אכן כמו שציינת ילד עם קושי בויסות מאתגר את ההורים ואת הבית, ואכן זה לא קל, מעייף ומתיש.
כדי לתת תשובה יסודית ומקיפה אני ממליץ לפנות לגורם מקצועי שירד לעומק הקושי של הילד ויתן לכם הדרכה. קושי זה אינו אישי עם הילד אלא הוא עלול לשבש ולהשפיע על כל ההתנהלות של הבית.
בתור עזרה ראשונה. נסו לברר עם עצמכם מה אתם מרגישים כשהוא מתחיל את ההתפרצות. רשמו את המחשבות שעולות לכם. לרוב עמדה ראשונית זו מחלישה את עמדתכם כהורים.
יש לזכור שלא כל הילדים אותו דבר, וישנם ילדים עם טמפרמנט סוער ילדים אלה מערכת הבלמים שלהם חלשה יותר והם זקוקים למבוגר שיעזור להם בבניית מערכת זו. ככל שתהיו נחושים, עקביים תקבלו את המצב ולא תלחצו ממנו, תוכלו להציב גבול ברוגע.
עוד דבר שחשוב להתחיל לעבוד עליו מגיל צעיר הוא הבעת רגשות ומתן תוקף להם, כלומר ניתן לומר לילד זה באמת מכעיס/ מעצבן וכד' אבל בבית שלנו לא זורקים חפצים. במשך השנים ככל שלילד יהיה מדעות לרגשות ויראה שניתן להביע אותם הצורך בהתפרצוות ירד.
לסיום אני ממליץ שתשבו יחד (ההורים) ותנסו למפות את זמני ההתפרצויות, מה מביא להתפרצויות, אלו תחומים הילד טוב בהם וכך תוכלו להעצים אותו. כ"כ תשאלו את עצמכם האם מגיל קטן הוא התרגל לקבל הכול? האם זה מפגן כוח ומרידה או התנהגות ששמה אותו במרכז הבית (זקוק ליחס מיוחד) ולפי זה תוכלו יחד לחשב את צעדיכם.
בימנו נושא האבחונים מאוד התקדם. לעיתים קושי בדחיית סיפוקים קשור בקושי בויסות ואמפולסיבות. כדאי בשלב זה לבקש אבחון אצל מרפאה בעיסוק.
בברכת רוב נחת
אריאל פייביש