסקנא זו אינו נכונה בהכרח. פסק הרמ"א הובא בעקבות הערות הנימוקי יוסף על אגדתא בבבא בתרא )נח, ע"א(. בגמרא נאמר: "ר' בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא. א"ל: מאי קא עביד אברהם? א"ל: גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה. א"ל, זיל אימא ליה: בנאה קאי אבבא. א"ל: ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. עייל, עיין ונפק ". ]רב בנאה היה מסמן מערות קבורה. כשהגיע לקבר אברהם, מצא את אליעזר עבד אברהם עומד בפתח. אמר לו: מה עושה אברהם? ענה לו: הוא ישן בזרועותיה של שרה, והיא בודקת את ראשו. אמר לו: לך אמור לו שבנאה עומד בפתח. אמר לו אברהם: תן לו להיכנס, ידוע שאין יצר בעולם הזה )דהיינו, בעולם האמת(. נכנס, הביט במערה, ויצא.[ ממעשה זה נראה שבנסיבות רגילות, לא היה ראוי שאדם יכנס לחדר שבו שוכב גבר בזרועות אשתו. הנימוקי יוסף מעיר על כך: "שמעינן מהגדה זו דרך ארץ, שאינו ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בדברים הללו בפני אחרים". מהגמרא, היינו עשויים להבין שהבעיה היא שלא ראוי לזר להיכנס לחדר שבו נמצא זוג המגלה חיבה פיזית, כיון שהוא פוגע בנוכחותו באינטימיות שבין איש לאישתו. כלומר, אילו רבי בנאה היה נכנס בלי להודיע מראש ,הוא היה נוהג שלא כראוי. אך הנימוקי יוסף הבין שהמוקד הוא כיצד אמורים בני זוג להתנהג בנוכחות אחרים. אינטימיות היא חוויה סגורה ,פרטית בין שני יחידים. כשם שהיא נפגעת כשנכנס זר לחדר בלי להודיע ,כך היא נפגעת כשבני הזוג מגלים חיבה כזו בפני אדם זר. תחושת החיבה או המיניות עדיין תהיה קיימת אך האופי האינטימי של המעשה היה נעלם. כאשר מבצעים פעולות אינטימיות בפרהסיא, לא רק שיש בכך פגיעה באופי האינטימי של הפעולה, אלא שיש בכך גם גם פגיעה באופי הלא-אינטימי, הלא-אירוטי של המרחב הציבורי. אני מאמין שזהו ערך שכולנו מסוגלים להזדהות איתו בחברה שבה דברים כה רבים שפעם היו פרטיים ,או שאמורים היו להיות פרטיים, מוצגים כעת בראש כל חוצות. אולם, עלינו להתמקד במשקל ובהיקף של סוגיא זו. יש לציין כי הגמרא מעולם לא אמרה שהתנהגות כזו אסורה, והנימוקי יוסף עצמו אומר פשוט שהיא אינה בגדר דרך ארץ ואינה תואמת נורמות מוסריות מקובלות . באופן דומה, אומר הרמ"א כי "אין לנהוג" כך, ולא "אסור לנהוג כך", ונראה שהוא מדבר רק על התנהגות ראויה )ראו שו"ת בני בנים א, לז, א( . בנוסף לכך, כל הנ"ל מבוסס על הערה בודדת של אחד מן הראשונים . לפיכך, כותב הרמ"א את הדברים בשם "יש אומרים" ולא מביא אותם כהלכה פסוקה. ובכל זאת, עלינו לשאוף להתנהגות אידיאלית, ולא להסתפק בדרישות המינימום וראיתי בפוסקים נוספים שמכיוון שהבעת חיבה בפרסיה עלולה לגרום לבעיות נוספות כמו : פגיעה ברווקים עוררות אצל המסתכלים על הזוג ואין לנהוג כך (הרב ש.יוסף וייצן ). ועוד רבנים שפסקו : ראוי להימנע אפילו בנתינת יד  .

לעניין הייעוצי-אישי. לא כתב השואל את העמדה של אשתו בעניין האם התחושה שלה היא שבעלה אינו מפגין כלפיה חיבה כשהיא מצפה לכך, היא עשויה לחוש לא אהובה או לא רצויה ואלי בחברה המשפחתית שלה זה מקובל וזה חסר לה ?

. מה עמדת הבעל במקרה זה? יכול להיות שאחד מהצדדים מבטא אפילו דרישה לחיבה בפרהסיא עם עניין רגשי?

או משהו שקשור לנישואין, שגורם לו לרתיעה מהבעת חיבתו כלפי אשתו בפרהסיא?

יש להשקיע בעבודה משותפת לגלות ולדון בעניינים אלה על מנת להגיע לשלום בית אמתי שיביא לסיפוק לשני הצדדים 

תם ולא נישלם ...

פנינה פורטונה גנסיא -יועצת אישית ,יועצת מינית  ומלווה זוגות מאותגרי פוריות 050-8755554