לשואלת הנכבדה. ניכר מתוך שאלתך שהמושגים ההלכתיים נהירים לך. אני מניח שכבר דשתם בזה הרבה, ולכן לא ראיתי צורך ודחיפות לענות על השאלה במהרה. מה גם, שבסוף השאלה את כותבת שאתם כבר גרושים, ובכן מעתה אין מה לעשות אלא או ללכת על פי חוק איזון נכסים (לא מפני שהוא הצודק ע"פ התורה, אלא שמפני שכל מדינה כופה את חוקיה), או לעשות הסכם ביניכם על חלוקת הנכסים - כפי מה שיצליחו עורכי הדין משני הצדדים להגיע לפשרה.. כך שתשובתי לא תהיה מעשית בכל מקרה. מ"מ אשר לעיקר הדין, הנני להודיע לך כי אכן באופן עקרוני, דין "איני ניזונית ואיני עושה" קיים לאו דווקא כשאמרה כך האשה, אלא גם כשנהגה כן בשתיקה, אם היה ברור שזה ההסדר ביניהם, כגון שהיו מתקוטטים, ובעלה לא נתן לה פרנסה והיא פירנסה את עצמה משלה ולא נתנה את מעשי ידיה, הרי כאומרת "איני ניזונית ואיני עושה". וכן פסק הרמ"א בסימן פ ס"ח. השאלה שלך על פירות נכסי מלוג, היא עירוב דברים. לבעל מגיע את פירות נכסי המלוג לא כנגד מעשי ידיה של האשה, אלא כנגד חובתו לפדות את האשה אם תילקח בשבי ח"ו. חובה זו עדיין קיימת. החלוקה של מעשי ידי האשה יהא רק כנגד פרנסתה, שבזה - אם מעשי ידיה נשארים אצלה, אז בעלה אינו מפרנסה (וכן ההיפך). בשורות טובות. אליהו בר שלום