שלום וברכה!
טבעי ונורמלי לחלוטין שאדם המרגיש צורך להעניק לזוגתו ונתקל בסירוב עשוי להרגיש תחושות העומדות ברצף שבין אי נעימות לבין קושי ברמה כזו או אחרת.
באותה מידה גם טבעי ונורמלי שלכל אחד מאיתנו ישנו "פסיכולוג סמוי" (ראו מאמרו של פרופ' עמי שקד תחת כותרת זו) שעושה כמעט באופן אוטומטי ואינטואיטיבי פרשנות למגוון התנהגויות מטיבות ושאינן, אצל בן זוגו ואצל הזולת בכלל.
במקרה המתואר כאן, השואל "בחר" לפרש את התנהגותה של זוגתו בסרבה לקבל ממנו מתנה או מתנות כהתנהגות הנובעת מפרופיל "גברי" סטראוטיפי, ופרשנות זו גורמת אצלו למצוקה נוספת ומועצמת מחוץ לחווית הסירוב לקבלה עצמה.
ובכן כמו בכל מצב נתון באינטראקציה בין אישית בכלל ובאינטראקציה זוגית בפרט, מומלץ להימנע מפרשנויות יחידניות, שטחיות, אשר בדרך כלל מבוססות על פרדגימות, שיפוטיות ודעות קדומות, אלא לבחון ברוחב דעת וביושר אינטלקטואלי מספר רב ככל הניתן של פרשנויות אשר מן הסתם חלקן לכל הפחות תהיינה בעלות אופי חיובי או למצער בעלת משמעות נייטרלית למערכות היחסים, ומתוך כך לנסות לבחור באופן מודע ואינטליגנטי את הפרשנות הרלוונטית.
אך הדרך הטובה ביותר והמטיבה ביותר עם מערכות יחסים היא לבחור באופציה של "בירור לעומת פרשנות", כלומר כל זמן שישנה אפשרות לברר עם בעל הדבר את משמעות פעולתו והתנהגותו, הרי שפרשנות עצמונית הינה מיותרת ואף מסוכנת. (ראו פרשנותם של רבותינו לציווי התורה "לא תשנא את אחיך בלבבך").
ובמקרה זה ייתכן שהאשה תשמח להענקות מסוגים ומגוונים שונים מאלו שבעלה רגיל או אוהב להעניק. זו תהיה הזדמנות נפלאה עבורם לבחון את רמת ההיכרות שלהם זה את זו, ולעדכנה שוב ושוב עד לרמת היכרות שהיא גבוהה דיה.
בכבוד ובברכה,
אליהו בן סימון.
נ.ב. את השאלה השנייה לא הבנתי לא מינה ולא מקצתה...